שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מי באמת שומר על ההלכה?
    אלו שסבורים שאסור לגעת בהלכה, למעשה מבזים אותה - שכן כך היא רחוקה מלהיות מופת לעמים. מי שמסכים לשנות את ההלכה, הוא זה ששומר על כבודה

    במסכת קידושין של התלמוד הבבלי מובא סיפור מופלא על רב אחא בר יעקב, שהתעמת עם מזיק בעל שבעה ראשים בבית המדרש. כל כריעה שכרע רב אחא (מן הסתם בתפילה) הביאה לכריתת אחד הראשים, עד שנכרתו כולם והמזיק השיב את נשמתו לבוראו.

     

     

    עוד בערוץ היהדות  - קראו:

     

    יש אנשים המאמינים בסיפור זה כפשוטו. הם חושבים שהסיפור ממחיש את כוחו העצום של רב אחא. לדעתם, מי שאינו מאמין שהדברים התרחשו בדיוק כמסופר בתלמוד, אינו אלא מזלזל בדברי חכמים, דתילוני, רפורמי ושאר כינויים.

     

    כנגדם כתב הרמב"ם, בהקדמתו לפירוש פרק "חלק" בסנהדרין, שמאמינים אדוקים אלו אינם אלא מבזים את חז"ל, בייחסם לחכמינו סיפורי בדאים ואמונות טפלות. כבוד לחז"ל אין משמעו להאמין שכל סיפור בתלמוד הוא עובדה היסטורית, אלא לפרש את סיפוריהם בפירוש שיהיה מתקבל על הדעת, מנקודת ראותו של הפרשן, ולפעמים לראות בו משל למסר נסתר.

     

    בין שמרני ההלכה למחדשיה

    דומה לזה הוא היחס לחידוש ההלכה והתאמתה למציאות, לאור השינויים העצומים שחלו במאות השנים האחרונות.

     

    ניקח כדוגמה את סיפור הכתובה שנותן החתן לכלה בחתונה. כמעט אין חולק על כך שכיום הכתובה איבדה את משמעותה ההלכתית: אין כיום צורך להגן על האישה מפני גירושים בגלל קפריזה של הבעל, שהרי כיום הוא אינו יכול לגרש אותה ללא הסכמתה; וכיום נשים אינן זקוקות להגנה כלכלית יותר מן הגברים, שכן במקרה של פירוק הנישואים, כאשר שני בני הזוג עובדים, אין סיבה שהגבר ידאג לפרנסת האישה.

     

    כמו כן, בכתובה יש לא מעט חלקים שנתפסים מגוחכים: נכחתי בחתונת זוג שאינו שומר הלכה, שחיו חיי אישות מלאים מספר שנים, ובכתובתם היה כתוב "בתולתא דא (הבתולה הזו)", ונכחתי בחתונת בחור חרדי, שמתעתד לשבת וללמוד תורה שנים רבות ושאשתו תפרנס אותו, שבכתובתם כתוב "ואנא אזון ואפרנס ואכלכל יתיכי (ואני אזון ואפרנס ואכלכל אותך)". איך אפשר להתייחס לכך ברצינות?

     

    יש שחושבים שהיצמדות למילה הכתובה בהלכה, גם לאחר שזו איבדה את משמעותה, וגם כאשר היא נתפסת כמגוחכת בעיני הציבור, היא הכבוד האמיתי להלכה. יש בה הירואיות, יש בה הליכה נגד הזרמים התרבותיים הרווחים, ומי שעושה אותה זוכה לכלימה ולבוז - זו מסירות נפש.

     

    אני סבור, שבהתאמה, הרמב"ם היה אומר על אותם אנשים שהם מבזים את ההלכה, כיוון שאין הם נותנים לה פרשנות מתקבלת על הדעת, כיוון שאינם מתאמצים להופכה למשהו שניתן לומר עליו "רק עם חכם ונבון הגוי הגדול הזה". דווקא מי שמוכנים לשנות, הם מכבדי ההלכה, הם הנאבקים על הרלוונטיות שלה.

     

    שמרנות וחידוש

    ההלכה היהודית מבוססת על שמרנות, ללא ספק. ללא שמרנות, קל יהיה לאבד את האותנטיות של ההלכה ושל הזהות היהודית. אם שבת תעבור ליום ראשון, עם ישראל יאבד מרכיב בסיסי בזהותו ההיסטורית, ויכרות את הענף שעליו הוא יושב.

     

    מנגד, ההלכה היהודית מבוססת על חידוש מתמיד. בכל דור ודור השכילו חכמי ההלכה להתאים את ההלכה למציאות המשתנה. בעוד

    שהשמרנות הגנה על האותנטיות, החידוש הגן מפני התנוונות. כך שמרה ההלכה על רעננותה ועל הרלוונטיות שלה לאורך 2,000 שנה.

     

    בגלל סיבות היסטוריות, במאות השנים האחרונות נבלם תהליך החידוש ושומרי ההלכה התבצרו בשמרנות. האותנטיות נשמרת, אבל הרלוונטיות – לא תמיד.

     

    לא אלמן ישראל. יש רבנים שמוכנים לקחת על עצמם את האתגר של חידוש ההלכה, ויש לכך עשרות דוגמאות חיוביות. רבנים שפועלים בדרך זו אינם מזלזלים בהלכה, אלא שומרים על כבודה. אלו הם מגיני ההלכה מפני הפיכתה ללא רלוונטית. אלו הם "שומרי החומות" האמיתיים. 

     

    • הכותב, לשעבר ראש ישיבה תיכונית, הוא מנהל בית המדרש "רשות רבים" במרכז יעקב הרצוג בעין צורים. שיעוריו בנושא חידוש ההלכה מופיעים באתר "שאלה של שיעור ".

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים