שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מו"לים יוצאים לעצמאות: הוצאת "זיקית"
    שבוע הספר עגום בעיניהם, הרשתות הגדולות רק עושות נזק והסופרים הופכים לבורג במערכת. במהלך עצמאי פותחים העורך אוריאל קון והמתרגמת שירה חפר את הוצאת "זיקית" שעתידה לא לשחק את המשחק: "ספר יחזור להיות מוצר נחשק". ראיון

    מעשה במתרגמת ועורך ספרותי מנוסים. שניהם בעלי חזון ספרותי וחברתי, שמחליטים להקים הוצאה פרטית. במצב הנוכחי של המו"לות הישראלית, נדמה כי מדובר במהלך התאבדותי מבחינה כלכלית, בקפיצה למים שהיא למעשה קפיצה לתהום; בכרוניקה של מוות ידוע מראש. אך שירה חפר - המתרגמת משפות רבות, בהן צרפתית, נורווגית, פינית, וספרדית, ואוריאל קון, עורךך שפרסם למעלה מחמישים ספרים והיה ממקימי הוצאת "סמטאות", שניהם מתנגדים לחלוטין לתפיסה הרווחת. הוצאת "זיקית", יוזמה פרטית של השניים עתידה, כך הם מקווים, לחולל שינוי תודעתי ותרבותי בארץ, "לחזור לממדים האנושיים", כדבריהם.

     

     

    שירה חפר ואוריאל קון. "אנחנו יכולים וצריכים להיות עצמאיים"  (צילום: באדיבות זיקית) (צילום: באדיבות זיקית)
    שירה חפר ואוריאל קון. "אנחנו יכולים וצריכים להיות עצמאיים"

     

    "שינוי ומהפכות בהכרח באים מתוך כאב," מסבירה חפר על המיזם. "היוזמה שלנו היא בהמשך ישיר לפועלנו עד כה, ומתוך הבנה ברורה יותר של עולם הספרים. אני מתרגמת ואוריאל הוא עורך ספרותי, שנינו מפיקים וקשורים לעולם העיצוב, וראינו שהאלמנטים האלו מספיקים בשביל המהות של הוצאה לאור. אני מתנתקת מהתלות שבבחירת ספרים על ידי אנשים אחרים, ממכבש עריכת תרגום שבלוני וסטנדרטי, ומהפצה שגורמת לספרים להיות עוד בורג במערכת תעשייתית ומסחרית. אני יוצאת מתוך זה כדי ליצור עבור קהילה של קוראים ספר כמוצר נחשק, ייחודי, כאשר לכל ספר יש מקום וכבוד".

     

    אתם מקימים את ההוצאה מתוך תחושת אכזבה?

     

    "להפך," מסביר קון. "הגילוי שיש קוראים סקרנים שצמאים לספרות טובה הוא שעודד אותנו. הבעייתיות היא במתווכים שבין הקורא והעורך. ככל שיש מתווכים מכל מיני סוגים (לקטור, מזכירה, סקאוטר, מנכ"ל, מפיצים, משווקים, יח"צנות) והקשר בין עורך התוכן והקורא נהיה יותר רופף. הגורמים שתפקידם היה לעזור לאיכות של הספרים וליעילות של ההוצאה, עשו את הפעולה ההפוכה, בכל המימדים". קון היה כאמור ממקימי הוצאת "סמטאות" והעורך הראשי שלה, והביא לקוראים הישראלים יצירות מעולות ביניהן, ספרים מאת יוזף רות, של אסקילדסן, סרחיו ביסיו ואחרים. הוא מספר כי התקבלו מאות מכתבים ושבחים על התוכן, העיצוב החריג, איכות הגימור והתרגום, וזאת בניגוד לגישה הרווחת של העוסקים במו"לות נגד ריבוי סגנונות, הכרח "לנפח" את הספר כדי שיהיה אפשר לתמחר אותו גבוה יותר וכן הלאה.

