החבר הכי טוב: הספד לכלב שליווה כל רגע בחיי
"ביום בו נפרדנו אמרתי שלום אחרון ונישקתי אותך, ואילו אתה, הבטת בי כאילו ידעת שזהו, שיותר לא תניח את ראשך בידיי ויותר לא נצעד ברחוב ויותר לא נהיה, ופרץ ממני בכי, לא דמעה קטנה ודקה אלא התייפחות כואבת וגדולה. לא יכולתי לנשום, כאילו עברו ברגע 12 שנים של יחד והנה מתחיל לו געגוע גדול מנשוא, שאני לא מוכנה לו, לא עכשיו"
אני מתיישבת על הכסא כדי לכתוב ואת מונחת לידי, שרועה על הרצפה הקרה, יודעת שאני בוהה בך, ופוקחת לכווני בקושי חצי עין, בטח כדי לוודא שלא עולה ומתעוררת בי איזו מתקפת נישוקים קולנית. עכשיו את מתהפכת, מתמקמת לשנתך תוך פליטת צליל מפונק ושבע רצון, ראשך מונח על רגלי ואת נרדמת.
עוד בנושא:
השבוע בכיתי שוב. גם הפעם בגלל כלב
כדי להיות איתי את חייבת לאהוב כלבים
לפני ארבע שנים היא הגיעה אלי חיי, נונה המכונה 'פולקה', בוקסרית יפהפייה ואצילית. לא תמיד היא הייתה כזו, היא הגיעה חולה ומרוטה אחרי שאיש רגיש וטוב לב השליך אותה אל תוכו של ארגז קרטון צר בשולי כביש מהיר, ואם זה לא מספיק, הוא בחר לעשות זאת ביום הכי קר וגשום של השנה.
היא נמצאה רועדת, מבועתת ובתת תזונה. מאותו הרגע ולמשך 60 הימים הבאים, נונה גדלה אצלי על החזה עד שהייתה מסוגלת לעמוד בכוחות עצמה. היא ינקה מבקבוקי מטרנה לכלבים ובעצם, נאבקה כל יום מחדש על חייה.
תמיד איתי
אין ספק שנונה היא המתנה הכי גדולה שיכולתי לדמיין, סוסת אושר קטנה ומלאת מרץ שמחכה לי בגעגוע ומקבלת את פניי בצהלות שמחה ובאהבה אין קץ.
כשמלי הגיעה אלי וביקשה שאכתוב לה הספד להאץ', הכלב שלה שחי לצידה ב-12 השנים האחרונות, נדהמתי. היא הייתה הראשונה שביקשה בקשה מיוחדת ושונה כל כך, ובעיניי לגמרי הגיונית ומתבקשת.
"האץ' הוא לא רק הכלב שלי, הוא החבר הכי טוב שלי בעולם", היא אמרה לי והוסיפה: "הוא היחיד שמכיר אותי בדיוק ולגמרי, היחיד שליווה כל רגע, כל כעס, כל שמחה. הוא היה שם מהיום שנולד, התבגר איתי, חווה איתי את כל העולם הזה, תמיד לידי".
מלי נגעה לי בנקודה הכי רגישה ואהובה. נונה שלי, חשבתי, מה אעשה כשלא תהי איתי? כל חיי ישתנו מן הקצה אל הקצה וחור יפער בהתנהלות יומי, זו שנסבה לחלוטין ומבחירה סביב צרכיה ושמחתה.
עיניים כואבות
מלי סיפרה שנאלצה להרדים את האץ' בתום התמודדות עם מחלה קשה. "בשבועיים האחרונים הוא כבר לא אכל, לא שמח יותר, רק ישב בפינה שלו והביט בי בעיניים כואבות. לא הגיע לו לסבול אז בחרתי בבחירה הכי קשה ושמתי קץ לכאב שלו. אני ובעלי מתכוונים לקבור אותו ואני רוצה להקריא לו מילים, הוא הרי שומע ומבין הכל", אמרה.
"ברור שהוא מבין הכל", עניתי לה, "יותר מכל אחד אחר". אז ישבתי וכתבתי את ההספד, וכך הוא נראה: "האצ'י שלי, אני זוכרת את היום בו ראיתי אותך בפעם הראשונה. היית המתנה האחרונה מהחבר הקודם, ארוז בסרט כחול שלופף על האוזן. הבטת בי בזוג עיניים קטנות ומלאות אהבה, ואני התאהבתי בך, כי איך אפשר היה שלא? היית יצור קטנטן ופרוותי, שלא מפסיק להתפרע ולקפוץ ומקפיד להתרסק על הרצפה בגמלוניות וברוגז.
"יצאתי איתך לטיול הראשון, להכיר לך את הגינה ואת הרחוב, ומאז את כל הטיולים עשינו ביחד. בבקרים הייתי מתעוררת איתך, צופה בך מנומנם למרגלותיי, ואז מזנק למעלה, אלי, להתחפר תחת השמיכה, להתגלגל על הגב ועל הבטן, להתחיל את הבוקר בחיוך ופינוק. ובסוף כל יום חזרתי אליך, אל נביחות האושר וההתרגשות שלך. כמה אהבת לזנק לתוכי, להיעלם לרגע ולחזור עם כדור או עם גרב, ולאלץ אותי להשתתף במשחק אין סופי.
"תמיד קיבלת אותי בדיוק כמו שאני, בלי ביקורת ובלי גבולות. יכולתי לשמוח איתך ולבכות בתוכך, ואת הכל הכלת והרגשת. ידעת בדיוק מה עובר עלי, ידעת להתאים את מזג הרוח שלך לשלי במן דיוק מושלם, כאילו נבראת לי.
שלום אחרון
"ביום בו נפרדנו אמרתי שלום אחרון ונישקתי אותך, ואילו אתה, הבטת בי כאילו ידעת שזהו, שיותר לא תניח את ראשך בידיי ויותר לא נצעד ברחוב ויותר לא נהיה, ופרץ ממני בכי, לא דמעה קטנה ודקה אלא התייפחות כואבת וגדולה. לא יכולתי לנשום, כאילו עברו ברגע 12 שנים של יחד והנה מתחיל לו געגוע גדול מנשוא, שאני לא מוכנה לו, לא עכשיו.
"ידעתי שעוד רגע אלך ואשאיר אותך כאן, על שולחן המרפאה הקר הזה, לבד ומפוחד, ואחזור לבית הריק, לצעצועים שפזורים בכל פינה, לדובי שאתה הכי אוהב והסתרת במיטה למרות שלא הרשתי, לריח שלך שנודף מהכל, ולחיים בלעדיך.
"ואהבתי אותך אהבה חפה מתנאים וחסרת גבולות, אהבתי אותך אהבה פשוטה וכנה, אהבה שהיא מעבר למילים ותיאורים, חיבור של חיים וגורל. האץ', הפכת אותי לאדם טוב יותר, קשוב ומכיל, כזה שדואג קודם לצרכים ולשמחה שלך ובתמורה, מבלי שביקשתי, הענקת לי אהבה עצומה עטופה בחום, בביטחון ובידיעה שאתה שם, מחכה לי ואוהב.
"האץ' שלי, אני מאושרת שחיינו יחד את חיינו ומודה על שנפלה בחלקי הזכות להיות לצידך, החברה הכי טובה שלך, לגדל ולגדול איתך, ללמוד דרכך לאהוב נקי וטהור, מהבטן".
מי שהיה שם - יודע
יש מי שזה וודאי מצחיק אותו, לכתוב הספד לכלב, ואני יכולה רק להניח שהסיבה לגיחוך היא העובדה שהוא מעולם לא גידל ולא גדל עם אחד, כי מי שזכה לחיות את חיוו לצד היצור האוהב הזה, מבין בדיוק את חשיבות המילים ואת גודל האהבה והאושר שבעל החיים הנאמן הזה מוליד בליבנו.
כל מי שמגדל כלב יודע שהיצור האילם שגר בביתו, לא מפסיק לדבר, ושהכלב אותו הוא בחר, בחר אותו בחזרה, והוא נכון ומוכן להיות איתו ולצידו ויהי מה.
כלב זה עוד בנאדם בבית, עם צרכים ורצונות ואהבה שלא נגמרת, והוא היחיד שגם כשתכעס ותהיה מעצבן או בלתי נסבל - יוסיף לסבול אותך, יקבל אותך, ידע להתרפק ולנחם בדרכו המיוחדת והמדהימה. כי הכלב שלכם לא רק תלוי וזקוק לכם, הוא אוהב אתכם אהבת נפש אדירה.
לכל הכתבות, העדכונים והסקרים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים
שחר הדר כותבת מכתבי אהבה לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה". הסיפור עצמו מבוסס על מקרה אמיתי
לפנייה לכתב/ת 
