"טד": סקס, סמים ופלאש גורדון
סת' מקפרלן, יוצר "איש משפחה", עבר למסך הגדול עם "טד" - קומדיה מופרעת על דובי שקם לחיים וחי עם הילד שאיתו גדל ומאז הפך לבטלן. התוצאה: כנראה הקומדיה הטובה של השנה
"טד" ("Ted"), המועמד המוביל לתואר הקומדיה המוצלחת של 2012, מהווה הוכחה נוספת לריבוי הכישרונות הלא הוגן של סת' מקפרלן. היוצר של סדרת האנימציה המצליחה "איש משפחה" (ו"אבא אמריקאי", ו"המופע של קליבלנד") כותב, משחק ושר. כעת, בסרטו הראשון כבמאי קולנוע (עם הכנסות שכבר מתקרבות ל-300 מיליון דולר), הוא מאזן את ההומור הפרוע במתיקות וסנטימנטליות.
ביקורות סרטים נוספות בערוץ הקולנוע של ynet:
הסיטואציה הבסיסית של הסרט - דוב צעצוע שקם לתחייה, וממשיך ללוות את חייו של הילד שהתבגר והפך לבטלן - מנוצלת היטב. זו וריאציה נוספת על דמויות המבוגרים הלא בוגרים של הקומדיה האמריקנית העכשווית, ומבחינה זו הדובי הוא לא רק הצד הפרוע ב"ברומאנס" הזה, אלא גם האנשה של האלמנט האינפנטילי בנפשו של הגיבור, זה המשהה את ההתמסדות שאותה תובעת החברה הסובלנית עד גבול מסוים.
הדובי טד הוא מתנת חג מולד אותה קיבל ילד ללא חברים בשם ג'ון בנט. בעקבות משאלה שהביע, הצעצוע הופך ליצור חי נושם ומדבר. בשנות ה-80 טד היה סנסציה תקשורתית, אך בקפיצה להווה, הסביבה כבר התרגלה לפלא הלא מוסבר הזה. לאורך כל הסרט אין ניסיון להסביר כיצד הוא קם לתחייה, אלא רק להתמקד בתגובות שמעוררת נוכחות מוזרה זו, בעיקר לאור הפער בין חזותו התמימה של צעצוע הילדות, לטיפוס שגדל להיות.
גופו של טד לא השתנה, אך קולו ואישיותו עברו שינוי קיצוני. פיו שופע הומור גס (בקולו של מקפרלן), ותחביביו העיקריים הם עישון באנגים ושיגול פרחות. ג'ון הבוגר (מארק וולברג) וטד עדיין חברים טובים שגרים יחד. הבילוי המועדף עליהם הוא לדפוק את הראש תוך צפייה בסרט "פלאש גורדון" - פנטזיית המדע הבדיוני הרעה אך אדירה של מייק הודג'ס מ-1980.
ג'ון נמצא מזה ארבע שנים במערכת יחסים עם לורי (מילה קוניס), וברור שהיא כבר מצפה לרגע שבו החבר שלה יתבגר ויתחייב. התנהגותו הפרועה של טד תוביל להצבת אולטימטום מצידה: טד יאלץ לצאת מהבית ולמצוא עבודה, כדי שלורי וג'ון יוכלו לעבור לשלב הבא.
ההתרחקות לא עומדת להיות קלה. טד לא ממש מעוניין בקריירה, ולא נמנע מלמשוך את ג'ון בחזרה לדפוסי ההתנהגות להם התרגלו. ג'ון הוא חלש אופי, ומנגד הוא אוהב באמת את לורי, ולא רוצה לוותר עליה. ישנה גם עלילת משנה על אב (ג'ובאני רביסי) ובנו המפתחים אובססיה מוזרה כלפי טד, מעין גרסה מעוותת יותר של חוסר היכולת להתנתק מצעצועי הילדות.
הכל נשאר במשפחה
קשה לפספס את הקשר שיש בין "טד" לבין "איש משפחה". התסריטאים השותפים של מקפרלן (וולזלי ווילד ואלק סולקין) מגיעים מהסדרה. הנוכחות של טד בעולם ה"אמיתי" מזכירה את התפקיד של הכלב המדבר בריאן בחיי משפחת גריפין. גםצוות השחקנים המשתתף ב"טד" מתבסס ברובו על הסדרה: קוניס (מג בסדרה), אלכס ברסטיין (לואיס גריפין בסדרה, ואמו של ג'ון הצעיר בסרט) ופטריק וורבורטון (השוטר המשותק ג'ו סוונסון בסדרה, וקולגה של ג'ון בסרט).
המבנה האפיזודיאלי של ההומור ב"איש משפחה", אותה סטייה חוזרת ונשנית לגאגים עצמאיים הנקשרים בחוט עלילתי רופף, מרוסן באופן משמעותי ב"טד". בגלל יציבותו הדרמטית של הקונפליקט, ניתן לפתח כלפי הדמויות גם אמפתיה. וכשיש סטיות מהותיות מעולם הסרט, הן נובעות מתוך תודעתו של הגיבור, הקופץ לסצינות מסרטי ילדותו - "טיסה נעימה" (ציטוט מדויק של הפרודיה שהיתה בו על "שיגעון המוזיקה") וכאמור - "פלאש גורדון".
בעוד ההתייחסות ל"טיסה נעימה" חושפת את עומק ההשפעה של סרטי האחים צוקר על סגנונו של מקפרלן, השימוש ב"פלאש גורדון" מהווה את הביטוי הבולט ביותר למקור הנאה מרכזי בסרט - נוסטלגיה למוצרי התרבות הקלוקלים של
שנות ה-80. אזכורים של שחקנים, דמויות, צלילים ופרטים מסרטים וסדרות של התקופה מבליחים לאורך כל הסרט (וישעשעו במיוחד את אלו המשתייכים לקבוצת הגיל של מקפרלן, בן ה-38).
השימוש החוזר ב"פלאש" מנצל בתבונה את מודל הגבריות האינפנטילי המוצג בו (כפי שמצוין בסרט, הרעיון של שחקן פוטבול שמציל את העולם הוא פנטזיה אמריקנית מובהקת). הצפייה בסרט, השחזור הסגנוני של מרכיביו והופעת האורח של דמות הקשורה אליו, הם מרכיב חשוב במבנה העומק של "טד": הניסיון לשמר את פנטזיות הילדות, גם במעבר לחיים בוגרים.
