שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מכתב לאיש שאנס אותי ורצח את נפשי
    אחרי כמעט שנה שבמהלכה אני מתעסקת וחיה רק את האונס, אני רוצה לכתוב לו, לאנס שלי. עוד לא החלטתי אם אשלח לו את המכתב או לא, אבל כן ברור לי שלהוציא את הדבר הזה ממני - אני חייבת, כי זה ישחרר אצלי משהו שנתקע, מועקה עצומה שהתיישבה לי בלב, ואני לא מצליחה לסלק אותה
    בערך כל מי שאני מכירה, יודע לספר לפחות על אירוע אחד ששינה לו את החיים. נקודת זמן ברורה אותה הוא מגדיר באופן חד משמעי ככזו שהפכה את תפישת עולמו, שינתה את דרכו והשפיעה על רצונותיו. למרבה הפלא, כמעט תמיד האירוע המכונן הזה, משתנה בהתאם למקום ולצורך בחיינו.

     

    עוד בנושא:

    אונס: מדוע לא מספרים לנו את כל האמת לגביו?  

    אונס הוא כמו סלע ענק שנזרק בכוח לשלולית

    לא סתם אומרים שאונס הוא רצח הנפש

     

     

    כי מעטים הם המקרים בהם אירוע אחד הוא באמת אירוע מכונן המשנה חיים. הרוב המוחלט של אלה שהוגדרו ככאלה, הם בעצם לא יותר מעוד נקודת ציון המהווה חלק מתהליך התפתחות ארוך וטבעי. כי אירוע משנה חיים הוא אירוע שלאחריו כבר לא תיוותר אותו האיש, תשתנה בקיצוניות אישיותיך ובהגדרה, תהפוך לאדם קצת שונה, אחר משהיית לפני האירוע.

     

     

    מסע ארוך אל תוך הלילה

    גל היא דוגמה לאדם שעבר אירוע משנה חיים בהגדרתו. היא בחורה בשנות העשרים המאוחרות לחייה, יפה מאד, אבל גם נושאת עמה משהו עצוב. אולי אלה העיניים שנראו כבויות או חלולות, כאילו לא התאימו לארשת פניה הכללית.

     

    בטלפון היא לא הסכימה לומר את נושא המכתב והרגשתי מצליל קולה שיש לה סיפור לא פשוט לספר לי. כשהגיעה לביתי, בחרה להתמקם בספה המרוחקת, שיכלה רגליה והתחילה לדבר:

     

    "לפני שמונה חודשים נאנסתי. חזרתי בדיוק מערב אצל חברים. אני לא יודעת בדיוק מאיפה הוא הגיח, אני רק זוכרת את המכה שקיבלתי בגב כשהוא זינק עלי וגרר אותו לגינה הגדולה, שם הוא אנס אותי.

     

    "אני מעדיפה לא לתאר לך את הדברים שעשה לי, לא בשביל זה באתי. חוץ מזה שבחודשים האחרונים כל מה שאני עושה זה לשחזר ולתאר את הלילה הזה ששינה לי את החיים, ואני מרגישה שכבר אין לי אויר. באתי אליך כדי שתעזרי לי לנסח מכתב לאיש הזה, שהרג לי את החיים וברא במקומם משהו אחר, עצוב, מבוהל, האיש שהפך אותי למישהי שאני לא אוהבת להיות.

     

    סופה של מועקה

    "אחרי כמעט שנה שבמהלכה אני מתעסקת וחיה רק את האונס, אני רוצה לכתוב לו, לאנס שלי. עוד לא החלטתי אם אשלח לו את המכתב או לא, אבל כן ברור לי שלהוציא את הדבר הזה ממני - אני חייבת, כי זה ישחרר אצלי משהו שנתקע, מועקה עצומה שהתיישבה לי בלב, ואני לא מצליחה לסלק אותה". הקשבתי בדממה לדברים שאמרה, הם לא היו קלים, לא לי ובטח לא לה, וכך נראה המכתב של גל:

     

    "לאיש שאנס אותי,

    אני רוצה לספר לך עלי, כי בעצם אתה בכלל לא מכיר אותי. אני רוצה לספר לך על גל שהיתה לפני שהחלטת לגרור אותה לגינה החשוכה הזו, להכות אותה ולאנוס אותה. אני רוצה לספר על הבחורה הצעירה הזו, היא סטודנטית, לומדת פילוסופיה שנה שניה באוניברסיטת תל אביב, יש לה חבר כבר ארבע שנים, והיא גרה איתו ממש ליד הגינה בה הרגת אותה.

     

    "יש לה כלב בשם מקס, איתו היא נהגה לצאת לטייל כל יום בשעות הערב, והיא גם מאד אוהבת שוקולד מריר. יום לפני שפגשה אותך ישבה אצל אמא שלה במטבח, וסיפרה לה כמה היא מאושרת ואיך החיים שלה מתנהלים כמעט כמו שרצתה. 

     

    "גל נולדה בתל אביב ואת רחובותיה היא מכירה בעל פה, זה הבית שלה ועד שהגעת אתה לחייה, היא הרגישה בעיר הזו הכי בטוחה ומוגנת בעולם. אבל גל היא גם זהירה, אף פעם לא צועדת לבד בלילות, וגם הפעם חברה ליוותה אותה עד האוטו ואז נסעה.

     

    "אפשר להגיד על הגל הזו שהיא בחורה קצת נאיבית, אבל בעיקר היא אדם שהאמין באנשים, שחשב שהם טובים מיסודם, אבל כל זה כבר לא רלוונטי, גל התמימה הזו נרצחה בלילה שפגשה אותך. שם, בין השיחים האלה ועם כל אחיזה שלך, עם כל תנועה מהירה ועם מבטי הטירוף בעינייים שלך, גל התפוגגה עד שנעלמה, ומאז לא פגשתי אותה.

     

     

     

    "עכשיו זו אני, עם אותו השם ואותו הגוף, רק בנפש אחרת, פצועה, כועסת. עכשיו זו גל שלא יוצאת לבד לרחוב גם כשאור בחוץ, לא לטיולים עם מקס ואפילו לא למכולת ממול. זו אני שנועלת את הבית ולא מוכנה להישאר לבד, גם לא לחצי שעה. תמיד יש מישהו איתי כי דברים קורים, אתה בטח יודע, גם לאנשים טובים וזהירים. דברים רעים קורים, בלי שום סיבה והסבר.

     

    "אבל דווקא מגל הזו אני רוצה להיפרד, כי היא לא טובה לי, היא הופכת את החיים שלי לגיהינום, ואולי זו הסיבה שדווקא לך אני כותבת, כי אתה הולדת אותה ויש לי מן מחשבה ילדותית אולי, שאם תקרא את המילים שלי - תוכל גם להמית אותה.

     

    "זו עבודה קשה ויום יומית לזכור שאני לא אשמה. בתוך בתוכי אני יודעת שלא, אבל העובדה שאני לא יכולה למצוא סיבות ולנמק את הכאב הזה, מנקרת בראשי וגורמת לי להטיל ספק בהכל.

     

    "ואתה איש חולה, אני יודעת, ומוזר לומר אבל אני מרגישה לפעמים גם חמלה כלפיך. אני מרחמת עליך, איש צנום, אומלל ואשם, אדם שהחיים שלו הם לא יותר מאוסף של כשלונות וכאבים, ואני בטוחה שלא לקחת בחשבון את המחיר הנוראי שתאלץ לשלם על המעשים שלך. אבל בינינו, את המחיר האמיתי זו אני שמשלמת, אבל לא לנצח, כי אני לא אכנע ולא אהפוך עצמי לעבד של כאבי.

     

    "בי נשבעתי שאסלח באמת, עם כל הלב והכוונה, שאמשיך הלאה שונה, זהירה ואחרת, אבל גם שמחה ואופטימית. ולך אני מאחלת את זיכרון פניי המתעוותים בכאב, את קולות הבכי והתחנונים שיתקעקעו באוזנייך. אני מאחלת לך שתזכור שכתב האישום נגדך הוא בגין 'אונס', אבל האמת היא שאתה רוצח, שגמרת את החיים של גל אחת שמעולם לא פגשת לפני.

     

    "לך אני מאחלת פחד יומיומי, משתק כמו אימה, כמו כפור בתוך העורקים. אני מאחלת לך את כל הלילות שהיו לי בלי שינה, אין ולא תהיה לי סליחה על מה שרצחת בי. כי אני אני בוחרת להפוך את המשבר שהבאת אל חיי להזדמנות אמיתית, הזדמנות לצמיחה מחודשת, להתעוררות ועוררות הרגש, וההבנה הברורה הזו שאני אוהבת אותי ואוהבת את חיי בדיוק כמו שהם היום. וכן, אעשה את הכל, כדי להפוך לאדם שמגיע לי להיות, אשה מאושרת, שמחה ושלמה".

     

     

    לא לפחד כלל

    בניגוד לאמירה בפתיח, המפגש עם גל טלטל את עולמי, הוא חרט בי פחד, פחד מהנזילות האיומה של החיים שלנו, ומהעובדה שבהינף רגע והחלטה של אדם חולה, נרצחת אישיותה של אשה מוצלחת וצעירה.

     

    המפגש עם גל טלטל את עולמי וחידד לי את עניין הבחירה וחשיבותה, הבחירה להתמרד ולהקיא את הכאב והפחד, לעמוד איתן ולהביט בעצמך במראה, ולבחור שוב בחיים.

     

    בואו להתעדכן בכל מה שקורה בערוץ יחסים, גם דרך הפייסבוק

      

     

    שחר הדר כותבת מכתבי אהבה, נאומים ומסרים אישיים לפרנסתה, ובעלת "טקסטורה - מילים של אהבה"

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    "כותבת כדי לשחרר את המועקה"
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים