תזמורת ירושלים: מרגשת כמו ביאת המשיח

אמש זכינו, למשך שעתיים, לחזות בדבר הכי קרוב לימות משיח, מוזיקלית. אולי גם פוליטית. זה היה קונצרט מושלם. קונצרט שבו גרו באחוות-אמת זאב עם כבש מוזיקליים, ונמר משורר עם גדי פייטן ירבצו. לערב אחד היתה ירושלים למה שהיא יכולה הייתה להיות, למה שהיא צריכה היתה להיות: עיר שמחברת את שונותה לאחדות מפרה הדדית. כל-כך שונה מירושלים הקשה והקיצונית, גדושת האיבה והקנאות - שמוכרת לנו מהיום-יום.

בחצר הדרמטית שבלב מגדל דוד ליד שער יפו בירושלים העתיקה, התכנסה אמש (שבת) חבורת נגנים וזמרים מגוונת להפליא, ונפלאה לפי כל קנה מידה. בצד צ'לנית וכנר וויולנית מערביים, נמצא נגן קמאנצ'ה נלהב (כלי קשת טורקי, ארוך צוואר), ולידו מחלל בדבקות נגן נאי (חליל קנה ערבי), ובצידם פורט על טרפז העץ הגדול בעל עשרות המיתרים - הלוא הוא הקאנון (כלי הפריטה המרכזי בכל תזמורת מזרח תיכונית).

תזמורת ירושלים בחצר הדרמטית שבלב מגדל דוד (צילום: שניר קציר)

והסולנים מגוונים לא פחות: מכוכבת הזמר הערבי - לובנה סאלמה, ועד הזמר-סקסופוניסט ממוצא אתיופי אבטה בריהון; מחיה סמיר המופלאה, זמרת כל הז'אנרים, ועד למימון כהן - החזן ופייטן במסורת יהודי מרוקו. התצריף העשיר הזה של מיטב הכישרונות, הגיש לנו אמש מופע מזהיר: פנטזיה מוזיקלית מזרחית-מערבית, יהודית-ערבית, עדכנית-מסורתית. פנטזיה על אהבה וגעגועים, על כאב ותשוקה, על קודש וחול.

תזמורת ירושלים החדשה

לפני כשנתיים נוסדה בירושלים תזמורת שונה בעליל מכל תזמורת אחרת. ייסדו אותה שני מוזיקאים משובחים ויוצאי דופן: עומר אביטל - מלחין ובּאסיסט ג'ז בינלאומי; ויאיר הראל - זמר-פייטן, נגן כלי הקשה ומנהל מוסיקלי. הרעיון הבסיסי בהקמת "תזמורת ירושלים החדשה" היה לחבר מזרח ומערב ולחבר עתיק עם עכשווי.

וכך הוצמדו להם הקאנוּן העיראקי בצד הכינור האירופי, ופיוטים בני מאות שנים מצאו עצמם מושרים כאן ועכשיו בליווי משלים ג'אזי. מופע ההשקה של התזמורת, בפסטיבל ישראל 2010, התמקד בפיוט בסגנון אנדלוסי-מרוקאי, בכיכובו של הרב הפייטן חיים לוק. מאז נעה התזמורת לכיוון מובהק של רב-קוליות ורב-תרבותיות, בניסיון לגבש צליל ישראלי המבוסס על שילוב מסורות מוזיקליות ממרחב הים התיכון.

מזרח ומערב נפגשים ומשלימים(צילום: שניר קציר)

כדי לאפשר אינטגרציה של מלודיה מזרחית מסורתית, שמוכתבת על-ידי מקאמים (ותכף נסביר את המושג), עם עיבוד אמנותי עכשווי, נדרשת תזמורת שנגניה יודעים היטב את כללי הסגנון המסורתי אך הם בעלי גמישות מוזיקלית כזו שתאפשר להם לחרוג מהכללים הללו ולהטמיעם בצליל חדש. ואכן "תזמורת ירושלים החדשה" היא כזו. היא מורכבת מהבולטים שבנגנים בסצנת המוזיקה המזרחית בישראל, בצד גא'זיסטים ישראלים המככבים בסצנת הג'אז בניו יורק. התזמורת בנויה מיחידות המתמחות כל אחת במסורת מוזיקלית נפרדת: קלאסית מערבית, קלאסית מזרחית, ג'אז וכלי הקשה - אבל פועלת כגוף אחד, בעל גמישות סגנונית יוצאת דופן, כולל יכולת אלתור.

מקאם יְרוּשָלֶם

"מקאם ירושלים" הוא ניסיון - מוצלח ומהנה להפליא - לארוג בערב אחד פיוטים עבריים-מזרחיים בני 500 שנים, עם קלאסיקה ערבית של כיסופים ותשוקה. שירת געגועים לירושלים במרוקנית, בצד שירת תהילים באמהרית. והצירופים לעיתים מדהימים ממש. כך למשל לובנה סלאמה, הזמיר הנצרתי שמתמחה בשירי אום כולת'ום, שרה את יא ח'אלדי של הזמרת המצרית הגאיונה, והמשיכה ברצף מפליא לשיר את "יוקדת כל היום אשי" של גדול הפייטנים העבריים, רבי ישראל נג'ארה בן המאה ה-16. ומדהים לא פחות לשמוע את מימון כהן, חזן ופייטן מרוקני, שר את הקלאסיקה המרוקאית עלאש קטעוכ יא ורדה (למה קטפו אותך ורד ועודך כה צעירה).

החלק הראשון של הערב עירב אם-כן שירה ערבית קלאסית עם פיוט יהודי תימני, לחנים מרוקנים ופיוטים מחצר משפחת המקובלים אבו חצירא, ועד לשירת ברכה לבורא עולם באמהרית, בלוז אתיופי מרגש ביותר ששר וניגן בסקסופון אבטה בריהון (עם עיבוד של החצוצרן המעולה איתמר בורכוב).

טעימה מחלקו הראשון של המופע

כל היצירות הללו, בין אם עתיקות או חדשות, מבוססות כנדרש על מקאמים מסורתיים. מדובר בתבניות מלודיות קבועות שמהוות בסיס לאלתור אמנותי. המקאם מייצג שני מרכיבים: סולם מוזיקלי המגדיר יחסים קבועים בין צלילים; ותבנית צלילים (מלודיה) המתבססת על הסולם הזה. כל מקאם מייצג תוכן רגשי מסוים, המזוהה על-ידי מערכת צליליו המרכזיים. בין השאר המקאם מגדיר את המקצב, את אורך הפעמות והרווחים ביניהן ואת מיקום הצליל הראשון בעוּד.

במוזיקה הערבית מוכרים לפחות מאה מקאמים, במוזיקה התורכית - כמה מאות, ויש עוד מאות נוספות בכל רחבי המזרח התיכון ומזרח אסיה. גם הפיוטים היהודיים נחלקים על-פי המקאמה שעל בסיסה הם נכתבו. וכך למשל מזוהים שיריו של גדול הפייטנים, רבי ישראל נג'ארה, על-פי שם המקאמה שלפיה הם הולחנו.

הזורעים בדמעה

חלקו השני של הערב, היה מרגש ומלהיב גם הוא. בחזית הבמה התייצבה חיה סמיר. לסמיר יש יכולת ווקאלית מזהירה. היא זמרת דרמטית בעלת נוכחות כריזמטית. עם שמונה-עשר נגני התזמורת ובלווית אנסמבל הפיוט שליד מכון בן צבי, הם הפיקו מכלול מסעיר: את יצירתו השופעת, המורכבת, של עומר אביטל - "הזורעים בדמעה".

קטע מיצירת עומר אביטל "הזורעים בדמעה" שצולם במהלך החזרה לקונצרט

עומר אביטל הוא מן הבסיסטים הבולטים ביותר בזירת הג'אז העולמית. היומן שלו גדוש במופעים בכל העולם. בשבוע הבא הוא יופיע בפסטיבל בברמן, גרמניה. שבוע אחר-כך יופיע עם השלישייה שלו במשך כמה ערבים במועדון גא'ז מרכזי בטוקיו; חודש לאחר מכן בטרייבקה בניו-יורק, חזרה להופעות בארץ ולקינוח פסטיבל הג'אז בבולוניה, איטליה. אביטל היה חבר מרכזי בהרכב הג'ז המצליח"Third World Love" (שכלל בין השאר את החצוצרן אבישי כהן) ששילב ג'ז עם אפרו-ביט, רגאיי ומוסיקה ערבית וצפון אפריקאית.

אביטל מנגן גם על עוּד ומשלב בעשייה הג'אזית שלו את ההכרה שאנחנו מתקיימים במרחב מוסיקלי מזרחי וערבי. הוא אינו יוצר מוסיקת עולם אלא ג'אז אקלקטי בדגש אוריינטלי. בשנה שעברה הוא העלה מופע בשם "דבקה פנטסיה" שבו השמיע שירי התיישבות קלאסיים תוך הבלטת המרכיב הבדואי והערבי בלחניהם.

יכולת ווקאלית מדהימה. חיה סמיר (צילום: שניר קציר)

היצירה שכתב במיוחד לערב זה מתבססת על הפסוק האלמותי מספר תהילים: "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו". זוהי יצירה קליטה מאוד, סוחפת וקצבית, המערבת את שפע ההשפעות שמתוכן פועל המוזיקאי הפורה הזה: ממוזיקה מערבית קלאסית ועד למוזיקה ערבית אמנותית, יחד עם מלודיות צוענים ופלאמנקו, ומקאם כורדי ושירת חלוצים ארץ-ישראלית וכמובן הרבה הרבה ג'אז. אשד מוזיקלי מרתק ומרגש מאין-כמותו.

עומר אביטל ניהל מוזיקלית את כל הערב הזה ולמרבה השמחה הטעין אותו בכישרונו הגדול. ברכות ותודות מגיעות לא פחות גם ליאיר הראל - מנהלו האמנותי של הערב. הראל הוא מוזיקאי המתמחה בשירה יהודית מסורתית ובמוסיקה פרסית ואנדלוסית. בשנים האחרונות הוא מפנה את כל עניינו לתחום הפיוט העברי. הוא עורך האתר "הזמנה לפיוט" ועוסק בחשיפת פיוטים והפצת שירת הקודש העברית בפני הקהל הרחב. הוא זמר בחסד ופתיחתו את הערב בשירת "אני צמא למימיך ירושלים" על-פי לחן יהודי תימני, היתה מכמירת לב ממש.