שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    צילום: shutterstock

    בבטן האונייה: 24 שעות של אוכל בין ים ליבשה

    פרק רביעי ואחרון לטיול הקיץ הגדול נפתח בעיר סיאטל עם קפה ומאפה ומסתיים במסע באונייה שמגישה אינסוף מאכלים במשך כל שעות היממה. רפי אהרונוביץ' גילה את נפלאות הבופה וחזר עם מתכון לבשר עם פירות ים

    הגענו לאורגון והגברת ואני נפרדנו מהחבורה, מהחופים האין-סופיים, מהצוקים וההווי ברכבים, ושמנו פעמינו לכיוון סיאטל. כדי להתאושש מהפרידה, עצרנו בדיינר קלאסי שנראה כאילו נשכח שם משנות ה-70, לא רק התפאורה אלא גם הטיפוסים ידידותיים וששים לעזור וכל אחד ניסה להמליץ לנו על משהו אחר מהתפריט. אני התאוששתי בקלות בעזרת המבורגר עם הכל, ובהמבורגר הכוונה היא לזה המקובל בדיינרים.

     

    עוד בערוץ האוכל:

     

    לצערי, הקציצה היתה יבשושית ולכן הזזתי אותה הצידה והתנחמתי ב"הכל", שזה ככל הנראה באמת כל מה שהיה להם במטבח: בייקון פריך, ביצת עין רכה, גוואקמולה טרי וטוב, צ'ילי פיקנטי ושני סוגי גבינה צהובה. הגברת עזרה לי עם צ'יפס דקיקים עם הקליפה ועם טבעות הבצל - שני אלה, אגב, היו המנות שתמיד הצליחו במהלך כל הטיול. כשבחנתי שוב את יושבי הדיינר ואת מה שאנחנו לא הצלחנו לסיים בצלחות הענק, הבנתי למה אני נראה די אנורקסי לידם. כך עברו בנעימים יומיים ו-900 ק"מ בדרכים של אמריקה מהסרטים. עוד המבורגר. עוד בלאדי מרי והגענו לסיאטל.

     

    שלום לך סיאטל (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    שלום לך סיאטל(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    גבוה למעלה: העיר סיאטל

    לינה מלון westin בשדרה החמישית במרכז העיר. מלון ענק, בר נחמד, מיקום מוצלח, חדר כושר צנוע ובריכה שעשיתי בשניהם שימוש צנוע (מתחיל להרגיש את החזרה הביתה, אמרתי לגברת) אחרי שאני עומד מול המראה ורואה שצמח לי סנטר נוסף.

     

    מעניין לעניין ובאותו עניין, סיאטל מפורסמת בהרבה דברים, למשל, שם נפתח הסניף הראשון של קפה סטארבקס, שהפך

    לאתר תיירות ויפנים מצטלמים לידו כל הזמן ('כשחוזרים', אמרתי לגברת, 'אני מיד הולך להצטלם ליד ארומה').

     

    הסניף הראשון של סטארבקס, סיאטל (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    הסניף הראשון של סטארבקס, סיאטל(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    שם גם הוקמה מיקרוסופט, שם צמחו הרבה להקות וסגנונות של מוזיקה, שם ממוקם מפעל בואינג הענק (הייתי סיור והוא מומלץ גם למי שהוא לא מהנדס תעופה), שם השער לאלסקה, ושם, הכי חשוב, שוק פייק שהוא אחד השווקים המפורסמים, גדוש בדוכנים, מפלסים וכוכים של אוכל, מסעדות ואווירה, ובכל סופשבוע שוק פרחים ענק וצבעוני. תמצאו שם גם דוכני דגים ופירות ים מעוררי קנאה שמשמרים מסורת משעשעת - אחד המוכרים בוחר עבורך את הדג המבוקש ומעיף אותו באוויר לקופאי, תוך כדי שירה וצעקות. אם אתם רואים סלמונים וסרטני ענק מעופפים באוויר, דעו שהגעתם למקום הנכון.

     

    ממול לשוק ישנן חנויות אוכל ומסעדות רבות, ביניהם חנות לממכר פירושקי רוסי, אחריה חנות לעוגות גבינה בלבד, אחריה גלידה ואחריה עוד ועוד - חברים, נדרשו ארבעה ימים, לסירוגין, לחקור את נפלאות השוק, אכלתי בדוכן אוכל הודי וסמבוסק מעולה, טעמתי מיני סופגניות בעודי מנסה לפענח למה עומדים בתור בשבילן, אכלתי בויאז מעולה באחת המסעדות במפלס התחתון על מרפסת ממנה רואים ים אין-סופי, עם מלצר בעל גינונים אנגליים ורמז למבטא צרפתי שהוסיף יוקרתיות לארוחה.

     

    האויסטרים של סיאטל (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    האויסטרים של סיאטל(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    פתחנו כל בוקר במאפיה קטנה בשם דליה בשדרה הרביעית, עם סקונס (שכאן קוראים להם ביסקוויט) מעולה עם מאפה פטה ותרד מצוין ועם קפה גרוע, אבל יופי של אווירה.

     

    שמרנו אמונים למסעדה אחת - etta's seafood - וחזרנו אליה פעמיים, לזכותה ייאמר שהבלאדי מרי שלה הוא הטעים ביותר ששתיתי בכל החודש ומנת הסלמון שלה עם המאפה האוורירי של התירס היתה מעולה. לפתיחה קלחי תירס קלויים עם גבינה מלוחה ורוטב חריף מתקתק, אני לא יודע מה יש להם עם תירס, אבל כל שאכלנו שם היה טעים.

     

    סלמון ומאפה תירס (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    סלמון ומאפה תירס(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    בשוק פשפשים קטן מצאנו דוכני אוכל שם טעמנו סנדוויץ' בשר עם רוטב טעים מניו אורלינס הנקרא פו בואי, פיתות תירס פריכות עם בשר מוונצואלה וגם, גאווה ישראלית, מצאנו דוכן פלאפל המנוהל בידי שני שפים המביאים את בשורת הפלאפל והחומוס לגויים, הייתי מפוצץ אבל מטעמי פטריוטיות קניתי כמה כדורים. קצת מלוח מידי, אבל מסביבי המקומיים גילו התלהבות ולכן מיד קניתי עוד פיתת תירס ריקה מוונצואלה ושידכתי לה את כדורי הפלאפל - פיוז'ן או לא?

     

    יבשה ולים

    סיאטל יקרתי, יקח לי זמן להוריד את כל מה שהעלתי אצלך. אבל זה כלום, את התרומה הגדולה למותניי שהתרחבו אני חייב לאחת שקוראים לה "רפסודי אוף דה סייס" והיא אוניה די "צנועה" יחסית לאחיותיה, רק 2200 נוסעים וכ-1200 אנשי צוות, שייכת לרואייל קריאביין היא באמת לא הכי גדולה. שטנו איתה לאלסקה, שם הסתבר שהגדולות מאוד לא יכולות לתמרן ולהתקרב לקרחונים.

     

    כמה אוכל יש בבטן של אונייה אחת? (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    כמה אוכל יש בבטן של אונייה אחת?(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    נתחיל מהסוף, אתם כבר יודעים ש"יורד ים ותיק אנוכי" ולכן חשוב לזכור שממש לא חשוב להיכן שטים, חשוב איך, והרפסודי, למרות ואולי בשל גודלה גודלה הקטן יחסית, שידרה סוג של אינטימיות שאינה מאפיינת אוניות גדולות. היו לה גם שלוש מסעדות נושא: גריל, אסייתית ואיטלקית, כמו גם חדר אוכל עם הגשה, בנוסף לחדר אוכל בשרות עצמי, קפה שפתוח 24  שעות עם סנדוויצ'ים קטנים, פיצות, מאפים וקינוחים. זהו. 

     

    אהוי קפטן

    סדר יום שגרתי של יורדי ים: השכמה - שלי מוקדמת, של הגברת מעט מאוחרת. עולה לסיפון העליון, עובר דרך הספא לחדר הכושר, שאגב באופן מפתיע היה מלא כמעט בכל השעות. מעניין איך האמריקנים האלה חושבים: נאכל שש ארוחות ביום, נשתה אלכוהול עד שלא נבדיל בין המן למרדכי, נעבור 30 פעם ביום ליד מכונות הגלידה ונמלא לנו גביע, אבל 

    בבוקר נבלה שעה על מסלול הריצה וזה יאזן הכל. ובכן לאחר שניסיתי את התאוריה הזו על עצמי במשך שבוע, אני יכול לומר שזה לא ממש עובד, ולפי מה שראיתי שמתהלך באונייה ולפי זה שברוב חנויות הבגדים אני ממש במידות הקטנות, אני יכול לומר שגם עליהם זה לא כל כך עובד.

     

    נחזור לעניינו - מסיים עם הכושר והולך לבדוק את המיסיונים למשכימי הקום (כך הם נקראים), מתחיל בקטנה - יוגורט עם אחוזי שומן לא מזוהים ופירות, מבט על המים, נושם אוויר צח ומלוח של ים וחוזר למזנון למשכימים. הרגילים. 'משהו קטן', אני אומר לעצמי, 'מי יודע מתי הגברת תתעורר', וחוטף שני ביסקוויטס (אצלנו קוראים להם סקונס), מתעלם מהרוטב הדוחה עם הבשר הטחון שהאמריקנים שמחים לצרף לו, מעט חמאה, עוד קפה וחוזר לחדר ולמקלחת. 'אכלת?', היא שואלת, הגברת. 'טעמתי משהו', אני יש אומר, 'חיכיתי לך'.

     

    חוזרים למזנון, שם מחכות כל הגרסאות לארוחת בוקר שאני מכיר - מקסיקנית, אנגלית, אמריקנית, מאפים מצרפת, ביצים מכל הסוגים ונקניקיות מכל החיות האפשריות. ועוד קפה ועוד סיבוב, ואנחנו נחים באפיסת כוחות על כיסאות הנוח.

     

    נקניקיות מעולות על הסיפון (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    נקניקיות מעולות על הסיפון(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    לפתע חצות היום, והרעב מתחיל להציק. האמת היא שזו לא ממש השעה לארוחה, אבל בהחלט לבלאדי מרי על אחד הסיפונים - קצת חריף עם קצת אוויר ים, ונשברים, מזנוני הצהריים קוראים לנו. תבשילים בקארי הודי, בשרים בצלייה, דגים, פירות ים בנוסח כל העולמות, קינוחים, סלטים, בשרים קרים, ושוב אנחנו נשפכים על כיסאות הנוח, או חוזרים לחדר שם הכי כיף לנוח. אני לא יודע אם אלו התנודות העדינות של האונייה, לא יודע אם זה האלכוהול והאוכל, אבל מזמן לא ישנתי כל-כך טוב כמו שישנתי על הרפסודי.

     

    מכל העולם - אוכל הודי על האונייה (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    מכל העולם - אוכל הודי על האונייה(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    לאלו מבינכם שלא אוהבים את המנוחה והנחלה, הסירו דאגה מלבכם, יש עבורכם תוכניות, לרוב בכל הרמות. הכל יש, מלימודי ריקוד ועד הגרלות והרצאות. אני התעניינתי יותר בתרבות האוכל, בים האין-סופי, בקרחונים שהאור נשבר עליהם בצבע כחלחל, בלוויתנים וכלבי הים. אבל הנה חיש קט מגיע הערב, וכמו אני שומע את קולו של שייקה אופיר ז"ל קורא: "כל החברים לחדר האוכל" - כמו מהופנטים אנחנו צועדים לחדר האוכל, האונייה לובשת אור יקרות, את הגופיות ובגדי הים מחליפים חליפות ושמלות מלמלה, האוכל מגוון וכל אחד יכול למצא את מבוקשו. ההגשה אלגנטית, ויש אפילו תפריט דל קלוריות. בכל יום תוכלו למצוא את מנת המלצת השף, שזה, לרוב, המנה הכי טובה לאותו יום.

     

    מה אומר ומה אגיד, בכל יום שפע של בשרים, דגים, פירות ים, מבחר קינוחים, בקיצור, לא משעמם. יין ואלכוהול אתה מזמין על חשבונך, והמלצר ועוזרו (שהופכים למשפחה שניה שלך במשך השייט ) יעשו הכל שתצאו מרוצים. בחיוך, באדיבות, בשירות זריז והיענות לכל גחמה. אל תשכחו את זה ביום הטיפים, הרי הם לא עושים את זה לשם יראת שמיים.

     

    בשעה טובה ומוצלחת סיימת לאכול (לעת אתה). אתה עובר דרך הקזינו - דרך טובה לממן את השייט הבא או להפסיד אותו - ואחרי הופעה מושקעת באולם הענק, עוד קצת קזינו, ישיבה באחד הברים או מוקדי המוזיקה האחרים, עוד משקה, מבט אחרון על האוקיינוס מאחד הסיפונים, חטיף קטן ועוד קפה ושינה טובה בזכות תנועות העריסה הקלות של הים. אתה חייב לנוח, מחר המזנונים מצפים לך. קשים חייו של יורד ים (על ספינות גדולות).

     

    היו גם סקאלופס על האונייה (צילום: רפי אהרונוביץ ) (צילום: רפי אהרונוביץ )
    היו גם סקאלופס על האונייה(צילום: רפי אהרונוביץ )

     

    כך עברו ביעף הימים, ראינו מדבריות, גייזרים וימים, צפינו בקרחונים, לווייתנים ערכו מופעי ראווה, סלמונים קיפצו מסביבנו, פגשנו אנשים מעניינים, ואכלנו, ואכלנו - נקניקיות מעולות לצד לובסטרים ממיין, בשר מאומהה, סלמונים מאלסקה, מאפים מכל הסוגים, מרקים ויאטנמים, תבשילים הודים, גלידות בגודל אמבטיה ופשטידות אישיות בגודל צלחת פריזבי. אמריקה, נעמת לנו מאוד.

     

    ים יבשה

    זו גירסה למתכון קלאסי, אלא שהרעיון כאן הוא צלייה של הפילה בנתח בתנור, מה שמשאיר לנו את ההכנה של השרימפס והרוטב לדקות האחרונות (המתכון ממש לא כשר).

     

    המרכיבים (ל-6 סועדים):

    ליבשה:

    נתח פילה במשקל 1,200 ק״ג

    1/3 כוס שמן זית

    מלח, פלפל שחור

    6 רצועות בייקון ארוכות ובעובי בינוני דק

     

    לים:

    12 שרימפסים

    שמן זית לטיגון

    מעט חמאה

    2 שיני שום כתושות

    1/2 קופסה שמנת לבישול

    מעט אגוז מוסקט

    כפית שטוחה חרדל גרגרים

     

    אופן ההכנה:

    1. מברישים את הפילה בשמן, מתבלים במלח ופלפל, מניחים בתבנית אפייה ולצדיו את רצועות הבייקון, ומכניסים לתנור שחומם מראש לטמפ' 240 מעלות למשך 10 דקות. מורידים את הטמפ' ל-ל180 מעלות וממשיכים לצלות במשך 6-7 דקות נוספות. מוציאים ומניחים לנוח בטמפ' החדר למספר דקות - הבייקון יהיה פריך אחרי 10 דקות ראשונות של צלייה אז כדאי להוציא ולשמור בצלחת מכוסה.
    2. במחבת עם תחתית עבה מחממים את שמן הזית, מוסיפים את החמאה ומחממים יחד. לפני שהחמאה משחימה, מוסיפים את השום.
    3. מתבלים את השרימפס במלח ופלפל ומטגנים במחבת מספר דקות.
    4. מוציאים את השרימפסים לצלחת ומכסים.
    5. מנמיכים את האש, מוסיפים למחבת את השמנת, החרדל ואגוז המוסקט. מערבבים יחד לדקה ומחזירים את השרימפס לרוטב לדקה נוספת של בישול. 
    6. פורסים את הפילה ל-6 מנות, על כל מנה מניחים 2 שרימפסים ומעט רוטב, ומעל פרוסת בייקון פריך.

     

    • למי שמתלונן על הקלוריות, קחו בחשבון שחסכתי לכם חצי מכמות השומן מהמנה הדומה שאכלתי ועלתה 59$. בתיאבון.

     

     

     

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: רפי אהרונוביץ
    קפה דליה בשדרה הרביעית בסיאטל
    צילום: רפי אהרונוביץ
    צילום: רפי אהרונוביץ
    ברוכים הבאים לשוק פייק
    צילום: רפי אהרונוביץ
    צילום: רפי אהרונוביץ
    מתפריט האונייה: אוסובוקו טלה
    צילום: רפי אהרונוביץ
    צילום: רפי אהרונוביץ
    חזה אווז ואספרגוס
    צילום: רפי אהרונוביץ
    צילום: רפי אהרונוביץ
    האונייה שאין עליה אפילו רעב אחד
    צילום: רפי אהרונוביץ
    מומלצים