גינות לעבריינים: "פוחדים לחזור מאוחר ולהידקר"
מפגשים קולניים בחצרות, איומים ואכיפה דלה: אזרחים מספרים על המתרחש ליד בתיהם, לאחר סוף שבוע אלים במיוחד. "המדינה צריכה לקחת את עצמה בידיים, החבר'ה האלה כל לילה בגן עם בקבוקים ואין מי שיעצור בעדם"
עם רדת החשיכה, הופכים גנים ציבוריים ברחבי הארץ לזירות פשע פוטנציאליות. כך, לפחות, תיארו היום (א') אזרחים את המציאות בסביבת מגוריהם. בשיחות עם ynet, ניתן היה לזהות בעיקר חשש מהמתרחש קרוב לביתם וביקורת חריפה על התנהלות הרשויות בנושא. "אנחנו אוטמים את הבתים כמו בשכונות פשע כדי לישון, לפעמים אנחנו מנתקים את החשמל הראשי בבניין. ברגעי ייאוש אמרנו למוקד שנשבור את התאורה, והם אמרו לנו שנעשה מה שאנחנו רוצים", סיפר אחד מהם.
אלימות ברחובות - כותרות אחרונות ב-ynet:
הרצח ברחובות: חשד לחיסול חשבונות ב-3 סכינים
"בכל ערב, במיוחד כשהקיץ מגיע, חבורה של נערים בני 14-15 וילדות אפילו צעירות יותר יושבים בגינה מתחת לבניין שלי, עד השעות הקטנות של הלילה, עם וודקה ובירות והרבה הרבה רעש, כולל צלצולים באינטרקום של הבניינים", סיפר גיל בן סלמון, בן 29, תושב ראשון לציון.
בן סלמון, נשוי ואב לילד בן 3, הוסיף כי פניות דיירי שכונת קריית ראשון שבה הוא מתגורר נותרות פעמים רבות ללא מענה משטרתי. "מפנים אותנו למוקד העירוני ואף אחד לא מגיע. ברגע שאנחנו פונים לצעירים בעצמנו, אנחנו נתקלים בקללות ואיומים, פעם אחת אפילו שברו בקבוק וודקה ורצו לכיווננו". לדבריו, "אנחנו אובדי עצות. פוחדים לחזור מאוחר מדי ולקבל דקירה מילד שיכור מתחת לבניין. אנחנו פוחדים לחיות פה".
קובי ברכה בן ה-36, אב לשישה מאור יהודה, מתאר חוויות דומות בסביבת המגורים שלו - בשכונת סאקיה א'. "האזור שלי מלא בפורענות, המון פעמים באמצע הלילה אני מוצא את עצמי רב עם ילדים, אחרי שירדתי לבקש שקט. אני צועק עליהם, מזיז שיכורים, כי אי אפשר יותר. אני לא יכול להשלים עם חודשים בלי שינה לילדים שלי, אבל אשתי אמרה לי: אתה לא יורד אליהם יותר".
לדבריו, התגובות לניסיונות ההתמודדות שלו כוללות לעיתים קרובות קללות ואף דחיפות. "חוק האלכוהול לא מיושם. אין ביקורת באף מקום, לא תופסים אף אחד. המדינה צריכה לקחת את עצמה בידיים, החבר'ה האלה כל לילה בגן עם בקבוקים, ואין מי שיעצור בעדם".
ברכה תולה את האחריות למצב גם באפשרויות הבילוי המועטות בערים. "הנערים האלה משועממים, אין להם איפה לבלות בלילות. זה לא תל אביב שיש פאב מתחת לבית, אין כאן כלום. צריך פעילויות שיוציאו אותם מהגנים, שישימו אותם במקומות מאורגנים עם אבטחה".
יואב, תושב שכונת הדר גנים בפתח תקווה, נשוי ואב לשניים, העיד אף הוא על חשש אישי להתמודד עם בני הנוער. "הקיץ מגיע, וכבר חודש שהנערים חזרו לגינות בין הבניינים פה. צעקות, קללות, מוזיקה בפול ווליום מהמכוניות שעומדות באמצע הכביש, ואי אפשר לעצום עין".
הוא בחר שלא לציין את שם משפחתו ועושה כך גם כשהוא פונה למשטרה, מחשש שיפגעו בו ובביתו. "חלק מהנערים גרים בבניין שלי ובבניינם סמוכים, אבל גם ההורים שלהם לא שולטים עליהם. המשטרה מגיעה דווקא ברוב המקרים, אז הם מתקפלים, אבל מקסימום חוזרים בלילה שאחרי".
בניגוד לעדויות האחרים, הוא לא מעז לרדת להתעמת עם הנערים. "זו לא פעם ראשונה שזה נגמר במוות. מה אני צריך לגמור את החיים? אני רואה מהחלון איך הם רבים אחד עם השני, זורקים אבנים, משתוללים וזה עם חברים שלהם, אז שאני ארד אליהם?".
ש' מפרדס חנה אומר בפשטות על דקירתו של ויכמן: "זה במקרה הוא ולא אני". לדבריו, "איימו עליי ברצח, זרקו על ביתי אבנים ונפצים והתנכלו לי בכל פעם שהערתי לנערים על רעש".
הוא מתגורר ביישוב עם אשתו ושלושת ילדיו, ומתאר חיים שהפכו לסיוט. "כל הזמן היו מתקבצים בגן נערים ומקימים
רעש כל הלילה. הם היו נכנסים לשם עם קטנועים וטרקטורונים. הדברים נמשכו שנים, בהתחלה הייתי יוצא ומעיר להם. היו כאלה שהיו מבטיחים שישמרו על שקט והיו כאלה שהיו מקללים ומאיימים לרצוח אותי".
לדבריו, הנערים גרמו נזק למכוניתו של שכן אחר שהעיר להם. "פעם פגעה אבן בחלון של החדר של הילדה. לך תסביר לילדה בת 5 מה קרה. בגלל שהחלו האיומים, הפסקתי לצאת להעיר להם. אשתי לא פעם אמרה אמרה: 'אל תצא, אתה רוצה שידקרו אותך?'".
לפנייה לכתב/ת 
