שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יובל חן, shutterstock
    נוח - האיש שעשה רק מה שנוח
    לא סתם היה נוח "צדיק בדורותיו", ולא בכדי ויתר לו אלוהים כמעט על כל המצוות. אך למרות כל חסרונותיו, מצא אותו האל כאיש הראוי מכולם לשאת על כתפיו את השליחות החשובה ביותר בזמנו. מיד תבינו איך כל זה קשור גם לבן גוריון

    "אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ. נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו: אֶת-הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ".

     

    שלוש-עשרה מילים פותחות את הפרשה, מתוכן שלוש פעמים חוזרת המילה נוח. ואתה שואל את עצמך האם אין כאן נוח אחד מיותר? לכאורה, יכול היה לומר: נוח איש צדיק תמים היה בדורותיו. את האלוהים הוא עבד. וכולנו היינו מבינים שמדובר בנוח. הסוד הוא: הנוח השלישי אינו שמו של האיש, אלא משהו אחר לחלוטין.

     

    >>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<<

     

    כל הדמויות הגדולות בתורה, אנחנו יודעים כיצד קיבלו את שמותיהן. לאדם קראו אדם כי נוצר מאדמה. אברהם נקרא כך כי היה אב המון גויים. יצחק - כי אימו צחקה. יעקב - כי אחז את אחיו בעקבו. משה - כי משוהו מן המים. ועל נוח מה נאמר? זה ינחמנו! אם כך, היה צריך להיקרא נחמן. ומדוע נקרא נוח?

     

    התשובה לשאלה זאת מתחבאת במשפט המיותר, לכאורה: "את האלוהים התהלך נוח". ומה פירוש הפסוק הזה: מכל המצוות שציווה אותו אלוהים, הוא עשה רק מה שנוח! זאת הסיבה שנקרא נוח, וזאת הסיבה שלא נאמר עליו שהיה צדיק - אלא שהיה "צדיק בדורותיו" - בדורותיו בלבד נחשב לצדיק.

     

  1. זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת נוח
  2. את "הארי פוטר ומניחי התפילין" כבר קראתם?

     

    כי בדורותיו האנשים עדיין התלבטו בעניין אלוהים. היו כאלה שהאמינו כי יש אלוהים, אחרים שהאמינו כי אין אלוהים, והיו שאמרו שכמו בכל הדברים, האמת נמצאת איפשהו באמצע. ועליהם נאמר כי התהלכו את האלוהים נוח.

     

    שבע המצוות שחשובות בעיניי אלוהים

    ולמרות כל חסרונותיו של נוח, מצא אותו אלוהים כאיש הראוי מכולם לשאת על כתפיו את השליחות החשובה ביותר בדורותיו. וכאשר ראה אלוהים כמה קשה לו לצדיק התמים הזה, גם לבצע את השליחות וגם לקיים את כל תרי"ג המצוות - ויתר לו על שש מאות ושש מצוות מתוך שש מאות ושלוש עשרה(!) והשאיר לו רק שבע מצוות, המוכרות עד היום כ"שבע מצוות בני נוח". וכולן מצוות לא תעשה, שלא להטריח אותו בחובות כלשהן של "עשה", שאינן קשורות לשליחותו המרכזית. מסתבר, כי הייתה לאלוהים אג׳נדה משלו וסדר עדיפויות משלו, שבו קיום המצוות לא עמד במקום הראשון.

     

    ואותן שבע מצוות בני נוח הן כנראה המצוות החשובות באמת בעיניי אלוהים, ואלו הן: לא לעבוד עבודה זרה. לא לקלל את אלוהים. לא לרצוח. לא לחטוא בגילוי עריות במשפחה. לא לגזול. לא לאכול אבר מן החי, ולשפוט לפי החוק. ועל שבע אלה חייב לשמור גם מי שמתהלך את האלוהים נוח!

     

    מחכים למניין

    ואמתיק זאת במעשה שאירע לשני יהודים שעמדו בשערי בית הכנסת, וחיכו שיתאסף מניין. חיכו וחיכו ואיש לא בא. אמר היהודי האחד לשני: בוא נספור כמה אנחנו באמת. אני ואתה זה שניים. אתה ואני זה עוד שניים - ביחד ארבעה. אנחנו שנינו זה עוד שניים וביחד שישה. אם אתה תספור גם לך, ייצא שישה. שש ועוד שש זה שתים-עשרה. שניים מיותרים - בוא נלך הביתה. על שכמותו נאמר: "את האלוהים התהלך נוח".

     

    ומדוע נקרא נוח צדיק תמים?

    נקרא צדיק, משום שרצה לעשות צדק עם כל באי עולם, לעשות שלום בין בני האדם לבין החיות, ושילמדו אלה מאלה את הדברים הטובים. שילמדו בני האדם חריצות מהנמלה, פקחות מהשועל, גבורה מהארי, דרך ארץ מהתרנגול, ומתינות מהפר. ונקרא תמים, משום שהאמין שבדרך זו יבנה עולם טוב יותר.

     

    מה שקרה היה בדיוק ההיפך: במקום שילמדו בני האדם והחיות אלה מאלה את הדברים הטובים, למדו אלה מאלה את הדברים הרעים.

     

    ואדגים זאת בסיפור ששמעתי מפיו של רבנו ומורנו חיימקה לבקוב, אללה ירחמו: בסוף שנות החמישים פנה בי.ג'י - הלא הוא ראש הממשלה דוד בן גוריון - אל המוסד, וביקש שישלחו שליח חשאי לקשור קשרים עם המורדים הכורדים בצפון עיראק. המוסד החליט לשלוח את חיימקה לבקוב, יוצא הפלמ"ח, שידע על בוריין ארבע שפות: ערבית, עברית, אנגלית ואידיש, השפות הנפוצות ביותר בקרב הכורדים.

     

    חיימקה לבקוב שהה כמה שבועות במחיצתו של מנהיג המורדים, מולא מוסטפה אל ברזאני, ודן על הקשרים בין הכורדים לבין מדינת ישראל. יום אחד, הוא אומר, הגיע מברק שבישר כי ראש הממשלה העיראקי בבגדד הודח, ובמקומו נתמנה ראש ממשלה חדש. שאל חיימ'קה לבקוב את ברזאני, איך ישפיע המינוי הזה על היחסים בין הכורדים לישראל.

     

    אמר לו ברזאני: אספר לך סיפור. בעיר מוסול היה אדם אחד מאוד עני. לא נשאר לו שום דבר למכור כדי לקנות אוכל, והוא החליט למכור כלבים. אמנם במוסול כל מי שרוצה כלב יכול לתפוס אחד בחוצות, ולהביאו הביתה - אך האיש לא מצא שום סחורה אחרת שיוכל למכור. הוא אסף כמה כלבים ברחוב, וישב על הדרך בשערי העיר.

     

    עברה חבורת אנשים צוהלת ועצרה לידו. תסלח לי, שאל אחד מהם, אתה מוכר משהו? אני לא רואה פה שום סחורה.

     

    אמר העני: אני מוכר את הכלבים האלה. צחק האורח מאוד, ושאל אותו: בכמה כסף אתה מוכר את הכלבים? אמר לו: הכלב
    הענק הזה עולה עשרה דינרים, והכלב הפיצפון הזה עולה מאה דינרים. פרץ האיש בצחוק ואמר לו: איך? הכלב הגדול יכול להפחיד גנבים ולשמור על הבית, ואילו הכלב הקטן לא יכול להועיל בכלום. אמר לו הסוחר: הכלב הגדול הוא סתם כלב, ואילו הכלב הקטן הוא כלב בן כלב! וזה, אמר ברזאני, ההבדל בין שני ראשי הממשלה.

     

    התשובה הזאת נשלחה לראש ממשלת ישראל, ואז הומצא הפתגם "כול כלב ביג׳י יומו".

     

    • טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.

     

    שבת שלום, יורם טהרלב



  3. פורסם לראשונה 19/10/2012 08:33

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים