שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עטיפת הספר

    גמילה מחיתולים: איך להתמודד עם חרדת אסלה?

    הוא צועק ומשתולל בכל פעם שאתם מתקרבים איתו לאסלה? היא עושה פיפי בקלות, אבל מסרבת לעשות קקי בסיר? חרדת אסלה היא תופעה נפוצה בתהליך הגמילה מחיתולים. דפנה תייר מסבירה איך תתמודדו ולמה אסור להיכנע ולהחזיר את החיתול

    אחד הקשיים השכיחים יותר בתחילת תהליך הגמילה הוא אי שיתוף הפעולה של הפעוט ולעתים אף התנגדותו הפעילה. הורים שפנו אלי ניסחו זאת כך: "התחלנו גמילה לפני כשבוע. בננו עושה פיפי בשירותים ברצון. אבל קקי? זה כבר עניין אחר: הוא לא מסכים לשבת לא על הסיר ולא בשירותים, מתנגד בתקיפות וממש נכנס למצוקה (בכי, צרחות, הישתטחות על הרצפה). אנחנו מתחילים לחשוב שאולי לא היינו צריכים להתחיל בגמילה עדיין".

     

    במקרים רבים הביטוי להתנגדות הפעוט לתהליך הגמילה הוא סירובו לשבת על הסיר או האסלה. תופעה זו שכיחה יותר ומתעצמת דווקא ככל שגיל הגמילה עולה. האם זה מפליא? לתפיסתי אין זה מפליא כלל, משום שככל שהילד יותר בוגר הוא גם יותר מודע, דעתן ומנסה להכתיב את רצונו. זהו אחד הנימוקים בעד הקדמת גיל הגמילה: הרבה יותר קל להתמודד עם התנגדות קלה של תינוק בן שנה וחצי מאשר עם התנגדות אקטיבית של בן שנתיים וחצי או בן שלוש.

     

    גמילה מחיתולים - שלב אחרי שלב:

    שלב 1: איך להתחיל כבר בגיל שנה וחצי

    שלב 2: יוצאים לדרך הגמילה מחיתולים

    שלב 3: איך צריך להגיב ל"פספוסים"?

    שלב 4: להציע לו פרס על כל פיפי?

    שלב 5: מה עושים כשהגן פוגע בתהליך הגמילה

    שלב 6: גמילה בשינה: להעיר את הילד לפיפי?  

    שלב 7: "אבל אין לי פיפי"; כשהילד מסרב להיגמל  

     

    על פי רוב ההתנגדות מתעוררת בהקשר לעשיית קקי. לרוב הפעוטות אין קושי להתקדם יפה מאוד בתהליך הגמילה בכל הנוגע לפיפי (אם כי מדי פעם אני נתקלת גם בבעיה ההפוכה). ההתנגדות תופיע כשמנסים להושיב את הפעוט לעשות קקי: הוא עלול להקשיח את גופו, לעמוד, לבכות, לצעוק, להרביץ להורה, לבעוט, לנשוך ולצרוח. הילד נראה ומתנהג כאחוז בחרדה חזקה מפני אפשרות הישיבה על האסלה.

     

    אך אם נעצור לרגע ונשים עצמנו בנעליו של הפעוט, נוכל להבין איך הוא רואה את הדברים: מדוע ולמה, עליו להתיישב במערומיו על הדבר הזה (הסיר או האסלה), ולשחרר לתוכו את צרכיו?! לתפיסתו, הגיוני ביותר לסרב לעשות זאת ולו משום שמעולם בעבר לא נדרש לעשות זאת.

     

    זה עשוי לקרות אפילו לאנשים בוגרים: אני זוכרת כיצד כמה מחברותיי לטירונות העדיפו להתאפק ולא לעשות את צרכיהן אפילו שבועיים (!), העיקר שלא להיאלץ להשתמש בשירותי ה"בול פגיעה" להם זכינו במחנה הצבאי. הן העדיפו לחכות לשבת הראשונה בבית מאשר להתגמש מול הנסיבות. אם לאדם בוגר ומבין כה קשה להתגבר על הרתיעה מעשיית צרכיו בתנאים אחרים משהורגל בהם, קל להבין מה עובר על הפעוט המבולבל והמבוהל שאינו מבין על מה המהומה.

     

    אולי הוא פשוט לא בשל לגמילה?

    מראה הפעוט המבוהל והחרד אינו חיזיון קל להורה חסר הניסיון. בודאי לא להורה שספוג בתפיסה הרווחת לגבי גמילה האומרת ש"צריך לזרום עם הילד" ולגמול רק אם הילד מגלה רצון לכך. הורה שלא מגיע מעמדה חינוכית סמכותית, הגורסת שתהליך הגמילה מונהג על ידי ההורים, יבהל מההתנגדות של ילדו והרהורי כפירה יתחילו להתעורר בו לגבי המשך התהליך.

     

    ההורה המבוהל מתגובתו החריפה של הפעוט "נדבק" ממנו ונתקף בחרדה: האם הוא מסב נזק לילדו? המילה "טראומה" עולה במוחו וסיפורים מאיימים על הנזק שייגרם לילדו, אם ינקוט בצעד לא נכון בזמן תהליך הגמילה, מרפים את ידיו.

     

    הוא פוחד מהאסלה? מותר לו (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
    הוא פוחד מהאסלה? מותר לו(צילום: shutterstock)

     

    תחושה חריפה שזו טעות להושיב את הילד המתנגד מקבלת חיזוק מהתפיסה הרווחת כיום המדברת על "בשלות" הילד. וכך מגיע ההורה מהר מאוד למסקנה ש"הילד לא בשל", שאין מה למהר ושעדיף להפסיק את התהליך ולדחות את הגמילה לגיל מאוחר יותר בהנחה, בלתי מבוססת בעליל, שאז יהיה קל יותר. ההורה מתפתה לחשוב שאם יפסיק את התהליך וימתין איתו עוד קצת - הפעוט יגלה הבנה וישתף פעולה. אך לעתים קרובות המציאות הפוכה: ככל שהפעוט מתבגר, כך מתגברות דעתנותו והתנגדותו. התהליך נדחה ונדחה.

     

    אז אולי נשים לו חיתול רק לקקי?

    לעתים נדמה שהחרדה של ההורים משבשת את שיקול דעתם. יש האומרים לעצמם שמוטב להניח לילד לרדת מהאסלה ולעשות קקי כפי שהוא רוצה, העיקר לא להלחיץ אותו. הורים אלו יוצרים למעשה, במו ידיהם, את אחת הבעיות הקשות בגמילה. יש להזהיר ולומר באופן המפורש ביותר: זו טעות להיגרר אחר סירובו של הילד לשבת על האסלה ולוותר לו! אין להגיב כך, שכן דווקא הויתור ברגע הקשה הזה עלול לקבע בפעוט את הרגש השלילי כלפי האסלה וליצור אצלו את "חרדת האסלה" הידועה לשמצה.

     

    בהמשך לוויתור על הישיבה ישנן שתי תגובות שכיחות ומאוד לא רצויות של ההורים שעליהם להימנע מהן. שני "פתרונות", שכל אחד מהם בעייתי כשלעצמו, צצים במצבים שכאלו:

     

    הראשון, להניח לפעוט לעשות קקי בתחתונים. השני, להיענות לבקשתו (ולעתים אף להציע זאת מיוזמתם) ולחתל את הפעוט כדי שיעשה את הקקי בחיתול. אל לכם לנקוט ב"פתרונות" שגויים אלו!

     

    ההורים מאמינים כי כך הם עוזרים לילדם ומשכנעים את עצמם כי אלו הם פתרונות זמניים, רק לתקופת ביניים, עד שהפעוט יתעשת וייאות לעשות קקי בדרך הנאותה. מעט מאוד פעוטות אכן יתפסו את המצב כעניין זמני, כפתרון ביניים עד שיסכימו לשבת על האסלה. רובם יאמצו בעקביות את אחת מההתנהגויות האלה (עשיית הצרכים בתחתונים או דרישה לעשיית הצרכים בחיתול), שכל אחת מהן הינה פסולה מכול וכול.

     

    וכך ההורים עלולים למצוא את עצמם תקועים בשלב ביניים זה, לחודשים רבים ואף לשנים, מבלי יכולת להתקדם. לכן, אל תתפתו למקסם השווא שבהחתלה רק לשם עשיית הצרכים או באיפשור הזמני לעשות קקי בתחתונים.

     

    לשבת על האסלה בכיף - או בכוח

    תהליך הגמילה מחיתולים הינו תהליך חינוכי לכל דבר: מופיעים בו אותם עקרונות וחלים עליו אותם כללים המופיעים בכל תהליך חינוכי. אם התחלתם בתהליך חינוכי ואתם משוכנעים בנחיצותו, עליכם להמשיך בו גם אם תיתקלו בקשיים. ייתכן שהתהליך יימשך יותר זמן מכפי שתכננתם, ייתכן שתצטרכו לעזור לילדכם במהלכו במעורבות גדולה יותר ותוך מתן תמיכה רבה מכפי שהאמנתם.

     

    אך אם התהליך חשוב לכם ומכיוון שברור לכם שזהו תפקידכם, כהורים, להנהיג את הילד לאורכו, אסור לכם להרים ידיים עם הופעת הקשיים ולשדר לילד מסר של ויתור. בוודאי תעדיפו לשדר לו מסר של התמדה וכוח רצון, גם כשהדברים לא הולכים בקלות ובמהירות הרצויה. כשההורים מבינים שמה שהם עושים הוא חיוני לטובת ילדם ולהתפתחותו, הם ימשיכו ויעשו זאת גם אם ייאלצו להתמודד עם קשיים ואפילו אם הילד יתנגד ויגלה מצוקה.

     

    לפיכך, למרות הבכי וההתנגדות של הפעוט, אל להורה להרים ידיים.

    בהרבה אהבה, רגישות, כבוד ותמיכה אתם תדרשו מהילד לשבת לעשות את צרכיו. ואם דרכי הנועם לא יביאו לשיתוף הפעולה המקווה – יהיה עליכם להמשיך בתהליך הגמילה גם אם הדבר ידרוש ממכם להושיב את ילדכם על הסיר/אסלה בתקיפות (אך בשום אופן לא בתוקפנות!) ההכרחית ובניגוד לרצונו.

     

    כן, קראתם נכון: גם אם זה בניגוד לרצונו! זה יהיה קשה בפעמים הראשונות אך מהר מאוד הפעוט יבין מה נדרש ממנו ויכיר בכך שאין בכוונתכם להתייאש ולוותר. כמו בדברים אחרים שאתם דורשים ממנו הפעוט יבין שיש בידיו שתי אפשרויות בחירה: "בכיף או בכוח". אך אין אפשרות שלא לשבת לעשות קקי. הניסיון מוכיח: נחרצות ההורים אכן מביאה לכך שהשינוי לטובה מתרחש - התנגדות הפעוט פוחתת ושיתוף הפעולה שלו גובר.

     

    אל תניחו לילד להשתמט מלעשות את צרכיו כנדרש, עיזרו לו להתמודד והתגברו על הקשיים, וגם אתם וגם הילד תזכו לתחושת מסוגלות ולחוויית הישג מעצימה מאין כמותה.

     

    הכותבת היא יועצת חינוכית-התפתחותית M.A, עוסקת בהדרכת הורים, טיפול CBT ואימון. מחברת הספר "היענות לצרכים - גמילה (מוקדמת) מחיתולים ". לעמוד הפייסבוק של דפנה לחצו כאן





     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    גמילה מחיתולים. תהליך חינוכי לכל דבר
    צילום: shutterstock
    דפנה תייר
    כריכת הספר "היענות לצרכים"
    עטיפת הספר
    ד"ר רק שאלה
    מחשבוני בריאות
    פורומים רפואיים
    מומלצים