זוגיות: הפכנו חזקים במילים וחלשים ברגש

אחת האהבות הגדולות שלי היא מילים. אני נהנית לשחק בהן, לטעון אותן במשמעות כפולה, לבנות איתן בניינים ואז לפרק ולהרכיב מהן משהו אחר, חדש. מאז שאני זוכרת את עצמי הייתי כזאת, "חזקה במילים".

עוד בנושא:

הומו זאת לא קללה. שקול מילים

אהבה: מילה אחת קטנה שיכולה לשנות את הכול

איך ולמה הפכה המילה "פמיניסטית" לקללה?

עוד לא הייתי מאוהב, במובן השלם של המילה

תמיד ידעתי להתבטא, להגיד, לכתוב ולהביע עמדה בצורה בהירה. נחשבתי לזאת שתכתוב לכולם את מה שהם רוצים להגיד, זאת שתהנה להתווכח ולהציג את העמדה הכי מנוגדת שאפשר. יש במילים קסם כזה שאי אפשר לעמוד בפניו, והן זולות, נגישות, מפתיעות ו'בייסיקלי' - מעצבות כל דבר שבו הן נוגעות.

עצור או שאני יורה

כשגדלתי קצת לימדו אותי החיים, שמילים יכולות להיות מסוכנות, הן יכולות לפגוע ולהרחיק ממך אדם אהוב. מילים הן כלי נשק, שאף אחד לא מלמד אותך איך לתפעל. ואז הבנתי שלהיות חזק במילים, יכול להיות גם קללה.

ההתבטאויות האחרונות של פוליטיקאים (ע"ע אנסטסיה מיכאלי, מירי רגב ושות'), הזכירו לי שוב את כל הנושא הזה. תחילה, כשראיתי את כמות העיסוק בהן, הכתבות, הראיונות, הפוסטים והסטטוסים האינסופיים בפייסבוק, עלתה בי הרגשה אחת: "מישהו יורק, וכולנו עושים גלים", ובכך בעצם משרתים את "אמירות הכנף" הללו.

כי אם אף אחד לא היה נותן לזה חשיבות, המסרים ההרסניים הללו, שנועדו למשוך עוד קצת אש לשדה הקרב היומיומי שבתוכו כולנו מתבשלים ממילא, לא היו מקבלים כנפיים, אלא פשוט נטמנים בחול היומיום ונמוגים.

למרבה הצער, נראה שכולנו הפכנו למעין פוליטיקאים רודפי כבוד, ולחסרי יכולת לעשות במילים שימוש נאות. כמה פעמים אנחנו אומרים משהו רק כדי להראות שאנחנו צודקים, שאנחנו אומרים את המילה האחרונה? כמה פעמים אנחנו מוצאים עצמנו מקשיבים לדעה של האחר כדי לאחוז במילותיו ולהפוך אותן נגדו? יש בינינו אף כאלה שהפכו את העסק לאומנות.

הם קודם יסכימו איתך במתק שפתיים על חצי דבר שאמרת, ואז יכניסו את דעתם במלוא הכוח. בקיצור, הכל יש לנו חוץ מהקשבה אמיתית, וקצת אמפתיה לאחרים. שכחנו שמילים נועדו גם כדי להביע רגשות בצורה כנה, שתפתח את הצד שמולנו ולא תאטום את ליבו.

במקרים רבים, אנחנו פשוט חסרי יכולת להפוך את הרגש שלנו לגשר. אנחנו כן יודעים איך לשרוף את הגשרים אל האהובים שלנו, אל הילדים שלנו, ואל החברה כולה בעזרת מילים רעות. ואולי לא המילים הן אלה שרעות, אלא הכוונות שלנו שעומדות מאחוריהן.

כבולים באזיקי התדמית

תכלס, אנחנו הסוהרים של עצמנו. גם אני מוצאת את עצמי כבולה באזיקי התדמית שלי, מוגבלת בצעדיי על ידי שלשלאות דעת החברה, אסורה מאחורי סורגי "הפחד להיחשף", ונתונה למרותו של מיסטר אגו, הסוהר שלי. בסוף אני בורחת ל"דיבורים על", במקום לדבר את מה שהלב שלי רוצה.

כמה פעמים בחיים רציתי להגיד לאדם קרוב: "אני לוקחת בחזרה, דברים קשים נורא שאמרתי לך ואמרת לי, כי כל מילה היא כמו סטירה, כמו דקירה", אבל וואלה, הגאווה לא אפשרה לי להיות אמיצה כמו פוליקר, ואני הפסדתי.

זה הכל בגלל סדרי החשיבות שאני, כמוכם, נותנת לדברים. במקום לשים בראש הסולם את הקשר שלי עם אנשים, את היכולת לגלות את עצמי בצורה כנה, ובאותה המידה להיכנס לנעלים של מישהו אחר, יהא זה אדם קרוב או מגדר מסוים באוכלוסיה, אני בוחרת לדאוג בראש ובראשונה לעצמי, לדימוי שלי ולכבוד שלי.

וזה לא שונה אפילו כשאני בזוגיות קרובה. מערכת הערכים הזאת מוטמעת בנו בצורה כל כך עמוקה, שכדי שמשהו ישתנה, צריכה באמת להיות כאן מהפכה באזור הלב רבתי.

אישית אני עייפה מכל הרע הזה, שנוצר כאן בגלים גבוהים. אולי אם במקום להתפלש בבוץ שמישהו זורק, נפקח עיניים ונתחיל לקחת אחריות - כל אחד על עצמו, נברור מילים, נחפש אחר המילים שיסבירו את ההרגשה האמיתית שלנו, יש סיכוי שמשהו ישתנה פה.

כל עוד אנחנו לא מסבירים את עצמנו, ורק זורקים 'סטייטמנטים' לאוויר, אנחנו יוצרים "וירוסים" בראש של האדם שעומד מולנו, ובראש של החברה, אז אין לנו מה להלין אחר כך ולומר שהחברה ספוגת מחלות, או שהזוגיות שלנו מנשקת את הקנטים. הרבה מזה "בסך הכל", מילים.

נותר לנו רק לקוות שעוד נלמד להפיץ מילים שיחברו בין כל החלקים, שיתנו לגיטימציה וכבוד לאדם. שבמקום כותרות מנאצות או מדכאות בעיתונים, נראה כותרות שיעצימו את האהבה ויחזקו את הקשר בינינו. כי במילים אנחנו יוצרים סביבה, קרקע פורייה שעליה צומחים יחסים בין אנשים.

לכן, בואו נהייה מודעים לכוח שיש לנו בלשון, וניקח עליו קצת יותר אחריות. ניצור פה סביבה שבמקום סכינים וסיסמאות נאצה, מדברת בשפה מתחשבת, מרגשת ומכבדת. אבל הכל מתחיל בבית, כולנו צריכים להיות אחראים על השינוי הזה, ולהיות קצת יותר בני אדם, וקצת פחות ציניים שנהנים מעיסוק אובססיבי בכל הרע שקיים ממילא.

בואו נשחק משחק

מי שרוצה קצת להתלטף וללטף על ידי מילים, מוזמן לשחק משחק שמשדרג כל מערכת יחסים: משחק המחמאות. יושבים בכיף עם כוס יין, ופשוט - נותנים במחמאות.

אם יש יותר משני משתתפים אז כל אחד מחמיא לזה שלימינו (אפילו אם זו הפעם הראשונה שנפגשו בחיים), ואם יושב זוג, כל אחד מחמיא לשני בתורו, ועל הדרך מספר עד כמה אני אוהב אותך ולמה? מה אני אוהב בך? מה מיוחד בך? במה אתה טוב יותר ממני? במה הייתי רוצה להיות כמוך?

פתאום תראו שאחרי כמה מילים טובות, מצב הרוח שלכם והיחס שלכם לכל הנוכחים ישתנה. הרגשת הערכה וחיבה תמלא אתכם, ואם הרגשתם רע או מנותקים לפני המשחק, בטוחני כי אחריו כבר תרגישו חיוניים ושמחים מאי פעם. מילים מחוללות פלאים. 

מסכימים עם שלי? ספרו לנו בפייסבוק של ערוץ יחסים

שלי פרץ, שחקנית, תסריטאית ואימא, פעילה ב"תנועת הערבות".