שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    דליה תרמה פעמיים מח עצם: 'זכיתי למתנה גדולה'

    כבר ב-1986 הבטיחה לעצמה דליה לונדון שתצטרף למאגר תורמי מח עצם, וברגע שיכלה נסעה להדסה ונבדקה. 12 שנים לאחר מכן הגיעה ההזדמנות שלה להציל חיים - והיא עשתה זאת למען אותו חולה פעמיים. "התרומה היא זכות", היא אומרת

    בימים אלה מתפרסמת הבקשה להתגייס ולבוא לתת דגימת רוק ביום חמישי ה-31 במאי, כדי למצוא תורם מח עצם מתאים לחנית אלבז ולחולים נוספים הזקוקים לכך.

     

    רציתי להחזיר אתכם רגע אחורה, לשנת 1986, אז הנקתי את טל הקטנה בת השישה שבועות, בשעות הקטנות של הלילה. כולם ישנו, הטלוויזיה דלקה בשקט ושודרה בה תוכנית ראיונות של רם עברון.

     

    קראו עוד על תרומת מח עצם :

     

    עברון ראיין רופא שסיפר בהתלהבות על האפשרויות החדשות בעולם הרפואה, שבעזרתן ניתן להציל חולי סרטן באמצעות תרומת מח עצם. החולה מקבל, והתורם אינו מפסיד כיוון שגופו מייצר הכל מחדש.

     

    הרופא הסביר את פרטי התהליך, שבו שואבים מח עצם ממפרק הירך של התורם ומזריקים אותו לחולה. התאים הבריאים משתלטים על האחרים ותורמים להחלמתו. אמנם התורם מוגבל בתנועה לשבועיים שלאחר הטיפול, אך זה נהנה וזה אינו חסר, והעיקר - מציל חיים!

     

    אחרי 12 שנה - הגיעה הבקשה לתרומה

    השעה הייתה מאוחרת, הסתכלתי על טל הקטנה ששכבה בשקט בזרועותיי, ובאותו הרגע החלטתי שכאשר תגדל ואהיה פנויה יותר, אתרום גם אני כך.

     

    עברו שבע שנים, טל גדלה וגם אני: סוף סוף, בגיל 36, למדתי לנהוג. אחרי מסע ארוך ומתיש קיבלתי את רישיון הנהיגה המיוחל, ואת הנסיעה הראשונה העצמאית שלי לבדי באוטו עשיתי לבית החולים הדסה עין כרם בירושלים, למטרה זו בלבד.

     

    במחלקה נשאלתי אם יש מישהו חולה במשפחה, וכשהשבתי בשלילה הם תמהו מאוד על בואי, כיוון שהמודעות אז לנושא הייתה נמוכה. בבדיקת דם פשוטה מילאתי שתי מבחנות קטנות, וחזרתי הביתה מרוצה מעצמי על הנסיעה האמיצה שעשיתי לבד ואפילו על החניה הראויה...

     

    הימים עברו ואותה נסיעה פרחה מזיכרוני, אבל הידיעה שכעת אני נמצאת במאגר התורמים הפוטנציאליים הייתה זכורה לי היטב.

     

    אחרי 12 שנה, ביום שישי אחד, קיבלתי מעטפה לבנה שעליה חותמת בית החולים הדסה. פתחתי את המעטפה בידיים רועדות, ובמכתב היה כתוב שנמצאתי מתאימה לאדם חולה, ונשאלתי אם אני מוכנה לבוא לעשות בדיקות נוספות, כדי לוודא התאמה מדויקת.

     

    לא ידעתי את נפשי מרוב התרגשות, שמחה ותקווה, שהכל יהיה בסדר ומתאים. ידעתי מעט מאוד על ההתפתחויות הרפואיות שהתרחשו בינתיים ועל העובדה שהשאיבה נעשית בצורה פשוטה ביותר, בדומה לדיאליזה.

     

    חנית אלבז זקוקה לתרומת מח עצם. אולי אתם מתאימים? (צילום: שי אפגין) (צילום: שי אפגין)
    חנית אלבז זקוקה לתרומת מח עצם. אולי אתם מתאימים?(צילום: שי אפגין)

     

    "האדם שתרמתי לו זכה בחיים"

    ביום ראשון נסענו להדסה, ובדרך העולה לירושלים הבטחתי לעצמי שאם יידרש אוותר על הצמחונות-טבעונות שלי, כדי להעלות את רמות הברזל בגופי (מה שהתברר בסוף כלא רלוונטי, כיוון שהדבר החשוב הוא התאמת הרקמות).

