שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עטיפת הספר

    "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל

    זהו, החלטתם שהגיע הזמן לגמול את הפעוט שלכם מחיתולים. והפעוט? הוא מתנגד בתוקף. מסרב ללכת לשירותים, לא מוכן שתורידו לו את החיתול ולא רוצה בכלל לשמוע על סיר. מה עושים? דפנה תייר מסבירה למה חשוב לא להיכנע - לטובת הילד

    אנחנו בעיצומה של "עונת הגמילה מחיתולים". אצל רבים החל התהליך סביב חופשת הפסח. חלקם של הילדים כבר רכש את המיומנות החדשה של שליטה בצרכים. חלק אחר מהילדים והוריהם עדיין מתמודד עם התהליך.

     

    יש לזכור שמעט מאוד תהליכים חינוכיים מתקדמים בלי כל קושי. סביר להניח, אם כך, שגם בתהליך הגמילה מחיתולים עלולים להופיע קשיים מסויימים. רצוי להיות מוכנים לקשיים הללו ולא להיות מופתעים, אובדי עצות ומיואשים אם הם אכן יופיעו.

     

    גמילה מחיתולים - שלב אחרי שלב:

    שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

    שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

    שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

    שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

    שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

    שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?  

     

    בכתבה הראשונה בסדרה זו הצגתי את גישתי לתהליך הגמילה מחיתולים. הסברתי כי הורים המתחילים את תהליך הגמילה אחרי שמלאו לפעוט שנתיים עלולים להיתקל בקשיים בשכיחות גבוהה יותר מהורים הגומלים בגיל צעיר יותר. עם זאת לעיתים גם כשגומלים בגיל הצעיר יותר עלולים להיתקל בקשיים. בכתבה זו ובבאות אחריה אבהיר את גישתי להתמודדות עם קשיים שכיחים בתהליך הגמילה.

     

    כשהילד לא משתף פעולה עם הגמילה

    ילדכם עובר תהליך הכרוך בשינוי מן היסוד של הרגל בסיסי ביותר שהיה לו מאז יום היוולדו – עשיית צרכיו בחיתול. לא תמיד הוא יבין מדוע יום בהיר אחד החלטתם לשנות את הרגליו. שינוי הרגלים, יודע כל אחד מאיתנו, אינו דבר פשוט וקל ולכן טבעי וצפוי שהפעוט יתקשה להתרגל לעשות את צרכיו בסיר/אסלה. המגבלות והדרישות החדשות יכולות לא לשאת חן בעיניו, והוא יעדיף לדבוק בהרגליו הקודמים ולהתעקש לעשות את צרכיו מתי והיכן שמתחשק לו. הדבר נכון בכל גיל, אך על אחת כמה וכמה כשהגמילה מתרחשת מעל גיל שנתיים. או אז עלול סירובו של הפעוט לשתף פעולה לקבל גוון מוקצן עוד יותר: דבקותו בהרגליו הישנים עלולה להתבטא בהתנגדות פעילה.

     

    אין ספק שעליכם להתמודד עם התנגדות זו ולהכריעה (הדבר ייעשה בנחרצות שתוסבר בכתבות הבאות). אך ראשית חשוב ורצוי מאוד שתהיו אמפתיים אל הפעוט ואל החוויה שלו: נסו לשים את עצמכם בנעליו ולשער מה עובר עליו – זה באמת לא קל לעבור שינוי מהפכני כזה בהרגלים!

     

    אך עם זאת בשום אופן אל תתחילו להרגיש ולחשוב כמוהו, ואל תקבלו את התנהגותו. אל תתנו להתנהגותו להחליש אתכם ואל תצברו כעסים כלפיו. עליכם להבין שהשינוי שאתם דורשים מהילד עשוי לעורר אצלו מצוקה מסויימת. היו אמפתיים למצוקה שלו ונסו להבין את תחושותיו ולקבלן כלגיטימיות. זכותו להיבהל, לחוש תסכול ואף להתנגד נוכח הדרישות החדשות הנכפות עליו – אך זה לא צריך להבהיל או לתסכל אתכם ובטח שלא לגרום לכם להרים ידיים ולוותר. אסור לכם להזדהות עם המצוקה שלך הילד ולחשוב שאתם גורמים לו נזק כשאתם נחרצים בדרככם.

     

    כמובן שאסור שתהיו אטומים למצוקה של הילד כדי להיות מסוגלים להמשיך בגמילה. נהפוך הוא: האמפתיה, אותה היכולת המופלאה 'להיכנס לנעליו' של האחר לזמן מה, מאפשרת לכם להבין את מה שהילד חווה: הרי סביר להניח שהוא באמת חושב שזה מיותר או מבהיל להיגמל. אך אתם, המבוגרים, מבינים לשם מה הגמילה, מה חשיבותה ויתרונותיה, ולכן עליכם לזכור 'לצאת מהנעליים' של הילד ולחזור לנקודת המבט הבוגרת והאחראית. נסו לגלות אמפתיה לילד ולרגשותיו ותגלו שהשפעתה המבורכת תורגש בו זמנית גם על הילד וגם עליכם עצמכם - אתם תחושו בטוחים יותר והוא יהיה רגוע יותר.

     

    ייתכן שאנחנו גורמים לו נזק?

    פעמים רבות מזמנת לנו ההורות התמודדות עם התנגדויות מאתגרות מצד הילד ועלינו להיות מוכנים לכך. לא פעם יהיה עלינו לנקוט אז בגישת הנחישות האמפתית, שאנו פוגשים גם בתחומי הורות אחרים. גישה זו מאפיינת את ההורות הסמכותית המיטיבה. כשההורה יודע כי מה שהוא עושה הוא לטובתו של הילד – הוא יכול להיות נחוש מול הקשיים. כשהוא רגיש וקשוב לילדו – הוא יכול לחוש אמפתיה כלפיו. אלה אינם מושגים סותרים אלא משלימים.

     

    להלן דוגמה שתמחיש את היכולות האלה הנמצאות בכל הורה ועוזרות לו להתגבר על הקשיים כשהילד לא משתף פעולה ונמצא במצוקה: זוכרים את הפעם הראשונה (והשנייה, והשלישית) שהבאתם את תינוקכם לטיפת חלב כדי לחסן אותו? ואולי נאלצתם להתמודד עם מצבים קשים אף יותר, בהם התינוק שלכם עבר טיפול רפואי לא נעים? לראות את התינוק סובל וכואב זה תענוג מפוקפק לכל הורה באשר הוא. ובכל זאת, רוב ההורים, הגם שבלית ברירה, צולחים את החוויה הלא נעימה הזו.

     

    כשהתינוק צריך לקבל חיסון ההורה מוצא את כוחות הנפש לאחוז בתינוק בחוזקה כדי שלא יזוז ולאפשר לאחות להחדיר לגופו את המחט. ההורה יודע שהוא עצמו, במעשיו, מכניס את התינוק למצב מצוקה, אך הוא עושה זאת בכל זאת. הייתכן? מתברר שכן! ההורה מבין שגם אם התינוק סובל כרגע (ובואו נודה שיש הבדל בין הסבל האמיתי הזה לבין המצוקה של פעוט שבסך הכל חושש לשבת על הסיר) ואינו מבין מדוע מעוללים לו זאת, הרי שמה שבטווח הקרוב עלול להיראות כפגיעה בתינוק, הוא למעשה, בטווח הרחוק, לטובתו של הילד.

     

    הורים שגומלים ומתעמתים עם ההתנגדות והבכי של ילדם עלולים לחשוב בטעות שהם מזיקים לו (או בסגנון הרווח כיום "עושים לו טראומה").

    אז זהו – שלא! אתם לא עושים לו כל נזק וכל טראומה. להיפך – אתם עוזרים לו להתמודד עם הקושי, לצלוח אותו ולהתפתח הלאה. נזק יגרם, אם בכלל, מההססנות שלכם ומחוסר האונים שתשדרו לילד אל מול קשייו.

     

    להורה יש את היכולת להכיר בחשיבות ההשלכות העתידיות של מעשיו. ההורה הממשיך בגמילה למרות האתגרים שעשויים לצוץ במהלכה יודע כי זו חובתו, לא זכותו, להעביר לפעוט את תהליך החיברות הבסיסי הזה – שליטה בצרכים ועשייתם על פי נורמות התרבות שלנו.

     

    ברשות ההורה הידע, הניסיון והבשלות לקבל החלטות בשיקול דעת. הוא יודע מה נכון בשביל הילד, ומה הוא צריך לעשות בעבור ילדו. לעומתו, הילד אולי יודע מה הוא רוצה או לא רוצה, אך לעתים רחוקות הוא יודע מה הוא צריך. לכן, גם אם אתם חוששים מהקשיים ומהתנגדויות, אל לכם לתת לזה להשפיע על החלטתכם לגמול את ילדכם.

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    גמילה מחיתלים. זה הדבר הנכון - אז אל תתייאשו
    צילום: shutterstock
    כריכת הספר "היענות לצרכים"
    עטיפת הספר
    דפנה תייר
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים