שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    נוסטלגיה בצלחת: למה מתגעגעים השפים?

    שאול אברון מתגעגע למסעדת ורסאי בתל-אביב, השף שלום קדוש מתפייט על מסעדת משכנות שאננים הירושלמית, צחי בוקששתר מת לחזור לרגלי הצפרדעים של "שה פפי" ואידי מאשדוד נזכר בארוחות עם אבא ב"פורמג'ו" הרומנית של נהריה

    שלום קדוש, שף מלונות פתאל, מתגעגע ל"משכנות שאננים"

    "מואיז פאר פתח את מסעדת משכנות שאננים בירושלים בראשית שנות ה‭.70-‬ הוא הגיע מתחום המלצרות במלון קינג דייוויד, ואכן, השירות במסעדה שלו היה לעילא ולעילא. זאת הייתה מסעדה עם כל הטקס: הוא קיבל כל אורח ואורח באופן אישי, ונהג לנשק את כפות ידיהן של האורחות. בתום הארוחה הוא היה נפרד מכל סועד, ולנשים העניק פרח. הוא תמיד ידע מי חוגג יום הולדת ואיך לציין את זה. פאר היה פשוט איש שיודע לארח.

     

    "מעבר למיקום המושלם של המסעדה, מול חומות העיר העתיקה, על הקירות היה אוסף של יצירות אמנות של אמנים מפורסמים, והתפריט היה צרפתי ומוקפד. את הדג פילטו לך ליד השולחן, הברווז גם הוא היה נחתך מול עיני הסועד. אבל הדבר הכי בולט שם היה מרתף היינות המדהים עם הבקבוקים הכי מעניינים בארץ לאותה תקופה. הרי מה ראינו בימים ההם בירושלים? רק סטייקיות פשוטות. לעומתן, משכנות שאננים הציעה חוויה מאוד ייחודית ואנינה. לא אכלתי שם הרבה, אבל באירועים מיוחדים זה היה המקום לחגוג בו, או להביא אורח חשוב מחו"ל. טדי קולק נהג להביא למסעדה את כל האורחים רמי המעלה שהגיעו להתארח בירושלים. כל המי ומי אכלו שם: מלכים, נשיאים, ראשי ממשלות. המסעדה נסגרה בשנת ‭,2000‬ אבל עדיין, כשאני עובר באזור, אני תמיד נזכר בה בגעגועים‭." ‬

     

    השף שלום קדוש מתגעגע ל"משכנות שאננים" (צילום: דן בלילטי) (צילום: דן בלילטי)
    השף שלום קדוש מתגעגע ל"משכנות שאננים"(צילום: דן בלילטי)

     

    שאול בן אדרת, שף "התרנגול הכחול‭,"‬ מתגעגע למסעדת "מארי אנטואנט"

    "אני הכי מתגעגע למסעדת מארי אנטואנט, של השף דייוויד לוי, שפעלה פה בין השנים ‭'94‬ ל‭.'99-‬ זה היה מקום מקסים, עם אווירה של ביסטרו צרפתי אמיתי. מסעדה קטנטונת, בתוך בית בשכונת פלורנטין בתל-אביב. הייתה שם עריכת שולחן מסורתית, מלצרים מקצועיים ואוכל מצוין. עד היום אני זוכר את טעמה הנפלא של מנת כבד אווז עם פירות יער ודבש. גם הפילה לוקוס, שנעטף בקשקשי תפוחי אדמה על כרשה בחמאת לימון, זכור לי היטב.

     

    "זמן קצר לאחר הפתיחה, אשתי אורית התקשרה להזמין לנו מקום לערב שבת. דייוויד עצמו ענה לטלפון והסביר שהמסעדה מלאה, אבל שהוא יכול להמליץ לה על מסעדה מצוינת לא רחוק משם: קימל‭...‬ "אחרי כמה שנים מוצלחות דייוויד מכר את המסעדה לשותפים שלו, ונסע למילאנו. זמן קצר לאחר מכן היא נסגרה. אני חושב שאם המסעדה הייתה מחזיקה מעמד עד היום היא הייתה ממשיכה לעשות חיל. הרי בסך הכל אנשים תמיד מחפשים את אותו דבר: אוכל טוב, שירות מקצועי ואווירה אינטימית ונעימה‭." ‬

     

    השף שאול בן אדרת מתגעגע למסעדת "מארי אנטואנט"  (צילום: אביגיל עוזי) (צילום: אביגיל עוזי)
    השף שאול בן אדרת מתגעגע למסעדת "מארי אנטואנט" (צילום: אביגיל עוזי)

     

    שאול אברון מ"יועזר בר יין" מתגעגע למסעדת "ורסאי"

    השף שאול אברון מתגעגע למסעדת "ורסאי‭,"‬ מסעדה צרפתית שפעלה בתל-אביב בשנות ה‭.'70-‬ "בעל הבית היה פריזאי שעשה עלייה ויחד עם אשתו ושתי בנותיו ניהל את המסעדה, ששכנה בבן יהודה ליד מוגרבי. זו הייתה מסעדה פשוטה ועממית, עם אוכל צרפתי בסיסי ומצוין, כמו כבד אווז, דגי ים בבישול אנין צרפתי של רוטב קטן ופירות ים. נהגתי ללכת לשם עם אמא שלי, שהתחנכה בפריז ולפעמים גם לקחתי כל מיני בחורות, אבל המסעדה הזו אף פעם לא הצליחה.

     

    אחרי כמה שנים היא נסגרה ובעל הבית פתח במקומה מסעדה אלגנטית מאוד ברחוב גאולה סמוך לים, עם אותו שם ואותו אוכל, רק עם הרבה יותר גינונים וכמובן היא הייתה הרבה יותר יקרה. ברור מאליו שהמקום החדש התמלא תוך זמן קצר. משה דיין, שהיה אז שר הביטחון, נהג להגיע לרחוב גאולה על שלוש מכוניותיו, שהיו תופסות חנייה על המדרכה בכניסה, בהפגנתיות רבה. אני זוכר את זה כחוויה צרפתית בלב תל אביב ואחרי שבעל הבית נפטר אשתו ושתי הבנות - אחת יפה ואחת פחות - עוד ניסו להפעיל את המקום אבל בסוף התייאשו. המסעדה נסגרה לאחר עשור‭." ‬

     

    השף שאול אברון מתגעגע למסעדת "ורסאי"  (צילום: תום להט) (צילום: תום להט)
    השף שאול אברון מתגעגע למסעדת "ורסאי" (צילום: תום להט)

     

    צחי בוקששתר מרשת בלאק מתגעגע ל"שה פפי"

    "אחרי הצבא הגעתי לתל-אביב אחרת. השנה הייתה ‭,1984‬ אבל העולם לא נחרב. באבן גבירול ישב לו פפי מ'שה פפי‭,'‬ ומדי פעם הוסיף לתפריט רגלי צפרדעים, אסקרגו ושאר שכיות חמדה מצרפת. היו עוד מקומות שאהבתי: זוג מקסים הכין בלה קופול ברחוב טשרניחובסקי בתל-אביב אוכל צרפתי של פעם, ובפונדק הים בנתניה הסטייקים רחשו על האש, מתובלים בהמון אבקה צהובה. אני מתגעגע לכל אלה, וגם לימים שבהם הייתי הולך עם צוות הטבחים שלי, אחרי העבודה, לתקוע עוד ועוד אוכל בשכונת התקווה. בייחוד אני מתגעגע ליכולת לעשות את זה, עם הרבה לאפות, בשלוש בבוקר.

     

    בפונדק הים אי אפשר למצוא מקום בשבת גם היום, אבל איפה פפי המקסים והזוג מלה קופול? מי יודע. "אבל אני אצא מתחסד אם אגיד שאני מתגעגע לכל אחת מאלה אפילו רבע ממה שאני מתגעגע למסעדת התרווד הוורוד. המגרעת היחידה בסיפור הזה היא שהתרווד הייתה שלי (ובהתחלה גם של שותפי אמיר ניצן‭.(‬ מסעדה קטנה ומטורפת, עם מוזיקה עדכנית וקהל לקוחות מכור. היו לה קינוחים מופלאים ומנות ראשונות חוצפניות ונועזות. התפריט של התרווד היה עובר בלי בעיות במסעדות של היום, ומה שנראה מטורף אז, נראה סביר היום. בכל מקרה, מכל התפריט ההוא, אני עדיין מתגעגע לנשנש שאריות בשר ודגים מתוך הסירים של הצירים הבסיסיים שהכנו. עם לחם שחור וחרדל חריף, וקצת מלח גס‭." ‬

     

    השף צחי בוקששתר מתגעגע ל"שה פפי"  (צילום: ניר פרידמן ) (צילום: ניר פרידמן )
    השף צחי בוקששתר מתגעגע ל"שה פפי" (צילום: ניר פרידמן )

     

    אידי ישראלוביץ' ממסעדת "אידי" מתגעגע למסעדת "פורמג'ו"

    "לפני שעברנו לחיות באשדוד, העברתי את כל ילדותי בנהריה. המקום שאני הכי מתגעגע אליו מהתקופה ההיא של הילדות הוא מסעדה בשם "פורמג'ו‭."‬ זו הייתה מסעדה רומנית, אשר שכנה בעצם בצריף קטן וצנוע, במעברה של נהריה. השנים היו ‭,1958-1956‬ והבעלים שלה היה עולה מרומניה. אני זוכר שנהגתי ללכת יחד עם אבא למסעדה הזאת, ולאכול שם קבב רומני ומרק צ'ורבה. זה חרות אצלי כזיכרון ילדות חזק ביותר: אבא היה מקבל משכורת, ובאותו יום היינו הולכים יחד לפורמג'ו. בימים ההם הליכה למסעדה הייתה אירוע חגיגי‭." ‬

     

    אידי ישראלוביץ' מתגעגע למסעדת "פורמג'ו"  (צילום: אבי חי) (צילום: אבי חי)
    אידי ישראלוביץ' מתגעגע למסעדת "פורמג'ו" (צילום: אבי חי)

     

    • הכתבה פורסמה במוסף "24" של "ידיעות אחרונות" 

     


     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    געגועים לאוכל צרפתי
    צילום: shutterstock
    מומלצים