מתחת לפני הים: הסכסוכים שמאיימים על העולם

הם קטנים ומאוכלסים בעיקר בעופות ים, בעזים ובזן ייחודי של חפרפרות. במשך זמן רב למדי התעלמו מהאיים שיפן מכנה סנאקו וסין מכנה דיאויו. אבל בזמן שמדינות שכוחן עולה נאבקות זו בזו לא רק על השפעה אלא גם על משאבים חיוניים, נודעת חשיבות גוברת לסכסוכים סביב איים, שוניות אלמוגים ומדפי יבשה. ולא רק באסיה. מהמרחב הארקטי הנמס והעשיר במחצבים ועד למזרח הים התיכון, מדרום האוקיינוס האטלנטי ועד לים סין המזרחי – בכל מקום מורגשות התנצחויות משפטיות, ראוותנות דיפלומטית וצחצוח חרבות.

כוחות מאבטחים את שגרירות יפן בבייג'ינג מפני מפגינים(צילום: AP )

עוד על הים הסוער:

איי המחלוקת - זה ייגמר במלחמה?

טורקיה: "כלי טיס ישראלי באזור הקידוח מול קפריסין"

הסכסוך הנוכחי בין בייג'ינג לטוקיו על חמישה איונים ושלושה סלעים נראה כמו אחד מהמסוכנים עד כה, סכסוך שבו שתי הענקיות האסייתיות ניצבות זו מול זו – אף כי חלק מהמומחים סבורים שהדיבור על מלחמה כוללת מוגזם בינתיים.

"כמה מקווי הגבול הללו היו שנויים במחלוקת תמיד", מסביר אדמירל גרי רפהד, שהיה בעבר מפקד צי ארה"ב באוקיינוס השקט, פרש בשנה שעברה מתפקידו האחרון כמפקד המבצעים של הצי האמריקני וכעת הוא עמית באוניברסיטת סטנפורד. "אבל נושא המשאבים הופך אותם לחשובים יותר. יש מרבצי נפט וגז, יש דגים, שהם חשובים ביותר בתפריט האסייתי ואנחנו לרוב מתעלמים מזה, וגוברת ההתעניינות במינרלים תת-ימיים ובסוגי אדמה נדירים".

מה שהתחיל כריב דיפלומטי בלבד כשממשלת יפן קנתה אדמה באיים מבעליהם הפרטיים, הסלים לעימות בין סירות סיור לספינות דיג. עד כה ללא שפיכות דמים. בשבוע שעבר הצטרפה טייוואן, שגם היא טוענת לבעלות על האיים ועל מאות קמ"ר ימיים שעל פי השערות כוללים נפט וגז, ושיגרה לאזור סירות דיג וכלי שיט צבאיים משלה.

לא כל המדינות נוקטות פעולה ישירה. בהמשך השנה יפנו צ'ילה ופרו לבית המשפט הבינלאומי לצדק כדי לקבוע את המיקום המדויק של הגבול הימי ביניהן. בנגלדש ומיאנמר עברו את אותו התהליך בבית משפט בהמבורג שמשמש כבורר בכל הנוגע לפירוש אמנת האו"ם של חוק הים (UNCLOS).

במהלך השנה החולפת שמענו את ארגנטינה מעלה את הטונים בדבריה על מה שהיא מכנה המאלבינס, שלטענתה שייכים לה, ואילו בריטניה רואה כאיי פוקלנד, אוטונומיה תחת הדגל הבריטי. אבל רוב הדיפלומטים סבורים שבואנוס איירס מתכננת רק קמפיין דיפלומטי ולא מתכוננת להתקפה מהסוג שביצעה ב-1982 והביאה למלחמה שבה נהרגו מאות חיילים ארנטינאים ובריטים.

עיתון באיי פוקלנד: "נשיאת ארגנטינה כלבה"

אולם הולך ועולה מספר המקרים שבהם סירות דיג, כלי שיט לאיתור גז ונפט ואפילו ספינות מלחמה מגיעים למצב של עימות חזיתי, אם כי עד כה ללא שפיכות דמים. אפילו אזורים שעד עכשיו לא סבלו מסכסוכים מסוג זה, כמו הים מול רוב חופי אפריקה, עלולים להפוך לזירת התנגשות בין שכנות.

"להכריז על מלחמה כדי להשתלט על משאבים כבר לא נתפש כדבר מקובל", אומר ניקולאס גבוסדי, פרופסור לביטחון לאומי ב- US Naval War College. "אבל ניסיון לחטוף משאבים בים עשוי להיות שונה".

במרחב הימי שבין ישראל, קפריסין, טורקיה ולבנון זוהה ב-2009 מרבץ גז טבעי בעל פוטנציאל עצום שבקידוחו משתתפת גם חברת "דלק" שבבעלות יצחק תשובה. "יש שם מספיק כדי לספק כמעט את כל צורכי האנרגיה של העולם למשך שנה", טוען תומפסון, מ"המרכז לניתוח ימי", "כמה מהשטח שנוי במחלוקת? פחות או יותר כולו". בשנה שעברה שיגרו טורקיה וקפריסין ספינות קרב כדי ללוות את כלי השיט שחיפשו נפט לחופי האי המפולג. אנקרה הבהירה בכך שהיא עומדת מאחורי קפריסין הטורקית.

קידוח הגז במאגר "לוויתן" שבים התיכון(צילום: אלבטרוס צילומי אוויר)

היריבות סביב הגז לא הועילה להפגת המתיחות בין טורקיה לישראל. מקורות ביטחוניים טוענים שמטוסי קרב של שתי הידידות לשעבר נראים בסביבה מדי פעם, אלה מול אלה. גם אם מחלוקות ימיות מסוג זה לא מציתות מלחמה גלויה, אנליסטים חוששים שהן עלולות לתרום למתיחויות אזוריות נרחבות יותר, לעורר מירוצי חימוש ולהעלות את הסיכון למלחמה בגלל נושאים אחרים. זו הסכנה העיקרית הנשקפת מתביעותיה הימיות הגרנדיוזיות של סין, שמציבות אותה במסלול התנגשות עם כמעט כל מעצמה אזורית אחרת. משקיפים טוענים כי מדינות אסייתיות אחרות הולכות בעקבותיה.

למשל, התמקדותה של יפן בסכסוך הטריטוריאלי מצביעה על גישה שונה לחלוטין למדיניות חוץ מזו שוחרת השלום שהייתה נהוגה על ידי טוקיו מאז סוף מלחמת העולם השנייה. הסכסוך הטריטוריאלי המורכב ביותר של סין, על איי ספרטלי העשירים בנפט, מערב גם את הפיליפינים, וייטנאם וטייוואן. כולן תגברו הן את הסיורים הימיים והאוויריים באזור והן את הבסיסים הימיים המבודדים שלהן.

בכירים אמריקנים הבהירו שוושינגטון לא מעוניינת להיגרר פנימה. מפקד המבצעים של הצי האמריקני, אדמירל ג'ונתן גרינרט, אמר לכתבים בשבוע שעבר שסין ויפן צריכות לפתור את המחלוקות שלהן בעצמן. אבל ייתכן שארה"ב תבקש להישאר בקרבת המגרש, בהתחשב בבריתות שלה עם יפן ועם מדינות אחרות, שכולן מסוכסכות עם סין.

"בגלל האופי של הנוכחות הגלובלית שלנו, אנחנו בסוף נהייה מעורבים", אמר קודמו בתפקיד של גרינרט, אדמירל רפהד. "אנחנו נצטרך להשתמש בהשפעה שלנו כדי לקדם פתרונות בדרכי שלום. אבל יהיו אתגרים".

האירוניה היא שכדי שחברות יהיו מוכנות לפעול באזור כלשהו ולנצל את המשאבים התת-קרקעיים, הן ללא ספק ידרשו פתרונות לסכסוכים, שכן אלה מסכנים את הרווחים שלהן. אבל בתקופה של משבר כלכלי, רטוריקה לאומנית דווקא יכולה להיראות כהסחת דעת מוצלחת. אלו שמנסים לפתור סכסוכים כאלה אומרים שהדבר הולך ונהיה קשה. הפוליטיקה הפנימית בכל מדינה לא מקלה לרוב על המצב.

בעיקרון, במסגרת אמנת האו"ם על החוק הימי, כל סכסוך טריטוריאלי ימי צריך להיות מובא לבוררות בינלאומית. ארה"ב מעולם לא חתמה על האמנה. הקונגרס לא הסכים להגבלות הכרוכות בה, חרף ניסונות של נשיאים ומזכירי מדינה והגנה לשכנעו. הפרדוקס הוא שארה"ב מקיימת מעשה את תנאי האמנה,

בעוד מדינות אחרות, שאישרו אותה, מתעלמות ממנה. הבולטת שביניהן היא סין.

"מה שאנחנו רואים בסכסוכים האלה הוא מה שאנחנו רואים בתחומים אחרים", טוען ג'ונתן ווד, אנליסט בחברה המעניקה ייעוץ לגבי ניהול סיכונים. "הולך ונהיה נדיר להגיע להסכמה עולמית על האופן שבו יש להתייחס לנושאים קשים. וכשאתה חושב על איך סרטון אחד ביוטיוב מצליח לחולל הפגנות ומהומות, אי אפשר להבטיח לעולם שמקרים כאלה לא ייצאו מכלל שליטה".