שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    פעם דייט היה דייט וגבר היה גבר. היום הכול עייף

    "אתה יודע מה? באת לדייט, תהיה גבר! לא מצאתי חן - תאמר תודה, תכבד ונפרד לשלום. מצאתי חן? לך עם זה עד הסוף. ומה כל הקטע הזה עם לא לשלם על האשה? תשלם וזהו. גבר עושה את זה. לפחות בדייטים הראשונים"

    בשבועות האחרונים אני שומעת רבות את המילה הישרדות. לא הישרדות של אושרי כהן, אם כי בהחלט ראוי לציין את יכולת ההישרדות של כוכבי ארצנו, לעשות מה שרבים מפחדים. אבל אני מתכוונת הפעם להישרדות האישית של כולנו בעולם הזה.

     

    עוד בנושא:

    10 דרכים להחלץ מדייט רע

    דייטינג בהילוך מהיר: 5 בחורים בשבוע

    מודל מתמטי מוכיח: עדיף לא לשכב בדייט הראשון

     

    כמי שלומדת קבלה שנים רבות, למדתי שאין קיצורי דרך לשרוד את הקשיים. זה פול טיים ג'וב ובמקרים טובים, העבודה הזאת אכן מהנה ומספקת, אבל רוב הזמן זו באמת הישרדות, וזה דורש הרבה מאוד אנרגיות כדי להביט על כל מה שקורה לנו ולראות הזדמנות לשינוי.

     

     

    אוהבים או משלימים

    נושא הרווקות הנצחית למשל, עומד בראש רשימת הקשיים של כל אחד מאתנו שטרם זכה להגשים אהבה גדולה בחיים שלו. אני מדברת על אהבה מסוג האהבות שלא משנה מה קורה בדרך, היא נותרת כעמוד שדרה איתן. היא יותר חזקה ממילים, מעשים, כעסים, ספקות וכל שאר הבולשיט שאנחנו שורדים.

     

    אהבה כזאת לא באה בקלות, היא באה בעבודה, נחישות ואמונה שהיא קיימת. ואם לא, אז סביר להניח שכמו בכל סטטיסטיקה, נמצא את עצמנו שייכים לקבוצת "המשלימים", שמשלימים עם העובדה שזה מה יש. ועל פשרות, רבותיי, משלמים ביוקר.

     

    כרווקה שעברה את גבולות אמצע השלושים, זאת בהחלט הישרדות להאמין שלא איבדנו את היכולת לאהוב. נמאס לשמוע על הכאב שבלהיות לבד, על דייטים כושלים ומביישים, על גברים שהפכו ל...השם יעזור.

     

    ואתם יודעים מה הכי מכעיס? שפעם גברים היו גברים. היום הם נוסח מתוסכל של הפסד לשינוי שהמין הנשי עבר בעשור האחרון. נמאס לשמוע על גירושים, בגידות, תסכולי מין, חוסר בהירות ובעיקר על איך הפכנו לדור עייף.

     

    בלי טובות

    פעם דייט היה דייט. אני למשל, גרה באזור השרון. פעם גבר היה בא אלי כמו בסרטים. אוסף אותי, מביא פרח, משלם ומסיים את הערב עם משפט מוחץ שמותיר טעם של עוד. היום דייט זה פרויקט, כשהגבר "עושה לי טובה שהוא בא".

     

    מסתבר שאזור השרון זה חו"ל לתושבי גוש דן, אז בלי בושה, הגבר מבקש שניפגש בחצי הדרך. בסדר, הפנמתי, באתי. אין לי כוח להתווכח, ואחרי דייטים כושלים אחרים, החלטת שדי! אז כבר באתי חצי הדרך, ואיפה החיזור? הרומנטיקה? חיפשתי וטרם מצאתי.

     

    אתה יודע מה? באת לדייט, תהיה גבר! לא מצאתי חן - תאמר תודה, תכבד ונפרד לשלום. מצאתי חן? לך עם זה עד הסוף. ואין פה כוונה להזמין את עצמך "לסרט" בדייט הראשון. נו באמת.

     

    ומה כל הקטע הזה עם לא לשלם על האשה? תשלם וזהו. גבר עושה את זה. לפחות בדייטים הראשונים. תפקידו של הגבר אומנם עבר אבולוציה עם השנים, אבל עדיין כבודו במקומו מונח כשזה מגיע לחיזור. טיפוס שלא סגור על עצמו, יעמיד פני מתלבט ויחכה שהבחורה אולי תציע. ויש את אלו שיבקשו החזרי מס, כמו ה"מיוחדים" שמפרסמים את עצמם באינטרנט.

     

    דייטינג זה הישרדות, ממש ככה. פעם דייט היה כיף. גם אם לא היה יוצא מזה כלום, לפחות תחושת התסכול הייתה פחות צורמת. אני מודה, אני רומנטית חסרת תקנה. אולי בגלל שלא חוויתי אהבות שהרסו אותי, אבל הגברים שאהבתי, היו גברים. על אף שדרכנו נפרדו, הם זכורים לי לטובה.

     

    לשרוד אותם, זה כאב מתוק. לשרוד את הדייטים והניסיונות הכושלים של היום, זה מבחן שטרם הצלחתי להבין באיזו שפה עלי למלא את השאלות, אבל סביבי מתאגדים להם כבר לא מעט נשים וגברים שרוחם נשברה. הפסימיות נצחה בבחירות מוחצות, וזאת ניתן לראות בכל מקום. אבל בדרך אנחנו שורדים את נפגעי הדור, את אלו שכבר מזמן שכחו את מהות האהבה והנתינה.

     

    כמוני וכמו חברותיי, זה נושא כאוב. קשה להיות לבד, במיוחד אחרי שנות העשרים, הלבד מרגיש עוצמתי יותר. זה מקום שחברים ומשפחה יכולים למלא רק עד דרגה מסוימת. החלל שנותר, מחכה. זה מהות הקיום. "לא טוב האדם לבדו", לא נכתב סתם. הנשמה שלנו צריכה את זה. אבל אם רק נזכיר זאת לעצמנו, אולי נלמד לכבד אחד את השני במסע הזה של החיפוש, וזה פחות יכאב.

     

    ואהבת לרעך כמוך

    העולם שלנו מורכב משורדים. אני בוחרת לקחת דוגמה מאלו שלא מוותרים. לא משנה כמה נופלים, אדם נמדד ביכולת שלו להביט על הנפילה ולקום חזק יותר. וזה לא קל, זה דורש הרבה, אבל בסוף התהליך, זה מה שהופך אותנו למי שאנחנו. אי אפשר לצפות מאדם אחר שייתן לנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לתת לעצמנו. זה חוק קוסמי שלא דורש אמונה, הוא דורש וודאות.

     

     

    אז אנחנו שורדים, וזה בסדר. זה חלק מהחיים, מהקדמה, מהשינויים שהדור הזה עובר. רק בין פרק לפרק, חשוב שנלמד ונשתנה. וחבל שנפסיד את הדבר היפה מכל - "ואהבת לרעך כמוך" - אהבה לכל אדם, בין אם זה דייט או חברים או משפחה.

     

    חברים, זאת לא סתם קלישאה, זאת אנרגית חיים. ולא משנה מה יאמרו, בסופו של יום, אדם שורד הכול כשהוא יודע שיש מי שאוהב אותו, אהבה בלי תנאי.

     

    שרדתי המון בחיי. שרדתי אותך כשעזבת, שרדתי אחרים וכל יום הוא פרק הישרדות מרתק. לעיתים אני מפסידה, לעיתים יוצאת מרוצה. הדמעות מלוות את הדרך, אבל בסוף, תודה לאל, יש לי אל אהבה שמזכיר לי כל יום, ששווה לשרוד את החיים האלה.

     

    אהבתם את הכתבה? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים  

     

     

    גולשים מוזמנים לשלוח טורים בנושא יחסים למייל הבא

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: shutterstock
    איפה החיזור? איפה הרומנטיקה?
    צילום: shutterstock
    הכרויות
    כתבו לנו
    מומלצים