שתף קטע נבחר

צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין, אלכס קולומויסקי "ידיעות אחרונות"

השאלות הפתוחות: היה צורך בצוערים בכלא?

קורס צוערי השב"ס הוזעק לכלא, אך עד שהגיע למלכודת האש לא נבדק אם עדיין צריכים אותו - ואיש לא הזהיר את נוסעי האוטובוס מהסכנה. מי לא מסר את המידע שכביש 721 עדיין מסוכן ומדוע לא הועמדו מטוסי כיבוי בכוננות? השאלות שהדו"ח לא עונה עליהן

הדו"ח המקיף והחמור  של מבקר המדינה על אסון הכרמל מציב סימני קריאה רבים בנוגע לאחריות הקברניטים, אבל עדיין משאיר כמה שאלות פתוחות. למשל, האם היה צורך בצוערים בקורס הקצינים בבית הספר ניר של שירות בתי הסוהר לפינוי כלא דמון? ומדוע נסע האוטובוס, למרות הסכנות, בכביש 721 מצומת אורן מזרחה? מבקר המדינה העיר כי ההחלטה להפעיל את הצוערים לא תועדה ולא נומקה ולא ניתן לדעת על סמך מה התקבלה. הוא הוסיף כי ספק אם ההחלטה שהתקבלה התבססה על מידע עדכני ומהימן.

 

למה לא קיבלו מידע על הסכנות?

לאוטובוס הצוערים היה מספיק זמן לשנות כיוון ולנסוע לכלא דמון שעל הכרמל דרך כביש פרויד בחיפה, דרך שהאש הייתה רחוקה ממנה. בזמן שהאוטובוס הגיע לצומת אורן שעל הכרמל קיבלו חלק מכוחות ההצלה הוראה שלא לנסוע בקטע הכביש הזה, כיוון שהוא מסוכן. הצוערים קיבלו ב-14:52 הודעה כי כביש 721 נפתח לתנועה, לאחר שמפקד מחוז צפון במשטרה דאז, ניצב שמעון קורן, הודיע ברשת כי הכבאים השתלטו על האש באזור.

 


 

למרות זאת, בהערכת מצב שנערכה בשעה 15:00, אמר קצין המבצעים של שירותי כבאות חיפה שציר הפינוי צריך להיות מצומת בית אורן מזרחה לצומת דמון, ושקטע הכביש שצריך להישאר סגור הוא מצומת בית אורן מערבה לכיוון צומת אורן. ארבע דקות לאחר מכן דיווח תת-ניצב ליאור בוקר ז"ל: "כעת האש מתקרבת לציר 721... מכבי האש פה לידי".

 

אבל למרות דברי קצין הכבאות, כלי הרכב ובהם האסירים נסעו מערבה, לכביש המסוכן. מפקד גדוד נחשון צפון, שפיקד על הפינוי, הורה לסובב את השיירה ולנסוע דרך כביש 672, דרך אוניברסיטת חיפה.

 

שאריות האוטובוס. נשרף עד היסוד (צילום: ג'ורג' גינסברג) (צילום: ג'ורג' גינסברג)
שאריות האוטובוס. נשרף עד היסוד(צילום: ג'ורג' גינסברג)
 

כמה דקות קודם לכן נשמע קולו של תת-ניצב בוקר ז"ל מדווח בקשר למפקד המחוז כי ציר 721 מצומת בית אורן - מערבה, כלפי מטה - סגור בשל האש. באותן דקות נסע אוטובוס הצוערים במעלה ההר. לא מתועד כי גורם כלשהו הזהיר את נוסעי אוטובוס הצוערים מפני הסכנה הגדולה - עד שקציני המשטרה תת-ניצב אהובה תומר ז"ל, תת-ניצב בוקר ז"ל וסגן-ניצב איציק מלינה ז"ל הורו להם לשוב על עקבותיהם - ואז היה זה מאוחר מדי.

 

29 דקות עברו מאז קיבל האוטובוס את ההוראה שניתן לנסוע דרך כביש 721 ועד האסון. לא נמצא כל תיעוד כי מישהו ניסה לעצור את האוטובוס עד שקציני המשטרה, שנספו יחד עם הצוערים, עשו זאת מאוחר מדי. בדו"ח כתב המבקר כי מפקדים בשב"ס לא קראו הודעות בזימוניות, אך אין כל תיעוד כי הודעה המזהירה אותם מפני הסכנות הועברה אליהם.

 

הצוערים היו נחוצים לפינוי?

בשעה 12:48, בזמן שהלהבות התקרבו לכלא דמון, הוקפצו הצוערים ככוח תגבור. בנוסף הפעיל השב"ס את יחידת נחשון לשם הפינוי עצמו של 493 האסירים. בשעה 15:17, בזמן שאוטובוס הצוערים עבר את המחסום המשטרתי בצומת אורן שבין כביש 4 לבין כביש 721, היו בכלא 299 אסירים. דקות לפני האסון פונו מהכלא 153 אסירים נוספים, כך שנותרו במקום 146 אסירים – שפונו דקות לאחר האסון, בשעות 15:50 ו-15:53 על-ידי כוחות של השב"ס והיס"מ.

 

 

המבקר מצא כי סגן נציב שירות בתי הסוהר דאז, גונדר דב לוצקי, שאישר את הקפצת כוח התגבור לא שקל את היקף הכוחות והאמצעים הנחוצים ואת היקפם של אלה שהופעלו, ובלי לקיים הערכת מצב מתועדת המתחשבת באיומים שנשקפו בתחילת האירוע או בהמשכו.

 

נציב השב"ס דאז, רב-גונדר בני קניאק התייחס בתשובתו למקבר המדינה לנחיצותם של הצוערים. "כל עוד יש אסירים בכלא צריך תגבור", הוא אמר. "כמות הסגל היא פונקציה של מורכבות האירוע. צריך לשפוט את הטיפול באירוע לפי איך יכול היה האירוע להסתיים במקרה הגרוע, כולל אופציה של פינוי ברגל... היה צריך את הצוערים בכלא".

 

מפקד המחוז דאז, גונדר מיכאל (מיקי) חלפון טען בפני המבקר כי הונחה ש"אם יחמיר המצב - יש לתת עדיפות להצלת חיי אסירים והסגל עד כדי מילוט רגלי, שמשמעותו צורך בעשרות סוהרים לליווי". מבקר המדינה העיר כי היה על ראשי השב"ס לבחון את הצורך בנחיצות הצוערים מדי פעם בפעם, עם השתנות הנסיבות.

 

למה לא הועמדו מטוסי כיבוי בכוננות?

גם בנוגע לכיבוי אש נותרה שאלה פתוחה. מדוע לא הועמדו מטוסי כיבוי בכוננות, אף על פי שטפסר אמיר לוי הורה להציב מטוסים החל מהשעה 12:00? תגובה מהירה בשלב ראשוני של השריפה עשויה הייתה למזער את ממדי השריפה.

 

 (צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין, אלכס קולומויסקי "ידיעות אחרונות") (צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין, אלכס קולומויסקי
(צילום: גיל יוחנן, דודי ועקנין, אלכס קולומויסקי "ידיעות אחרונות")

 

מטוסי כיבוי מעל אזור השריפה. חסכו בכספים? (צילום: שחר לאודון) (צילום: שחר לאודון)
מטוסי כיבוי מעל אזור השריפה. חסכו בכספים?(צילום: שחר לאודון)

 

גורמים בלשכת המבקר אמרו כי עלות שעת כוננות של מטוס עומדת על 200 דולר לשעה וייתכן כי ברשות הכיבוי ביקשו לחסוך את שעות הכוננות. טפסר לוי אמר בתגובתו למבקר, כי לא היה בידיו את אינדקס השריפות - שהוא למעשה חישוב של תנאי השטח, האקלים וכיוון הרוחות, שבאמצעותו ניתן להגדיר מעין "כוננות שריפות".

 העלות, אגב, של האינדקס המסופק על-ידי השירות המטאורולוגי הוא 40 אלף שקל בלבד לשנה, אך מסיבות תקציביות לא קיבלו שירותי הכיבוי עדכונים.

 

לוי הסביר: "כיוון שלא היה אינדקס שריפות ומכיוון שכך לא נקבעה או הוכרזה רמת כוננות וכן כאשר ללא אינדקציה לרוח, לא היה צורך בהעמדת מטוסים בכוננות. בהערכת המצב מול נציגי קק"ל, ולפי שיקול דעתי החלטתי להעמיד כוננות, החלטה שהייתה בגדר הקטנת סיכונים ולא התמודדות עם הסכנה. היעדר האינדקס ככלי תומך מותיר את ההחלטה לשיקול הדעת שלי ושל נציגי קק"ל על סמך ניסיון מצטבר ותחושות ללא שום כלי ניהולי או מסייע אחר".

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
אזור האסון. שאלות לא פתורות
צילום: אלי יבלינוביץ
לינדנשטראוס. דו"ח נוקב
צילום: גיל יוחנן
מומלצים