     

    "אנחנו רוצים לחבר את ישראל לקורא האוניברסלי," מוסיפה חפר. "מתוך הניסיון שלנו עם הוצאות ספרים בינלאומיות, עורכים וקהילות קוראים במדינות אחרות". קון מציין בהקשר זה כי "נקודת המוצא היא שיש בישראל נתק ספרותי מובהק. קיים שיח ספרותי בינלאומי, ומשנות ה-90 קיימת בעולם רשת של הוצאות עצמאיות שהתעצמה כאשר ההוצאות הגדולות נהיו אימפריות ולא יכלו - בגלל הצורך לשלם משכורת לצוותים גדולים - למלא את הצמא הספרותי. המטרה של ההוצאות הגדולות בכל העולם היא למצוא מוצר שירוויח כסף, והספר התרחק מהעורך, וכל שנותר הוא ניסיון לממן את המכונה המשומנת.

     

    "אנו עדים לפריחה חסרת תקדים של המו"לות העצמאית בעולם; פריחה בממדים עצומים, ההפך מהארץ שבה כל חודש נסגרת הוצאה ומחצית מניותיה נמכרות להוצאה שעתידה להרוס את רמתה".

     

    העורך הספרותי: זן נכחד

    "בעבר, מוסיף קון, "לעורך ספרותי היה קו מסודר, וכיום עורך כאיש תוכן כבר כמעט לא קיים, בייחוד בישראל. העורכים הם לא אנשים שקוראים ספרים, ברוב המקרים, או איבדו מגע עם הספר". קון מוצא הוכחה לכך בהיעדר נוכחות ישראלית בשיח הספרותי הבינלאומי. לטענתו, הקו הספרותי בישראל הוא מאוד ספציפי, מסחרי, "מקצועני" במובן הרע עם נטייה ריאליסטית מובהקת; וספרים שמיועדים לחתך גילאים מאוד גבוה ביחס לעולם 50-70, בעוד "האדם הסקרן פר אקסלנס הוא בן 20-50 והוא למעשה ננטש כמעט לחלוטין".

     

    שירה חפר. "נוכחנו לדעת שיש הרבה אנשים אוהבי ספרות"  (צילום: באדיבות זיקית) (צילום: באדיבות זיקית)
    שירה חפר. "נוכחנו לדעת שיש הרבה אנשים אוהבי ספרות"

     

    חפר מבקשת להבהיר כי למרות הביקורת, הם אינם משמיצים אנשים ספציפיים בשדה הספרות בישראל. "נוכחנו שיש הרבה אנשים אוהבים ספרות, אבל שישנה הנטייה להיבלע בתוך התעשייה וכך אנשים שמגיעים עם תקווה גדולה, תשוקה ואהבה לעולם הזה, פשוט נשחקים".

     

    נשמע שאת מדברת על עצמך.

     

    "הגעתי לתחום מתוך תקווה ותשוקה ואידיאליזם להפיק מוצרים אמיתיים בעלי ערך. אבל עם השנים ובעקבות הניסיון, על אף שהיחס של האנשים בתעשייה אלי היה נפלא, הבנתי שהנסיבות לא מאפשרות להם לממש את עצמם. זה עניין של בחירה: או להיבלע בתעשייה או להיזרק".

     

    קון מציין כי כוונתם היא להוכיח ששני אנשים, בלי אמצעים כלכליים, שלא שייכים לבראנז'ה הספרותית אלא למעמד הביניים, אבל שיש בידיהם את רוב הכלים היצרניים של הספרות, יכולים הזאת להקים הוצאה. הוא נותן כדוגמה את הוצאת "נהר", שנולדה מהשקעה של 150 יורו בלבד של ראובן מירן. "אומנם הקו הספרותי שונה," הוא מסביר, "אבל זה מודל שבא לומר שלא חייבים לשחק את המשחק". חפר מוסיפה כי "האכזבה שלי מהאפשרויות שלי להגשים את מה שאני יכולה לתת, הביאה אותי למסקנה שאין לי ברירה אלא לעשות זאת בעצמי. יש כאן פולחן של מוות וסטגנציה, של היתקעות. יש רצון לחדש ואנשים לא יודעים איך".

     

    מה המודל שאתם עובדים על פיו?

     

    "אנחנו דוגלים בקריאה פרודקטיבית, שיש לה רלוונטיות כלפי ההווה, שבה היוצר, הקורא והמתווך נמצאים על אותו מישור ובמגע ישיר," מסביר קון. "אם אתה רוצה להיכנס למבצע ברשתות עליך להדפיס 1000 עותקים עבור כל רשת, וקרוב להניח ש 900 מהם יחזרו, ובמצב גרוע. הם אומרים לך שתיכנס למשחק, אבל אין לך סיכוי. בנוסף, צריך שהספר יעבור מטמורפוזה וייראה בדיוק אותו דבר גם מבחינה חיצונית. לכן, המהלך המרכזי הוא אימוץ חוק הספרים לפני שהוא עובר.

     

    "המשמעות היא שאנחנו לא משקרים במחיר הספרים בכלל (ספרי ההוצאה יתומחרו ב-40 שקלים בקירוב), לא מעלים כדי להוריד. מכך יוצא שלא נעבוד עם הרשתות. נהיה בקשר עם חנויות פרטיות, נבקר בהן אחת אחת ובתדירות גבוהה כדי ליצור אמון הדדי, נפיץ בבתי קפה ומקומות תרבות, ונפיץ בעצמנו, גם באינטרנט, דרך הרשתות החברתיות למשל".

     

    הימצאות כוחות גדולים שמכוונים את השוק זה דבר ידוע, אבל גם יש צרכן. האם יש קהל שילך אחריכם?

     

    "הקהל קיים, בהחלט. אי אפשר לקיים כך הוצאה גדולה, אבל אנחנו גם לא רוצים. המטרה שלנו היא לבנות קטלוג, שזה מה שעורך ספרותי אמור לשאוף אליו. המטרה השנייה - לפתח קהילה ספרותית. ההצלחה הכלכלית היא פועל יוצא, ומבורך. כיוון שאנו עושים את רוב התהליכים בעצמנו, אנו לא צריכים למכור המון ספרים כדי לשרוד. יש קהילת קוראים הדוקה, שמונה בין 500 עותקים ל-2000 עותקים, וזאת נקודת היסוד להקמת הוצאה פרטית".

     

    והחירות למתרגמים

    השניים מציינים שמדינות רבות מספקות תמיכות לתרגום ספרותם, ו"זיקית" תתבסס גם עליהן. כוונתם להוציא לאור את שני הספרים הראשונים לשבוע הספר, שהוא "אירוע עצוב ועגום, של מדינה שאין לה ספרים ושכולם נראים אותו הדבר", לטענתם. הספרים הראשונים יהיו יצירה של סופר נורווגי חשוב וספר ארוטי מאורוגוואי. בהמשך יראו אור רומן גותי אנגלי וספר ישראלי מקורי. כול ספר ישא בתוכו הפתעה. נפתח את הדלתות מחדש לנושאים חסומים: הומור, מיניות, סיפורים קצרים, כרוניקות, נובלות קצרות - כאשר זכויות היוצרים יהיו שייכים למתרגמים.

     

    "משמעות הדבר", מסבירה חפר, "שהעבודה שייכת למתרגם ולא להוצאה, ותוך תקופה מסוימת הוא יוכל לעשות בה מה שהוא רוצה. האלמנט הזה חשוב כי אנחנו משחררים את המתרגם מעבדות, ורואים בו אדם אינטלקטואל, יוצר, שיכול ליזום ולפעול באופן עצמאי ולהציע תרגומים בעצמו. אני חושבת שמה שאדם מקבל, ולא בהכרח בכסף, מוליד רצון ואנרגיה ליצור.

     

    "נוציא לאור יצירות מופת קטנות," חפר מסבירה. "הספרים לא יהיו ארוכים, משהו שאפשר לקרוא בשעתיים במקום לצפות בתוכנית מטמטמת בטלוויזיה או לקרוא ברומן המשוכפל התורן. העידן הנוכחי הפך אותנו לחסרי סבלנות, ואנו רוצים להתאים את הספרים לסוג הזה של האדם, בקריאה קצרה ויעילה ובמקסימום איכות ותועלת".

    "זה סוג של קפיצה למים", מוסיף קון, "אבל נקודת המוצא החיובית שלנו היא שיש מים".

     

    ולא תיתקלו מהר מדי בקרקעית?

     

    "אם הספר והתרגום טובים וכך גם איכות הגימור, ומפיצים בקרב המטרה הספציפית ובונים קהילה ספרותית, הסכנה היא מאוד קטנה יחסית", קון מבהיר. הוא מוסיף כי אחת הבעיות המרכזיות היא שלא קיימת תחלופה של הדורות במו"לות הישראלית, בכל הרבדים. "בשל כך, התרבות הזאת מזדקנת מהר ואף מיועדת למות. היא האבדון. התחושה הרווחת היא שהדור המייסד לא מעוניין לתת לדור הבא לעבוד אלא תחת קיפוח ובתנאי עבדות". חפר רואה בכך מגמה כוללנית בישראל. "יש קיבעון על הכיסא בכל התחומים בארץ," היא מסבירה, "שלא מכירה בכוח של הדור החדש, ובמקום לעודד אותו ולהעביר דרכו ערכים שייקח וישפר, היא מחסלת אותו".

     

    קון ערך סדרות "בוטיק" במספר הוצאות לאור אך מציין כי לקח לו שנים להבין שהעצמאות היא תנאי להצלחה; "אבל לא בממדים כלכליים אלא בממדים קיומיים. אני לא יכול יותר לסבול את התלות באנשים, בלי קשר לאהבה אליהם. יש לנו הון אינטלקטואלי שאנו מעוניינים לסחור איתו במובן הקהילתי והספרותי של המילה".

     

    אז זאת אנטיתזה בכלל, לא רק ספרותית.

     

    "בהחלט", טוענת חפר. "ניתן לראות את הקיבעון בפוליטיקה, במערכת החינוך, בנזקי הכיבוש. הנצחה של דור מאוד נוקשה, בעוד אנו רוצים להתחדש, לתבוע את זכות הקיום שלנו ולא להידרס תחתיו. זה דומה למחאת הדיור שעוררה אנשים צעירים נגד הממסד הישן בישראל, שאינו מייצר דבר פרט להנצחה מייסדיו". קון מוסיף כי "התפקיד של ההוצאות ליצור שיח ואם אין שיח, אין חיים ואין קהילה. ישראל מומחית בבניית מחסומים ובגדרות ובביטול זכויות, בעוד תביעת זכויות היא מהלך בסיסי. הקו הספרותי של 'זיקית' הוא בהתאם לכך".

     

    "אנחנו עדים היום לתסכול היום בקרב רבים מבני דורנו ממבנים ממסדיים

    שאבד עליהם הכלח כמו שליטת ההטרוסקסואליות, שליטת המוסדות הדתיים והלאומיים בחיינו," מרחיבה חפר. "הדברים האלו עדיין נכפים עלינו אבל לא מתאימים לאדם שאנחנו היום". השניים מציינים כי הקו המנחה של "זיקית" הוא היעדר קו לכאורה, הרפתקה ספרותית שההשתנות המתמדת היא חלק מהותי ממנה.

     

    "זיקית היא חיה שמשנה את הצבעים שלה", מבהירה חפר, "אבל דם אחד זורם בה דרך לב אחד. הלב המשותף הוא הנימה הספרותית שתמיד נשמרת: חריפות, פשטות, טריות, הומור, תשוקה, קלילות וריגוש. אנחנו נדאג לייצר את השוטטות הזו בין מדינות וסגנונות - והקריאה תשא את המהות המכוננת בספרות: ההמצאה, ההרפתקה והטיול. יכול להיות שיופי ושמחה הפכו כבר למילה גסה, אבל זה בדיוק מה שאנחנו רוצים להביא. רוח רעננה שתבוא לידי ביטוי בתוכן וצורה, בתוצר ובשיח, בדרכי הפעולה וביצירה העצמאית שנובעת אך ורק מאהבה".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    עיצוב: דודי בן הר"אש
    לוגו הוצאת "זיקית". רב-גוניות מובטחת
    עיצוב: דודי בן הר"אש
    לאתר ההטבות
    מומלצים