חיים חפר, לפני שנה: "לא רוצה שיגידו קדיש"
בראיון שנערך כשנה לפני מותו, דיבר חיים חפר באופן גלוי על הלוויתו, כפי שהוא מדמיין אותה: "יש בעין הוד בית קברות יפה, על גבעה, ויש רוח נהדרת מהים. אני רוצה שתהיה גם מוזיקה, משהו של סשה ארגוב"
במאי 2011, לקראת קבלת פרס מפעל חיים מטעם אוניברסיטת בר אילן, נערך עם חיים חפר הראיון שלפניכם. באותה שיחה שתועדה בווידאו, חפר דיבר באופן גלוי ומצמרר על מותו והלווייתו, כפי שדמיין אותם. "אני אוהב להתבדח על המוות", אמר אז, וסיפר היכן ייקבר: "יש בעין הוד בית קברות יפה, על גבעה, ויש רוח נהדרת מהים. אני לא רוצה שיגידו קדיש ואל מלא רחמים. אני רוצה להיות בתוך ארון, ושתהיה מוזיקה, משהו של סשה ארגוב. על המצבה אני רוצה שיהיה כתוב 'הלך בדרך כל הארץ'".
חפר נפטר מוקדם יותר היום (ג') בבית החולים איכילוב בתל אביב, לאחר שסבל ממחלה קשה. חפר, חתן פרס ישראל ומייסד להקת הצ'יזבטרון, חתום על שירים רבים שהפכו לנכסי צאן ברזל בתרבות הישראלית - ביניהם "הסלע האדום", "הנני כאן" ועוד רבים. אנשי תרבות רבים מיהרו להיפרד מאחד הפזמונאים הגדולים שידע הזמר העברי, ומייסד להקת הצ'יזבטרון. "אי אפשר לחשוב על ימי הפלמ"ח בלעדיו", אמר ל-ynet הסופר יורם קניוק, שהכיר את חפר מ-1948. "חיים נתן את הטון בכל המובנים, ויש בשיריו תקופה שלמה שחבויה לה. הוא היה סמל של תקופה, פלמ"חניק עד יומו האחרון".
"השירים של חיים חפר הם אנחנו - כל מה שעברנו, כל מה שהיינו וכל מה שלא היינו, או כל מה שרצינו להיות", ספד לו המלחין נחום (נחצ'ה) היימן. "חיים היה איש סקפטי ויוצר מדהים. הוא עקב אחרי כל מה שקרה בארץ הקטנה והמיוסרת שלנו, וכתב על זה שיר או מקאמה. ביצירותיו יש הרבה דם, יזע ודמעות, אבל גם הנאה גדולה. הוא היה פלמ"חניק בכל רמ"ח איבריו".
"זאת אבידה ענקית לתרבות ולסאטירה הישראלית", אמר השחקן טוביה צפיר. "הוא היה פזמונאי אדיר וליוצרים האלה, כמו נעמי שמר וחיים חפר, יש חיי נצח - כי הפזמונים שלהם יחיו לעד. השירים שלו הם מסמך היסטורי. חיים חפר יחיה בליבנו לנצח".
