שנאה על הדשא: הולנד פוגשת את גרמניה

"התוצאה לא הזיזה לי. 0:1 היה מספיק, כל עוד נשפיל אותם. אני שונא אותם. הם רצחו את המשפחה שלי. את אבא שלי, את אחותי, שניים מאחיי. בכל פעם שאני פוגש את גרמניה אני מתמלא חרדה". לונדון 2012 - העמוד האולימפי המיוחד של ynet ספורט יורו 2012 - הנבחרות, הכוכבים, האיצטדיונים, התמונות צפו בתגרת הענק בין האוהדים הרוסים לפולנים את הדברים שאמר וילם ואן הנחם, קשר נבחרת הולנד ומאמנה לעתיד, לא תשמעו היום באף ענף ספורט. המילים הללו נאמרו בשנת 1974, לפני כמעט ארבעים שנה. אחרי הפסקה של שלושה עשורים ללא משחקים ביניהן נפגשו אז הולנד וגרמניה בגמר המונדיאל. השנאה בין המדינות, הנובעת מחמש שנות הכיבוש הנאצי במלחמת העולם השנייה, הגיעה אז למגרש בפעם הראשונה, על אדמת גרמניה. הולנד הייתה הפייבוריטית, אבל נכנעה למכונה הגרמנית. המשחק הזה זכה לכינוי "האמא של כל ההפסדים" ונחשב עד היום לטראומה לאומית בהולנד. ברמה הבינלאומית לא תמצאו באירופה יריבות כזו. קצת צרפת־אנגליה, מעט אנגליה־גרמניה, לא הרבה יותר. הקרבות, במלוא מובן המילה, בין הולנד לגרמניה, הם משהו שלא נראה ביבשת. אפשר להמר שגם לא ייראה בעתיד. הגמר של 1974 היה רק הראשון בטרילוגיה. במונדיאל הבא אמר קרל היינץ רומניגה שההולנדים משתמשים בכדורגל כדי להשתחרר בכוח מכבלי המלחמה. ביורו 1980 רבו על המגרש טוני שומאכר והוב סטיבנס, ורנה ואן דה קרקוף חבט בפניו של ברנד שוסטר. הולנד, שעדיין הייתה שרויה בטראומה בכל הקשור לגרמנים, לא ניצחה אף אחד מהמשחקים האלה. תחושת ההקלה הגיעה רק בסוף שנות ה־80', אז נפתחה טרילוגיה נוספת – אולי הגדולה ביותר שידע עולם הכדורגל. הטרילוגיה השנייה ההתקהלות הציבורית הגדולה ביותר בהיסטוריה של הולנד נרשמה ביום השחרור מהכובש הנאצי. ההתקהלות השנייה בגודלה התרחשה בסיום חצי גמר יורו 1988, אז ניצחה סוף סוף מדינת השפלה את היריב המר, ועוד על אדמת גרמניה. 1:2 הייתה התוצאה, ותשעה מיליון הולנדים יצאו לחגוג ברחובות – יותר מ־60 אחוז מאוכלוסיית המדינה – ויותר מהניצחון בגמר של אותו טורניר. חגיגת יורו 2012 ב-ynet ספורט: קרב במשקל כבד - הולנד מול גרמניה - עמיר פלג מדווח מאוקראינה נשות הכדורגלנים, גירסת הממלכה האנגלית בדנמרק לא רוצים להתעורר מהחלום פוטו יורו: קבלת פנים חמה רונלד קומאן, היום מאמן פיינורד, אמר אז ששחקן שאלקה אולאף טון הוא האדם הנחמד היחיד בנבחרת הגרמנית. קומאן החליף חולצות עם השחקן "הנחמד", ולאחר מכן דווח שקומאן סיפר כי השתמש בחולצה כתחליף לנייר טואלט בחדר ההלבשה. כמה חודשים מאוחר יותר, במשחק "ידידות" נדיר בין הקבוצות, הגרמנים סירבו להחליף חולצות עם ההולנדים. הם כנראה שמעו על מעלליו של קומאן. מרקו ואן באסטן, שהבקיע את שער הניצחון בדקה ה־88, סירב במשך שנים להתראיין לתקשורת הגרמנית. יאן יונגבלוד, שעמד בשער ההולנדי בהפסד המפורסם 14 שנים קודם לכן, שלח מברק לשחקני הנבחרת המנצחת וכתב: "תודה. שחררתם אותנו מהסבל שלנו". בתקופה ההיא הכל היה מותר ביריבות הזאת, עד כדי כך שכרזות הולנדיות השוו את לותר מתיאוס להיטלר. היום, זה לא היה עובר בשקט. מונדיאל 1990 לא הביא איתו הרבה אירועים נדירים, אבל הולנד וגרמניה שוב נפגשו למשחק שהצית את הדמיון. במהלך המשחק רצו פרנק רייקארד ורודי פלר זה לצד זה, עד שלפתע הפיל את עצמו החלוץ הגרמני אל הדשא. השופט קנה את הנפילה, והוציא לרייקארד כרטיס צהוב שמנע ממנו לשחק במשחק הבא. רייקארד, אחד השחקנים הרגועים והשקולים בנבחרת האורנג', ירק בפניו של פלר ורדף אחריו לאורך המגרש. השניים הורחקו, הגרמנים ניצחו 1:2, ועם שריקת הסיום פרצו מהומות בכמה עיירות בגבול בין המדינות. שנתיים מאוחר יותר, באליפות אירופה, הגיע החלק האחרון בסדרה. פרנץ בקנבאואר, שהיה חלק מהמשחקים הגדולים כשחקן וכמאמן וכבר עזב את הנבחרת, אמר אז: "המשחקים מול הולנד עלו לי בשנים מחיי, אבל לא הייתי מחמיץ אותם עבור שום דבר. הם הביאו לכדורגל איכות, התרגשות ומתח חסר תקדים". הצפייה במשחק באמת הייתה חסרת תקדים. שיא הרייטינג נשבר בשתי המדינות, והמאמן ההולנדי רינוס מיכלס טבע את המשפט "כדורגל הוא מלחמה". לפני העלייה למגרש בגטבורג אמר לשחקנים: "אתם תבקיעו שלושה שערים היום, שניים בעזרת שחקני הקישור שלנו. הגרמנים יכבשו רק שער אחד או שניים. שיהיה לכם משחק נעים". הוא צדק. הולנד ניצחה 1:3. אף הולנדי לא הסכים להתחלף במשחק הזה. כולם רצו להיות על הדשא עם שריקת הסיום. דיק אדבוקאט, היום מאמן רוסיה ואז עוזרו של מיכלס, שכנע את דניס ברגקאמפ הצעיר לרדת מהדשא כדי שלאוהדים תהיה הזדמנות להריע. במהלך המשחק זרקו אוהדים גרמנים פצצה קטנה תוצרת בית לתוך מועדון הולנדי. שלושה אנשים נפצעו. גם הפעם התלקחו מהומות בעיירות בגבול. אוהדים משני הצדדים זרקו אבנים, וכמה הולנדים פלשו לעיירה הגרמנית גרונאו וביצעו מעשי ונדליזם. על אש קטנה רבים מהאוהדים בשתי המדינות לא ישכחו את שתי סדרות המשחקים האלה לעולם. היריבות עדיין שם, אבל המעשים כבר לא. המשחק הרשמי האחרון, שנים מאוחר יותר ביורו 2004, הסתיים בתיקו. התקשורת עדיין ליבתה את האש, המתח היה באוויר, והמשחק עדיין הוגדר כגדול מכולם בשלב הבתים. אבל זה כבר היה סיפור שונה. וכך זה גם היום. ההולנדים הם כבר לא בהכרח מובילי הכדורגל היפה והמשוחרר. הגרמנים הם כבר לא מכונה רובוטית. שורשיהם של רבים משחקני הקבוצות, בעיקר הגרמנים, בכלל לא ממערב אירופה. הם ודאי לא גדלו על ההיסטוריה הזאת. ועדיין, המשחק הערב הוא משהו מיוחד. ניצחון גרמני יכול לשלוח את ההולנדים הביתה כבר בשלב הראשון. ואין כמו השפלה על ידי היריבה ההיסטורית כדי להצית מחדש את האש.

שנאה על הדשא: הולנד פוגשת את גרמניה

היריקה של רייקארד, החולצה שהפכה לנייר טואלט, הכרזות שהשוו את מתיאוס להיטלר, הקרבות בין אוהדים בעיירות הגבול. כבר 40 שנה שהולנד וגרמניה מספקות לנו משחקים מיתולוגיים

אודות ועזרה

כלים ושירותים

ערוצי תוכן