שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    100 להולדת פרידמן - הכלכלן שלא ספר בני-אדם
    איך קרה שבן לעובדת מנוצלת בסדנת יזע קפיטליסטית חסרת רחמים פיתח את אחת התורות הכלכליות הלא אנושיות ביותר, אך גם המשפיעות ביותר? קווים לדמותו של מילטון פרידמן, זוכה פרס נובל לכלכלה שנולד היום לפני 100 שנה

    היום לפני שנה 100 שנה נולד הכלכלן היהודי-אמריקאי מילטון פרידמן , מהכלכלנים החשובים ביותר של המאה ה-20. פרידמן זכה בפרס נובל לכלכלה לשנת 1976, והוא נחשב לאחד מאבות הניאו-ליברליזם, שיטה כלכלית שעם חסידיו השונים נמנה גם ראש ממשלת ישראל.

     

    כתבו נוספות אודות האנשים שעיצבו את הכלכלה שלנו:

     

    לתפיסתו של פרידמן, שנפטר ב-2006 בגיל 94, חופש משועבד ליעילות ויעילות מתקיימת רק בשוק החופשי, ומכאן שחופש משועבד לשוק החופשי. אין בני-אדם בתפיסתו אלא צרכנים בלבד ועל המנגנון הכלכלי לספק את צרכיהם רק כצרכנים. עניים? שידאגו להם עמותות האכלה וגמילות חסדים.

     

    מילטון פרידמן וג'ורג' בוש ב-2002 (צילום: איי פי) (צילום: איי פי)
    מילטון פרידמן וג'ורג' בוש ב-2002(צילום: איי פי)

     

    למילה חופש יש נוכחות רבה מאוד בהקשרים שונים בכתביו של מילטון פרידמן והיא אף כלולה בשמות שני ספריו: "החופש לבחור" ו"קפיטליזם וחירות". שוק חופשי מגלם בעבור פרידמן את כל מיני החופש שניתן להעלות על הדעת - חופש כלכלי, חופש פוליטי, חופש הבעת הדעה, דמוקרטיה - וכמובן שעל-פי דעתו הם מותנים זה בזה.

     

    וכך הוא כותב שוב ושוב: "חופש עיתונות, כחופש הדיבור, מושפע מהסדרים כלכליים. אינטלקטואלים הוכיחו סוג של סכיזופרניה בסמנם קו ברור בין 'דיבור פוליטי או תרבותי' לבין 'דיבור מסחרי'. הבחנה זו אינה ניתנת להגנה".

     

    כלומר, מי שאוסרים חליפין חופשיים בשוק אוסרים גם על חליפין אינטלקטואליים וכמובן - אוסרים על חופש הדיבור. הכוונה ברורה – במשטר הסובייטי אין סחר חופשי, אין כלכלה חופשית ולכן אין חופש הבעת דעה.

     

    פרידמן אינו תוהה כמובן איך בנורא שבמשטרים הטוטליטריים בגרמניה הנאצית שרר משטר של כלכלה קפיטליסטית ומדוע בסינגפור אין דמוקרטיה. אבל מי שהפריך את הקשר הלכאורי הזה היה מילטון עצמו, אשר שימש יועצו הכלכלי של הדיקטטור הצ'יליאני הרצחני פינושה, שהטיל ממטוסים בלילה את מתנגדי משטרו, ואשר לאחר התרסקם על הקרקע ניתן להם חופש דיבור אך הם משום מה לא ניצלו זכות זו. פינושה הנהיג בצ'ילה משטר כלכלי על-פי משנתו ועצותיו של פרידמן והיה לחלוץ ההפרטה ולא תאצ'ר כמקובל לחשוב. מכאן שהמשוואה שוק חופשי = חופש אישי היא דמגוגיה בלבד.

     

    חופש? הוא רק לכאורה 

    ניתן איפוא להבין כי חופש הוא רק לכאורה הערך העליון והתנאי ההכרחי ואולי אף הבלעדי לקיומו הוא החופש הכלכלי. קריאה מהודקת יותר קורעת את מסך החופש מעל כתבי פרידמן וחושפת סדר עדיפויות ערכי שונה לחלוטין: חופש איננו המטרה הפרידמנית העליונה אלא יעילות. חופש כלכלי, על-פי תפיסתו, הוא חיוני מפני שהוא משרת באופן המוצלח ביותר את ההישג הכלכלי המירבי. חופש משועבד ליעילות על-פי מה שפרידמן תופש כמובן כיעילות.

