הנבחרים: סיכום עונת 2011/12 בליגת העל

המאמן - רן בן שמעון

אין כאן שום ספק. רב"ש לקח קבוצה שאף אחד לא נתן לה סיכוי ודהר איתה לאליפות. וזה לא רק התואר המפתיע - זו הדרך. קריית שמונה קיבלה את צלחת האליפות כבר בתחילת האביב, עוד לפני שהשלגים בחרמון נמסו וזרמו לנחלי הצפון בדרך לכנרת. נכון שכוכבי הליגה עזבו לחו"ל והחלישו את הקבוצות הגדולות ונכון שהרמה לא הייתה מי יודע מה, אבל אי אפשר לקחת מבן שמעון את הקרדיט על האליפות ההיסטורית.

עוד ב-ynet ספורט:

• הלייקרס עשו זאת. במשחק שביעי
• סכנין נגד נתניה, שווה להיכנס
• וגם: שונית פרג'י ותומר חמד מתמסדים
  

ובכל זאת, לשושנה הזו יש גם שני קוצים. הפתיל הקצר של בן שמעון כלפי שופטים, שזיכה אותו במספר הופעות בבית הדין המשמעתי, והוויכוח הצורם עם בעל הבית איזי שרצקי. לא מתאים לשני אנשים אינטליגנטים כאלה לסיים ככה את הקשר ביניהם. קצת כבוד וסבלנות לא היו מזיקים לאף אחד.

והאוסקר הולך ל...בן שמעון, סבע וטביב(איור: אופיר בגון)

וצל"ש גם ליוסי אבוקסיס, שבעונתו הראשונה כמאמן ראשי הוביל את בני יהודה לאירופה למרות מקהלת המפטרים ביציע הכתום.

השחקן - אדריאן רוצ'ט

לא בטוח שאדריאן רוצ'ט היה השחקן הטוב ביותר העונה בליגת העל, אבל הוא מסמל את הפועל קריית שמונה. קבוצה שמבוססת על שחקני בית, עם חיזוק במקומות נכונים. הרבה נשמה על המגרש ובלי אבק כוכבים.

כל הדיווחים ממשחקי ההכרעה של ליגת העל ב-ynet ספורט:

• הפועל באר שבע צוהלת בווסרמיל עם 1:3 על בית"ר
• מכבי פתח תקווה יורדת לליגה הלאומית
• הפועל חיפה שורדת, טל בנין תוקף
• לוזון: "שכל השמחים לעד יחגגו, תוך שנה נחזור"
  

לבני יהודה, הקבוצה הקטנה האחרונה שלקחה אליפות לפני יותר מ-20 שנה, היה את משה סיני שלקח פסק זמן מהפועל ת"א והביא את התואר לשכונת התקווה. בקריית שמונה אין כוכבים. יש הרבה אדריאן רוצ'טים, שנלחמים כדי להביא כבוד לעיר. וגם הוא עצמו קיבל הרבה כבוד עם הזימון שלו לנבחרת לקראת המשחק נגד אוקראינה בפברואר האחרון.

הרבה נשמה, בלי אבק כוכבים. רוצ'ט בפוזה אופיינית(צילום: אבי מועלם)

וצל"ש גם לסלאח חסארמה, שממרומי גילו (38) ייצב את הגנת קריית שמונה בדרך לתואר.

הפריצה - אלעד גבאי

הילד כבר בן 26, אבל רק העונה הוא נכנס לשורה הראשונה של כדורגלני ליגת העל ואפילו קיבל זימון לנבחרת. גבאי אכל הרבה חצץ עד שהגיע למעמד הזה. הוא בוגר מחלקת הנוער של בני יהודה, אבל לא קיבל צ'אנס מהמאמן ניצן שירזי בקבוצת הבוגרים והושאל להפועל מרמורק, ששיחקה אז בליגה הארצית. מהקבוצה של חנן עדני הוא נדד לבני־לוד ובילה 4 שנים אצל אבו סובחי.

מסמלי היציבות של קריית שמונה. אלעד גבאי(צילום: ראובן כהן)

רן בן שמעון שם עליו עין והביא אותו בעונה שעברה לקריית שמונה כמחליפו של ברק בכר בעמדת המגן הימני. בכר נפצע וגבאי תפס את מקומו עד לסיום העונה. השנה החמיץ גבאי משחק אחד בלבד והיה מסמלי היציבות של קריית שמונה. הכוח הגדול של הקבוצה העונה היה ההגנה, וגבאי היה הבורג החשוב ביותר שלה.

וצל"ש גם לאלון תורג'מן הצעיר (עוד מעט בן 21) שהגיע מהפועל פ"ת ולפני כן בית"ר טוברוק וקנה את מקומו בזכות בחוד של מכבי חיפה.

בנתניה מתים עליו. סבע(צילום: יובל חן)

המפציץ - אחמד סבע

הנה עוד יוצא בני לוד שזכה לפריחה מאוחרת. החלוץ שנולד במג'ד אל כרום שיחק 6 עונות בקבוצת הרכבת עד שהתגלה לפני 3 שנים ע"י מכבי נתניה

. בנתניה מתים עליו, גם על יכולת הכיבוש הפנומנאלית (20 שערים הוא הפציץ העונה) ובעיקר על האופי שלו, והעניקו לו את סרט הקפטן. במו רגליו הוא הוביל את הקבוצה לפלייאוף העליון, וכשנפצע וירד בכושרו לקראת סיום העונה גם נתניה גמגמה. במחזור האחרון הוא התעורר וכבש את אחד משלושת השערים במהפך המדהים נגד סכנין בדרך למקום הרביעי.

וצל"ש גם לעומר דמארי, שהפך מהמלפפון החם של הקיץ לכובש הלוהט בליגה.

גם לו מגיע צל"ש. עומר דמארי(צילום: ראובן שוורץ)

האוהדים - הפועל ת"א

זו לא בחירה ערכית. אני לא יודע אם אוהדי הפועל ת"א היו הטובים ביותר העונה או הגרועים ביותר. מה שבטוח, הם היו האוהדים הבולטים ביותר

. מלחמת החורמה שלהם בבעלים אלי טביב, שנוהלה ומתנהלת כמו מבצע צבאי, שברה שיאים. זה התחיל מיד אחרי שטביב קנה את חלקו של מוני הראל בהליך הבמבי.

האוהדים לא חשבו שזה סרט של וולט דיסני ועשו הכל כדי שטביב יעזוב. שלטים, פלאיירים, חולצות, מחאות המשחקים והפגנות לידי ביתו של הבעלים. הכל היה לגיטימי, עד שנחצו כמה קווים אדומים, תרתי משמע. השלכת הרימונים לחצר הבית לכאורה ע"י אוהדים אדומים, המשטרה לא קבעה שמודבר באוהדי הפועל, וההפגנות ליד החנויות של הרעיה דנה אשכנזי לא היו במקום ויצרו אנטגוניזם בציבור וגם אצל יתר האוהדים. שלא לדבר על השלכת המוטות בדרבי, שכמעט עלתה לקבוצה בכרטיס לאירופה.

המחאה שנמשכה כמעט עונה שלמה. אוהדי הפועל ת"א(צילום: ראובן שוורץ)

וצל"ש גם לאוהדי הפועל פ"ת, שנתנו יופי של עידוד לאורך כל העונה למרות שמתחילתה זו הייתה כרוניקה של ירידה ידועה מראש.

הבעלים - איזי שרצקי

האגדה מספרת (ובעיקר איזי שרצקי) שבקיץ, במהלך מחנה האימונים של קריית־שמונה בחו"ל, ישב הבעלים בבית המלון עם המאמן רן בן שמעון

 ושירטט את המטרה לעונה שבפתח: מקומות 3-1. שרצקי האמין שהעבודה בה החל לפני 12 שנה תישא העונה פירות - והוא צדק.

הוא לא הביא שחקני רכש עם שמות מפוצצים אלא הסתמך על שחקני הבית וצירף אליהם חיזוק מתאים: שמעון אבוחצירה, שלומי אזולאי ובחלון ההעברות גם את דויד סולארי. על הדרך הוא גם עשה כמה גרושים מהמכירה של וויאם עמאשה ואלרואי כהן, כוכבי הקבוצה בעונה שעברה. עם ניהול שקט ובטוח, האליפות הזאת בהחלט רשומה על שמו. כמו במקרה של רן בן שמעון, גם שרצקי יכול היה להתנהג אחרת בעימות המתוקשר בין השניים.

אין עוד מלבדו. איזי שרצקי(צילום: אביהו שפירא)

וצל"ש גם למשה דמאיו, שמצליח להחזיק את בני יהודה שנה אחרי שנה בצמרת עם תקציב שפוי וניהול רגוע.

הריצה - בית"ר ירושלים

כשאלי כהן הגיע לבית"ר ירושלים אחרי המחזור ה-25, הקבוצה דישדשה במקום ה-12 ולנוכח היכולת החלשה שהציגה היא הייתה מסומנת כיורדת ודאית ללאומית. המשחק הראשון של השריף, נגד מכבי ת"א בטדי, הסתיים ב-0:0 ושבוע אחר כך הפסידה בית"ר למכבי חיפה 1:0 במשחק שגם עלה לקבוצה בהפחתת 2 נקודות בגלל התנהגות האוהדים.

אבל מאותו הרגע זו הייתה בית"ר אחרת. זה התחיל בניצחון 0:1 על האלופה המיועדת קריית־שמונה ורץ לאורך 8 ניצחונות רצופים. התוצאה: זינוק מהמקום ה־14 שמתחת לקו האדום הישר לאליפות הפלייאוף התחתון. גם זה תואר, לא?

ואז הוא הגיע. אלי כהן(צילום: חיים צח)

וצריך להזכיר גם את 25 המשחקים הרצופים ללא הפסד של קריית־שמונה, כולל 7 ניצחונות ברציפות.

הנפילה - מכבי ת"א

רגע אחרי תום העונה, אותה סיימה מכבי ת"א במקום ה־6 והלא מכובד מבחינתה, מי זוכר שהצהובים פתחו את השנה עם 4 ניצחונות רצופים. מיץ' גולדהאר הביא את מוטי איוניר עוד בעונה שעברה על תקן הסמל הצהוב שיוציא את האימפריה מהבוץ, אבל אחרי כמה סימני התאוששות הקבוצה שוב שקעה באפרוריות.

מכבי ת"א, כמו קריית שמונה, הוכיחה שכסף לא מבטיח כלום. נכון שהתקציב הגיע ל-80 מיליון שקל, וזה עוד אחרי קיצוץ מהעונה הקודמת, אבל איפה היו הרצון והנחישות, שלא לדבר על הזוהר והמכביזם שאיפיינו תמיד את המועדון. הצהובים סיימו עוד עונה בלי אליפות, בלי גביע ואפילו בלי אירופה. גם הניצחון ההירואי בדרבי אחרי תקופה של יובש לא הצליח להציל את העונה הזו.

הפוזות המוכרות העונה. דאבור ויצחקי מנסים להבין מה השתבש(צילום: עוז מועלם)

וצריך להזכיר גם את מכבי פ"ת, שירדה אחרי 21 שנה בליגה הבכירה. הקבוצה של הלוזונים שיחקה פשוט רע ברוב שלבי העונה, וגם צברה אנטגוניזם מהציבור. לא הרבה אנשים הזילו דמעה אחרי הנפילה.

השערורייה - המכות במושבה

בעוד 20 שנה, כשחובבי הנוסטלגיה ינברו בדפי היסטוריה כדי להיזכר בעונת 2011/12, מה הדבר הראשון שיקפוץ להם לעין? נכון שהייתה אליפות היסטורית של קריית שמונה, אבל העונה הזו תיזכר לדיראון עולם בגלל פרשת המכות בין שחקני מכבי פ"ת והפועל חיפה באצטדיון המושבה.

שער הניצחון של דני פרדה לזכות פ"ת ושריקת הסיום למשחק נתנו את האות להתפרעות רבתי בהשתתפות שחקנים רבים משתי הקבוצות. השמחה של פרדה הרגיזה את עלי חטיב, שניסה להסתער עליו. אנשי פ"ת הגנו על פרדה ובשיאה של המהומה נגח עמי גניש, מאמן השוערים של פ"ת, בפניו של חטיב והמקורב להנהלה יגאל ממן קינח בבעיטה.

אירוע שייזכר לעולמים. המכות במושבה(צילום: אורן אהרוני)

אבל המהומה הזאת הייתה רק המתאבן לסיפור בזיג זג שהתרחש בין כתלי בתי הדין של ההתאחדות. הדיינים הפחיתו 3 נקודות ממאזנה

 של פ"ת, בית הדין העליון בראשות עמי פזטל העבירו את העונש לעונה הבאה, והרכב מורחב החזיר אותו לשנה הנוכחית - מה שגזר בדיעבד את גורלה של הקבוצה לרדת ללאומית.

וצריך להזכיר גם את הדרבי התל אביבי, שהסתיים בהסתערות של אביחי ידין וסלים טועמה על השופט ומופע המוטות המעופפים של האוהדים האדומים.

התופעה - רכבת המאמנים

לא פחות מ־8 קבוצות, מחצית מליגת העל, החליפו העונה מאמנים, חלקן יותר מפעם אחת. הפועל ת"א פיטרה את דרור קשטן ומינתה את ניצן שירזי, שהוחלף בעצמו ע"י טל בנין בהפועל חיפה. מכבי ת"א ויתרה על מוטי איוניר והחזירה את ניר לוין ממחלקת הנוער.

הוא פעם אימן את בית"ר. זוכרים?(צילום: מור שאולי)

בית"ר ירושלים החתימה את אלי כהן במקום יובל נעים, מאיר יצחקי לא החזיר את מומי זפרן מחופשת מחלה ומינה זמנית את מנחם קורצקי ואחר־כך

 את שייע פייגנבוים, אלונה ברקת אמרה שלום לניר קלינגר והחזירה את גיא לוי, ומכבי פ"ת עשתה רוטציה בין מרקו בלבול, אייל לחמן (שהחליף את ניסן יחזקאל בראשל"צ) ומשה סיני.

3 קבוצות מינו כבר מאמן לעונה: מכבי חיפה (ראובן עטר), בני־יהודה (דרור קשטן) וקריית שמונה (גילי לנדאו). 5 כבר החלו בחיפושים ועוד 2-3 מאמנים מכהנים מתנדנדים. מה זה אומר? אם אתם מחפשים מקצוע עם קביעות, ביטחון וכבוד - אל תהיו מאמני כדורגל.