סוזן סרנדון: "נשים חזקות מניעות את העולם"
השחקנית ההוליוודית הנערצת סוזן סרנדון עוד רגע בת 66, והיא ממשיכה כרגיל להפיץ חושניות על המסך בדמויות נשים בוגרות, כמו בסרט "עסקה מגונה". בראיון מיוחד היא מדברת על מיניות, אמהוּת, וזוגיות, וגם מגלה עניין מיוחד במשחקי מטקות
נשים מעל גיל 50 לא יכולות להיות סמל סקס - ההנחה הזו מקוממת, אבל אם נביט בשלטי חוצות, בטלוויזיה ובקולנוע, היא נראית כמו התפיסה שמנחה את עולם הבידור, ומחנכת לרעה בני ובנות נוער. ואז, מגיעה סוזן סרנדון, שתציין בחודש הבא 66 שנה של קיום כריזמתי וסקסי מאחוריה, ומוכיחה בחיוך שכל זה הוא קשקוש מקושקש.
סוזן סרנדון וג'ינה דיוויס ב"תלמה ולואיז"
על אף שהתפקידים שלה מאז ומתמיד היו מגוונים ולא כללו רק גילום דמויות חושניות, מי ששיחקה ב"תלמה ולואיז" (1991) שהעלה לפני השטח סוגיות על נשיות ופמיניזם, לא חושבת שעניין הגיל צריך להוות בעיה. הנשים לטענתה צריכות לקחת את העניינים לידיים.
"לא חסרו לי תפקידים מיניים בעבר, עשיתי מלא כאלה", היא קובעת, וכשהיא נשאלת איך זה שגברים מבוגרים יכולים להמשיך ליהנות ממעמד של סמלי מין, היא אומרת: "יש מוסר כפול בנושא הזה, בהחלט, אבל נשים צריכות לקחת אחריות ולשנות את התפיסה הזו, ולא רק גברים. יש עכשיו יותר נשים בגילי ואף מבוגרות יותר שהן עדיין חושניות ומיניות.
"עבורי מדובר בכימיה בין השחקנים על המסך. שואלים אותי איך אני עושה תפקידים חושניים בגיל שלי? ואני עונה שאני מאזינה טובה, וזה מה שחשוב. כשאתה מאמין שאנשים רואים זה את זה באופן שאף אחד אחר לא רואה אותם, זה הקשר שיוצר סקס. אם לוקים בחוסר דמיון או שהאופן שבו מספרים את הסיפור בסרט לקוי זה פוגם, אבל יש היום המון הזדמנויות ואפשרי שגם לנשים יהיו פרטנרים צעירים מהן, ושהן ייחשבו לסקסיות".
כיף להזדקן ביחד
בסרט החדש "עסקה מגונה", סרנדון משחקת את אלן, אשתו של ריצ'רד גיר, שמתמודדת עם ערעור היציבות והאמון המשפחתיים בגלל קריסה כלכלית וסודות שנחשפים. על אף שאת האינטימיות על המסך הוא חולק דווקא עם מאהבת צעירה, היא מפרגנת לו: "כשרואים את ריצ'רד היום הוא סקסי, חכם מאוד ונאה, וזה מעולה".
סרנדון מגלמת דמות שפועלת מאחורי הקלעים של התא המשפחתי, ומחזיקה בידיה כוח רגשי עצום שפועל על שאר בני ביתה, אך היא גם משלמת על כך מחיר אישי. "כשהייתי אם חורגת, ובפעם הראשונה, הבן שלי התמודד עם הורה שמת, הוא אמר לי: 'את לא יכולה למות, את הדבק של המשפחה'. זה מדהים. אצל נשים עובדות בתוך ומחוץ לבית מקובל שאת יכולה לאזן בין הכול ובין כולם".
סרנדון בעצמה היתה דוגמה לזוגיות הוליוודית רבת שנים עם טים רובינס הצעיר ממנה - זוגיות שהתפרקה לפני שנתיים. כשהיא מדברת על מערכת היחסים של הדמות שלה בסרט, ניתן להסיק על נקודות השקה לחיים האמיתיים. "סדר העדיפויות משתנה לאורך השנים, בתוך מערכת היחסים, עושים לפעמים הסכמים בין בני הזוג, מחשבים מחדש מה הדבר שהכי חשוב לכם, כדי להצליח להישאר יחד במשך עשורים שלמים" היא אומרת.
יש לך המון סרטים בהם את מגלמת אמא, ויש עוד כמה כאלה שמתוכננים. איך זה מתכתב עם האם שאת במציאות?
"אני קודם כל אמא ואשה, ורק אחר כך שחקנית. יש כל כך הרבה סוגים של אמהות, אני מוקירה כל הזדמנות לגלם אותן. לכולם היתה אמא, זה תפקיד שמלא במורכבויות דרמטיות, יש כל כך הרבה דרכים לגלם אותן. לפעמים נראה שיש יותר אמהות רעות על המסך, וכיף לי יותר לגלם את הנבל, מאשר את הדמות הטובה.
"אני מקבלת המון הצעות לתפקידים, הרבה מהם של אנשים גוססים, או משתגעים - ואני פחות מעוניינת לגלם קורבנות, אבל אמהות אני אוהבת, הן ונשים בכלל הן התשובה המלאה להכל - לאסונות ולנצחונות. הכל סובב סביב נשים חזקות ואמהות, על המוסר שלהן ועל כמה הן אוהבות או לא אוהבות את הילדים שלהם - זה מה שמניע את העולם".
סוזן, סוזן
אחרי אוסקר על "גבר מת מהלך" (1995), מועמדויות על "אטלנטיק סיטי" ו"תלמה ולואיז", ופרס על מפעל חיים שהוענק לה בפסטיבל קרלובי וארי האחרון, סרנדון יכולה להסתכל אחורה על הקריירה שלה בנחת, ולהתעכב לרגע על התפקידים שהיא הכי מתגאה בהם. הראשון שעולה בזכרונה הוא הסרט "מעריצה צמודה", בו שיחקה לצד רובינס.
הטריילר של "מעריצה צמודה" מ-1988
"זה היה תפקיד פריצה בשבילי", מספרת סרנדון, "זה היה שיתוף פעולה מעולה בין קווין (קוסטנר), טים, אני, והבמאי רון צ'לטון. היה ממש כיף, לגלם את הדמות הזו היה משהו ממש מיוחד עבורי".
אחריו היא מונה את "גבר מת מהלך" שרובינס כתב וביים. "אני מאוד גאה שהסרט הזה יצא איך שהוא יצא, הוא עורר את השיח על נושא (הוצאות להורג בארצות הברית) שהיו לאנשים הרבה תחושות לגביו, אבל לא דיברו עליו, ולא ידעו מספיק עליו, ולא הבינו איך זה עובד עד אז.
סוזן סרנדון ושון פן בטריילר של "גבר מת מהלך"
הסרט היה יכול להשתבש במלא דרכים, עבדתי עם מישהו שאתה אוהב על נושא כל כך חשוב. טים לקח ועיבד את הספר אותו באופן שלא היה רווחי או נצלני במיוחד, אלא באופן שיבינו את שני הצדדים, וזה היה מעולה. גם המשחק של שון פן היה מופלא, זה הצליח להיתפר ויצא מדהים".
את הפרס על מפעל חיים שקיבלה הקדישה בנאומה בדמעות סרנדון לנורה אפרון שנפטרה השנה. עבורה, אפרון היתה דוגמה ומופת לעשייה נשית, "נשים עושות יותר פרויקטים עכשיו, אבל עדיין יש ממש מעט מהן בתעשייה", היא אומרת, "יש יותר כותבות מאשר במאיות, וכן יש הרבה עורכות, אולי כי זה תפקיד שדורש הרבה סבלנות.
"נורה היתה יוצאת דופן כי היתה כל כך מוכשרת ומלאת אנרגיות, ובו זמנית גם החיים שלה מחוץ לעבודה היו מלאים - היא היתה חברה, היה לה תיאבון לעוד דברים, היא הצליחה לגדל משפחה, וזה משהו מדהים, כי לעיתים מאוד קרובות נשים מרגישות שהן צריכות לבחור בין השניים. הבת שלי גם היא בתעשיית הסרטים, והיא מאמינה שהיא תצליח לחיות גם בתוך העסק וגם לגדל משפחה. זה לא תמיד היה כך, נורה זו עדות למישהי שיכלה להיות אישה מדהימה, חברה ויוצרת".
ממשיכה עם ה"Time Warp"
אחד הסרטים המדוברים בהם סרנדון משתתפת השנה הוא "Cloud Atlas", פרויקט קולנועי של טום טיקוור ("ראן לולה ראן") ואנדי ולנה וואשובסקי ("המטריקס") על פי ספרו של דיוויד מיטשל. הסרט מורכב משישה סיפורים בעלי נקודות השקה, עם קאסט מפואר שכולל את סרנדון, האלי בארי, יו גרנט וטום הנקס בין היתר, כולם נרתמו לגלם דמויות חוצות מגדרים והסכימו להמון שעות איפור, לפעמים עבור תפקיד של דקות ספורות. סרנדון לדוגמה, מגלמת בין היתר דמות של גבר אינדיאני.
הטריילר של "Cloud Atlas"
"יש לי תפקיד קטן, כולם מגלמים כמה דמויות שונות ממגדרים, לאומים ותקופות שונות. המון מהשחקנים הגיעו לרמה שלא ממש מזהים אותם ונהניתי מזה ממש", היא מספרת, "מאוד הוחמאתי שהציעו לי לקחת בזה חלק. זה פרויקט יוצא דופן, זה רעיון אפי וגדול לעבד ספר כזה. מאוד הרפתקני. היתה על הסט אווירה קרקסית ממש, כולם נראו מוזר".
בין כל תפקידיה, סרנדון זכורה לרבים עד היום, במיוחד בקהילת המעריצים בארץ, כג'נט התמימה והנאווה מסרט הקאלט "מופע הקולנוע של רוקי". עליו יש לסרנדון רק מילים חמות: "לא היה דבר כזה לפני כן, לא העזנו לחלום שהסרט יופץ בכלל. הוא יצא בלוס אנג'לס וזכה לביקורות איומות, ורק שנים אחר כך התחילו להקרין אותו בבתי קולנוע בקמפוסים, סינמטקים ובתי קולנוע עצמאיים. אני מתה על המסר שלו, 'אל תחלמו - תהיו', ושהוא עדיין מושך אנשים.
סוזן סרנדון כג'נט ב"מופע הקולנוע של רוקי"
"הייתי בלוס אנג'לס לפני כמה שנים ולקחתי את הבת שלי להקרנה של 'מופע הקולנוע של רוקי'. הילדים שהיו לפני המסך וגילמו את הדמויות עשו את זה בפני ההורים שלהם, שגם התחפשו. זו מורשת של ממש, זה הצחיק אותי נורא, חשבתי שזה לא שפוי, אבל אני ממש מרוצה מזה".
יש הקרנות שלו גם בישראל, עד היום.
"לגבי ישראל, יש לי תוכניות - אני שותפה בבעלות של פאבים ומועדונים עם שולחנות פינג פונג, ואני חושבת שאנחנו צריכים לעשות את זה, לפתוח סניף בישראל".
האמת שבישראל נוטים יותר לכיוון של מטקות, על החוף, בלי שולחן.
"או, באמת? זה נשמע כמו רעיון מאוד מעניין".