     

    הבטחתי לעצמי גם לעשות הפסקה בהנחיית קבוצת ההורים שהייתה לי, הבטחתי לבטל אירועים שכבר החייבתי לעצב אותם (מה שהתברר גם כלא רלוונטי, כיוון שהם משתדלים להתאים את התהליך ללוח הזמנים שטוב לכולם).

     

    לשמחתי כל הבדיקות היו בסדר, תודה לאל! נמצאתי מתאימה לחולה ב-99.9%, ויצאנו לדרך. במשך חמישה ימים קיבלתי שתי זריקות בכל יום, על ידי חנה ארנפלד ז"ל, כדי לתגבר את הכדוריות הלבנות שאותן שואבים מאוחר יותר. התחושה היא כמו שפעת קלה.

     

    לאחר חמישה ימים התחברתי למכונה השואבת דם מיד אחת, מפרידה את התאים ומחזירה את הדם ליד השנייה. התהליך לוקח ארבע שעות במשך יומיים.

     

    לאחר מכן חזרתי לחיים רגילים, עם תקווה גדולה שההשתלה אכן תצליח ותיקלט היטב בגופו של החולה. ההמתנה והציפייה לתשובה ארכו כשלושה שבועות, ולשמחת כולם, האדם שתרמתי לו זכה בחיים, והמשיך לעשות דברים חשובים בחייו.

     

    לימים, כאשר חזר לו הסרטן, תרמתי לו פעם שנייה. עברתי את כל התהליך מחדש, ועוד שתי שאיבות של כדוריות לבנות ללא זריקות. 

     

    היום מדובר בדגימת רוק פשוטה. בדיקה לתרומת מח עצם (צילום: שלמה מזרחי) (צילום: שלמה מזרחי)
    היום מדובר בדגימת רוק פשוטה. בדיקה לתרומת מח עצם(צילום: שלמה מזרחי)

     

    "קרה לי משהו ענק בעולם הזה"

    חזרתי לחיי עם הידיעה המיוחדת שקרה לי משהו ענק וגדול בעולם הזה. משהו שקשה לתרגם אותו למילים, כי אין בהן די להעביר את התחושה האמיתית.

     

    לא הכרתי את האיש שתרמתי לו, רק הייתה חליפת מכתבים עם משפחתו בשלב הראשוני, על הכרת הטוב, עם מילות עידוד ואמונה. לימים הבנתי שמדובר ברב גדול ומפורסם, לכן המכתבים נכתבו על ידי אשתו, ילדיו ונכדיו.

     

    לא פעם שאלתי את עצמי איך זכיתי למתנה הגדולה? למה אני זוכה מתוך מיליוני אנשים שנמצאים במאגר העולמי? למה אני מתאימה? 

     

    אבא שלי חינך אותנו לעשות הרבה ולדבר מעט, במיוחד כשזה קשור לצדקה ולמעשים טובים. נשארתי נאמנה לערך הזה. אבל עכשיו אני מדברת. אני משתפת בסיפור שלי, כי בימים האחרונים אני חושבת על כך שאולי בכל זאת יש לי תפקיד בהעברת הדברים הלאה.

     

    נתבקשתי לא פעם לדבר עם אנשים שעמדו מפוחדים לפני התהליך, כדי להרגיע אותם, לתת פרשנות אחרת לפחד (שבהיפוך אותיות הוא "דחף") המלווה את התהליך, ולהראות שהתרומה היא בעצם מתנה וזכות גדולה.

     

    בהענקת חיים למישהו מקבלים יותר מאשר נותנים, וזה ילווה אותך מאותו רגע לכל החיים כזיכרון מופלא. אז אני מדברת ללבכם, כיוון שגם אלה שאינם יכולים לתרום בשל בעיות רפואיות או חשש מהתהליך, יכולים להעניק תרומה כספית כיוון שעלות כל בדיקה יקרה מאוד.

     

    ואם נגעתי במישהו מכם וזה יגרום לו ללכת להיבדק ביום חמישי ה-31 בחודש, זה שווה את החשיפה שלי. ואולי נסתרות הן דרכי ה' ויש לו תוכניות משלו, ואנחנו פה כדי לעזור לאנשים האלה להתקיים, אם לא עכשיו אולי בעוד כמה שנים. ושרק נהיה בריאים. 

     

    • לבדיקת מוקד ההתרמה הקרוב ב-31.5 ניתן להיכנס לאתר עזר מציון . לתרומת 10 שקלים שלחו את המספר 10 ל-2255, התקשרו 1800-236-236 או באתר האינטרנט של הארגון

     


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גילה שוסטר
    "יש לי תפקיד בהעברת הדברים הלאה". דליה לונדון
    צילום: גילה שוסטר
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים