"לא יכולתי להגיד לו לא. הוא הפך למפלצת"

"עכשיו אני לסבית", אומרת לי הדס בקול נזהר, וממהרת להוסיף: "לגביי העבר אני לא כל כך יודעת". 'הדס' הוא שם בדוי שלצורך הכתבה הענקתי לאחת החברות הקרובות והמרתקות ביותר שלי. הכרנו רשמית לפני שנתיים דרך חברים משותפים, אך נדמה לי כי תמיד הייתה סביבי. אני עוד זוכר אותה כבחורה המקועקעת שמגיעה למסיבות של הקהילה הגאה, תמיד עם חיוך גדול מרוח על פניה, מלווה בתנועות הריקוד המהפנטות שלה.

עוד בנושא:

הוא טען שציית לכללים, היא טענה שזה אונס

מה אפשר לעשות נגד אלימות במשפחה?  

הוא תמך בה לאחר אסון במשפחה והיא התאהבה

כבר אז נמשכתי אל הייחודיות שהקרינה, ולא הייתי לבד בתחושה. ראיתי נשים מפלרטטות איתה, מפנטזות עליה, ובעיקר - חושקות בחלק מזמנה הפרטי, והיא, כהרגלה, תמיד נוכחת עם הקבועה התורנית. כאשר הציגו בינינו, התמונה שציירתי בראשי עוד קודם לכן אומתה לכדי מציאות. גיליתי את כל הקסם בו חשדתי ואף יותר.

עוף מוזר

מה שלא ידעתי אז, התגלה בפניי בשבועות האחרונים. הדס, הלסבית המשוחררת, הבטוחה במיניותה, זאת המאוהבת בנשים ומעריצה את גופן, הידועה בקהילה הגאה ככזאת מאז ומעולם, אותה הדס הגיעה מבית דתי. היא הייתה נשואה ועברה התעללות. הדס היא אשה שהפכה את מיניותה, או לחילופין - גילתה את עצמה, רק בסוף שנות העשרים שלה, ובאופן לא צפוי.

לאחר הגילוי המפתיע על עברה, ביקשתי את רשותה לדבר מעט על הנושא הכואב, ועל הדרך אותה עשתה בכדי להגיע למקום המשוחרר והבטוח בעצמו, בו היא נמצאת סוף-סוף. היום, הדס מתקרבת לאמצע שנות ה-30 שלה, ומתחזקת מזה שנה זוגיות צמודה עם בת זוג. בעבר שלה היא כמעט ולא נוגעת, שומרת אותו בצד וממעטת להיזכר בו.

כשאנחנו מדברים ואני מחזיר אותה לנקודת ההתחלה בילדות, היא מתקשה לעמוד על זמנים מדויקים ורק לאחר זמן קצר מצליחה לשחזר את הדברים. "זה לא שרציתי להיות דתייה", היא מתחילה לספר בנימה מתנצלת, "פשוט נולדתי לבית כזה. בגיל צעיר כבר פיתחתי אנטי דת מסוים שהגיע בעקבות החינוך הדתי של הבית ספר", היא משתפת ומספרת כי דווקא בבית הדברים היו יותר נוחים וקלילים ואילו המסגרת החינוכית היא זאת שהייתה נוקשה מדי עבורה.

"נחשבתי כבר אז לעוף זר בבית הספר", היא טוענת. "הייתי שמנה ומוכשרת, אז מצד אחד היו צוחקים על הגודל שלי, ומצד שני כל הזמן שרתי ולא ידעו איך בדיוק לקבל אותי". ימיי הדחייה הצורבים של הדס נמשכו לכל אורך תקופת הילדות, ועברו רק עם בוא הנעורים וגילוי הנשיות. "אם אני משווה את עצמי באותה תקופה לנערות חילוניות, אז לא היה הבדל ממשי", היא מספרת וממשיכה לשתף אותי בחוויותיה המיניות.

בכל כמה רגעים היא נזכרת בנשיקה עם בחור או בחבר ישן שעולה בזיכרונה. "הייתי היחידה מהחברות שלי שהתחתנה כאשר היא אינה בתולה", היא זורקת לפתע לחלל החדר, ומיד אחר כך חוזרת לספר לי על תקופת הנעורים הדתית.

ניסיתי לגלם את האשה המושלמת

כאשר הגיעה לגיל 18, החליטה הדס כמרבית בני ישראל, להתגייס לצבא ועם זאת לוותר על הדת כחלק מרכזי בחייה. ההורים לא התנגדו והעניקו לבתם יד חופשית ובחירה עצמית בדבר. "הם מעולם לא כפו את זה עליי, פשוט כיבדתי אותם".

בזמן השירות הצבאי היא הכירה את מי שעתיד היה להפוך לבעלה. "נפגשנו פעם ראשונה בצ'אט", היא מציינת במבוכה קלה. "בזמנו זה היה אמצעי מדיה מרגש, יכולת לדבר עם אנשים מבלי לשפוט אותם. פשוט להקשיב ולהבין". משם הדברים התגלגלו די מהר: הם יצאו במשך שנה והתחתנו כאשר הייתה בת 21 בלבד.

"בהתחלה הכל היה מושלם. הייתי אז נורא תמימה, ניסיתי לגלם את האשה המושלמת", היא מספרת, נעצרת לרגע וממשיכה בדבריה: "בדיוק סיימתי תואר ראשון והייתי עקרת בית למופת".

למרות האוטופיה הוורודה אותה היא מתארת, שיחת טלפון שקיבלה מבת משפחתו של בעלה החדש, הרסה את האגדה החלומית בה הייתה שקועה, וכאמור – הובילה לסיום הסכם הנישואים ביניהם. "היא סיפרה לי שאחות של בעלי מכנסת את המשפחה בבית בכדי לחשוף התעללות מינית שעברה. המתעללים – שני אחיה הגדולים, ביניהם גם בעלי".

משהו פשוט התהפך בבן אדם

כאשר אני מבקש לשמוע עליו יותר לעומק, אני ממשיך ומקבל בעיקר מידע בעייתי. היא מתארת כיצד הכחיש כל קשר לדברי אחותו, אך לכשעצמו, היה סוג של חולה סקס. "מבחינתו שלוש פעמים בשבוע לשכב זו אינה מערכת יחסים בריאה לזוג. הוא תמיד חשב שזוגות נשואים צריכים לשכב לפחות פעם אחת ביום".

בימים בהם הדס סירבה למלא אחר גחמותיו המיניות, היא נאלצה לסבול ממריבות אגרסיביות. "הוא היה עושה לי את המוות", היא משחזרת. "ממש התעללות נפשית. הוא היה גורם לי להרגיש רע, צועק ואפילו מתעלם ממני".

במשך ארבע שנות הנישואים שלהם, המריבות ביניהם הלכו והחמירו ואף הובילו לניסיון התאבדות כושל מצידה של הדס. באחד מן הימים הוא הגיע הביתה מעבודתו וכהרגלו, ביקש לשכב עם אשתו. משלא הסכימה, החל לאבד עשתונותיו ולהוציא תסכולו כלפיה. "באותו הרגע ראיתי מפלצת", היא משחזרת וחוזרת לרגעי ההלם. הידיים מתחילות לרעוד לה והיא מדליקה סיגריה ורק אז ממשיכה לשתף.

"משהו פשוט התהפך בבן אדם. הוא זרק עליי שולחן, הרס את כל הבית, שבר דברים וזרק עליי חפצים ללא הרף. כל זה תוך כדי שהוא מקלל ומאיים עליי". בתגובה, הדס עזבה את הבית ונכנסה אל המכונית כאשר היא לבושה בפיג'מה. היעד היה בית הוריו של בעלה, ולאחר מכן שיבה אל חיק משפחתה. בנקודה הזאת, מערכת היחסים הזוגית שלהם הידרדרה.

הם החלו ללכת לייעוץ זוגי, שגרר פתאום התעוררות של כל הזיכרונות שהדחיק בעלה, על גילוי העריות במשפחתו. "התחלתי לפתח גועל אליו ובכלל לקונוטציות מיניות איתו", היא מספרת ברתיעה. "הבעיה שלא יכולתי להגיד לו לא, כי ראיתי איזו מפלצת נוצרת מולי". את הסקס עצמו באותה התקופה היא מסכמת במילה אחת – אונס. עם חלוף הימים והמשך הטיפול הפסיכולוגי, סף שפיותו של בעלה דעך יותר ויותר והדבר סלל את הדרך לגירושים הבלתי נמנעים.

ברירת מחדל

בסיום ההליך עברה הדס לתל אביב, ובלי שהבחינה בכך כלל, מצאה עצמה בתוך תהליך של גילוי עצמי ובתחילתם של חיים חדשים. לראשונה בחייה, היא התנסתה בסקס עם אשה, זאת תוך כדי שלישיה בה היה מעורב גם גבר נוסף. להפתעתה, גילתה כי הרבה יותר נעים לה עם נשים. "נהניתי יותר עם הבחורה", היא מציינת בחיוך. "החברים הגאים שלי טענו כבר שנים שאני לסבית ואילו אני העדפתי להימנע אז מהגדרות.

כיום הדס היא לסבית גאה, מוצהרת בקרב הקהילה וחבריה, ולמרות זאת אל מול הוריה עדיין לא יצאה מהארון באופן רשמי. "הם יודעים, אבל לא מדברים על זה", היא מספרת. לקראת סיום השיחה בינינו היא משתפת אותי בפחד כי תנציח סטיגמה שגויה לפיה הנטייה המינית הלסבית היא בעצם מושא לבחירה. בתגובה אני שואל אותה אם אצלה היא מרגישה שאכן הייתה לה את הבחירה, והיא עונה לי שכן.

"הייתה זו בחירה שהפכה לברירת מחדל. אם הייתה לי זוגיות מושלמת עם גבר חלומי, ולא היו קורים הדברים שעברתי – סביר להניח שלא הייתי לסבית היום. אבל אם תשאל אותי אם הייתי רוצה את זה, להיות נשואה ולהקים בית הטרוסקסואלי – אז ממש לא".

לכל הכתבות בנושא יחסים וגאווה - כנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יחסים

הכותב מוציא לאור, עורך וכתב ראשי בפנזין האורבני התל אביבי "הכבשה השחורה".