     

    אז מה יש בו בשוק החופשי הזה? "העיקרון המרכזי של כלכלת שוק", הוא כותב, "הוא שיתוף פעולה באמצעות חליפין חופשיים. אנשים משתפים פעולה זה עם זה מפני שהם יכולים לספק בדרך זו את מחסורם ביעילות רבה יותר". טיעון זה היה לנימוק הגורף ואף לסיסמת הניאו-ליברליזם כולו, שפרידמן הוא מאבותיו הרוחניים ואחד מן הפעילים והתועמלנים הבולטים שלו בארבעים השנים האחרונות: שוק חופשי הוא השוק היעיל ביותר. החופש לפיכך הוא אמצעי להגדלת היעילות ולא ערך לעצמו. חופש הוא רטוריקה שובת לב אבל אינה מהות תפיסתו של פרידמן.

     

    כל מעשה אנושי נמדד לפי יעילותו 

    ואם אין החופש מספק יעילות? או אז יש מקום ליצור חלופות יעילות יותר: "עתה נפנה לדיון… במונחים כלכליים", הוא כותב, "בשאלה מה התחומים שכלל אי-אפשר לטפל בהם באמצעות השוק, או שהטיפול בהם באמצעות השוק כרוך במחיר כה גבוה עד כי יש להעדיף את השימוש בצינורות המדיניים".

     

    כל מעשה אנושי נמדד אצלו בכושרו לספקו ביעילות. יעילות, יש לציין אינה מוגדרת במשנתו של פרידמן כי הוא אינו מציע קנה-מידה מוחלט כדי לקבוע מה יעיל ומה לא. וכך גם השלטון נתפס בספק אלטרנטיבי של יעילות. אין לו לשלטון תכלית אחרת בעולמו של פרידמן ובוודאי שלא אחריות לפרט או לחברה, שהיא יישות שכלל אינה מוכרת על-ידיו. "אין דבר כזה חברה", אמרה מרגרט תאצ'ר ופרידמן שותף מלא לקביעה זו.

     

    העדפת המנגנון הפוליטי על-פני זה של השוק במקרה דנן נכתבה לתחושתי על-ידי פרידמן בכאב רב ומתוך חוסר ברירה משום שהיא מלווה גם בהצטדקות ופלפלנות לא קצרה כיוון שהאקסיומה שלו היא כי המערכת הפוליטית, ובפרט האמריקאית, היא פופוליסטית, לא יוצלחית, בזבזנית ובלתי יעילה בעליל מעצם טבעה כמנגנון חברתי-פוליטי.

     

    חלק ממאמריו הרבים מוקדש לאלטרנטיבות היעילות יותר לטעמו לפעולות הממשל: הוא מציע לבטל רישום מוסדר לבתי-ספר על-ידי רשויות החינוך ובמקומם לתת להורים שוברים (ואוצ'רים) מטעם המדינה, שבאמצעותם ישלמו הורים לבתי-הספר שהם יבחרו לילדיהם (יתחרו בתי-הספר לפנינו. כמו בשוק); מס הכנסה שלילי במקום קיצבאות רווחה; ביטול רישוי מטעם המדינה או רשויות סטטוטוריות אחרות של בעלי מקצועות כעורכי-דין, רואי-חשבון ורופאים. אלה יתחרו ללא כל רישוי והסמכה פורמליים כרוכלים בשוק עריכת הדין והרפואה.

     

    רעיונות אלה מלמדים כי פרידמן תופש בני-אדם רק כצרכנים בשוק, העושים שופינג כל ימי חייהם כדי לרכוש שירותים שהם זקוקים להם: שופינג של השכלה, של שירותי עריכת-דין ושופינג של רופאים. ואם בחרת ברופא הלא נכון ומתת? תדע בפעם הבאה לעשות שופינג מוצלח יותר, על-פי הצעה זו. 

     

    ומדוע אין השוק מתנדב בעצמו לשמור על איכות הסביבה? 

    פרידמן לא מעלה בכתביו את השאלה מדוע השוק החופשי אינו מספק מעצמו ומרצונו אוויר נקי ומסלק ביוזמתו שופכין מזוהמים בצורה מסודרת ומדוע אותו שוק חופשי אינו מתנדב למנוע את אותן אקסטרנליטיס - השפעות חיצוניות בעצמו למען איכות החיים של הכלל? נראה שעצם הדיון בשאלות אלה מוכיח כי אין בשוק הזה כל דאגה לכלל בני-האדם שמחוץ למשחק השוק ויש צורך לכפות עליו התחשבות בו. דיון כזה מוכיח כי לשוק הזה יש מגבלות שהן הרבה יותר מכשלים. פרידמן לא מוכן כלל להודות בכך.

     

    את ההסבר להימנעותו של פרידמן מדיון במגבלות השוק החופשי ניתן למצוא במה שכתבה על פרידמן אנה שוורץ, היסטוריונית של הכלכלה אשר שיתפה עימו פעולה במשך 30 שנה בשורה של מחקרים אמפיריים-היסטוריים שהמפורסם שבהם הוא "ההיסטוריה המוניטרית של ארצות-הברית 1960-1867".

     

    וכך היא כותבת: "המכניזם של השוק מתנהל על בסיס של אחידות. שום יחיד אינו יכול לאכוף רצונו על האחר, שיתוף הפעולה הוא וולונטרי ואם אין הכל מפיקים תועלת אין להם שום צורך ליטול חלק בשוק. אין שום ערכים חברתיים או אחריות חברתית של היחידים בעיסקאות שהם מבצעים מתוך שיתוף פעולה וולונטרי". שוורץ קולעת אל המטרה: העמסת ערכים ואחריות חברתית על המכניזם הכלכלי האולטימטיבי (למראית עין) ביעילותו עלול, לתפיסת פרידמן, לשבש יעילות זו.

     

    פרידמן מבקש עולם כלכלי חף מערכים אחרים וכאשר הוא דן בעוני ובנזקקים הוא תובע כי יבואו על פתרונם מחוץ למערכת הכלכלית. באמצעות פילנטרופיה אישית וארגוני האכלה וחסד. כלכלה וחברה במטבח של פרידמן הם כמו שמן ומים.

     

    מדוע אסור לדאוג לחלשים בחברה?

    בפרשנותה של שוורץ למשנתו של פרידמן כלולים משפטים מעניינים נוספים, השופכים גם הם אור על תפיסתו. בהקדמה למבחר המאמרים והכתובים "המהות של פרידמן", שיצא לאור לציון יום הולדתו ה-75 והכולל מבחר מכתביו, האמור לייצג את ליבת תפיסת עולמו הכלכלית היא כותבת: "פרידמן מתנגד לפעולות של אחריות חברתית, יהיה אשר יהיה המניע להן, משום שאלה מחזקות את ההשקפה שהתשוקה לרווחים אינה מוסרית ועל כן יש להמתיקה באמצעות פעולות של אחריות חברתית, המושתתות לא על מנגנונים של שוק אלא על פוליטיקה, הקובעת כיצד יחלקו העסקים את המשאבים המוגבלים בין צרכים המתחרים זה בזה".

     

    שוורץ מפענחת היטב את עולם הערכים המילטוני: אחריות חברתית היא פרזיט של המכניזם הכלכלי. דאגת לחלשים בחברה? פגעת ביעילות. פגעת ביעילות? פגעת בעשירים. פגעת בעשירים? אתה לא הוגן. יעילות קודמת לצדק חלוקתי.

      

    אפשר לתהות ביום הולדתו של ה-100 של מילטון פרידמן החל היום איך פיתח בנם של מהגרים יהודיים עניים, שאימו עבדה כמנוצלת בסדנת יזע ניו-יורקית, משנה כה בלתי אנושית, המתחבאת מאחורי מושג שובה לב כחופש. מילטון לא ספר בני-אדם אלא כסף בלבד.

      

    הכותב עוסק במחקר של היסטוריה כלכלית והיסטוריה של המחשבה הכלכלית כדוקטורנט בביה"ס להיסטוריה של אוניברסיטת ת"א

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים