שתף קטע נבחר

מורשת רבין זה לא רק אוסלו. איגרת לחברי בנ"ע

כאשר בוחרים ראש ממשלה, מסכימים על האיש שיעשה גם את השגיאות המרות ביותר. בן גוריון יצא למבצע קדש, ובגין החריב את סיני. דווקא רבין סלל כבישים המאפשרים את קיום היישובים עד היום. לא תדליקו נר לזכרו? מכתב פתוח לחניכי בנ"ע

אני חבר בבני עקיבא מנעוריי (משנת תשט"ו, אחר כך בגרעין "אורים"), ומעולם לא עזבתי. מידי שנה אני בא למעמד "שבת הארגון" במיוחד כדי לשיר את המנון התנועה – "יד אחים לכם שלוחה, הנוער החביב". לכן אני כותב לכם היום.

 

  • להמשך הפולמוס, היכנסו לעמוד הפייסבוק של ynet יהדות

     

    כאשר התחלתי את דרכי בבני עקיבא, התחולל בארץ מבצע קדש. ראש ממשלת ישראל דאז, דוד בן גוריון, הוציא את מדינת ישראל למלחמה נגד הטרור המצרי מסיני, ואף הכריז על "מלכות ישראל השלישית". תוך ימים אחדים נאלץ להיכנע לאזהרות של שתי מעצמות-על (אמריקה ורוסיה הקומוניסטית), והודיע על נסיגה כוללת. במערכה נפלו 180 חיילי צה"ל.

     

    אני קורא לכם לבוא לעצרת עם שלט גדול: "איתמר זוכרת לרבין את תמיכתו ביישובים" (צילום: ירון ברנר) (צילום: ירון ברנר)
    אני קורא לכם לבוא לעצרת עם שלט גדול: "איתמר זוכרת לרבין את תמיכתו ביישובים"(צילום: ירון ברנר)

     

    יש אומרים שהמערכה הביאה לדרום ולמדינה 11 שנות שקט, ויש אומרים שזו הייתה טעות חמורה מתוך עיניים גדולות יותר מידי,

    ואי הבנה של המציאות העולמית.

     

    הכרתי אז אישה ירושלמית נבונה וטובה שעבדה אצלנו, והתברר לי שאחיה נפל בסיני. יום אחד ראתה אותי קורא על הקרבות, ואמרה לי שבן גוריון הרג את אחיה ואת כל חבריו שנפלו במלחמה שהוא החליט עליה, בגלל האגו המנופח שלו, ועוד הוסיפה קללות נמרצות נגדו. הייתי בהלם. לא תיארתי לעצמי שייתכן לדבר כך על ראש ממשלה בישראל, אבל חשתי את גודל הכאב שלה, ושתקתי.

     

    אחר כך קראתי דברים שאמרו אז אנשי מפלגת "העבודה" על המחנה הלאומי, ולהפך, וכבר אז הבנתי שכל ראש ממשלה בישראל עלול להיחשב "פושע לאומי", בין אם יזם מלחמה (מיותרת, לדעת רבים וטובים), או הסכם "שלום", שאיננו אלא צורה אחרת של מלחמה, וכפי שאתם בוודאי יודעים, הסכם עלול להיות מסוכן והרסני.

     

    גם בן-גוריון הביא להרוגים, ובגין פינה יישובים

    מדינת ישראל קמה במלחמה, ועודנה במלחמה. כל ראש ממשלה בישראל שיזם או אישר פעולות צבאיות או הסכמים מדיניים, גרם בהחלטותיו למותם של חיילים ואזרחים. היו מלחמות מעטות שכמעט כל העם היה מאוחד סביב ההכרח להילחם, ורוב המלחמות וכל ההסכמים היו נתונים למחלוקת ציבורית נוקבת.

     

    דוד בן גוריון הוא שהורה לפתוח באש על ספינת הנשק "אלטלנה" שהביא האצ"ל לארץ, כדי לשחרר בנשק הרב שקנו בצרפת (ולפחות בחלק ממנו), את ירושלים וסביבותיה בכוח האצ"ל, כי "בן גוריון לא יעשה זאת, בהיותו 'כבול' להחלטת ה'חלוקה' של האו"ם". בן גוריון חשב, שאם יהיו בתוכנו כמה ארגונים צבאיים (כמו אצל הפלסטינים), וכל ארגון יילחם על פי דרכו האידאולוגית - המדינה לא תוכל להתקיים.

     

    בחוף תל-אביב נהרגו 20 איש מן ההפגזה שבן גוריון הורה עליה. היו לא מעטים שרצו לנקום. אצילותו של מפקד האצ"ל, מנחם בגין, מנעה מלחמת אחים, והצילה את אחדות העם במדינת ישראל.

     

    שנים רבות אחר כך נבחר מנחם בגין כראש ממשלה, והוביל להסכמי קמפ-דיוויד, ל"שלום" עם מצרים, לסיני מפורז (מה שגרם לטרור המוסלמי להיאחז בו), להחרבת כל יישובי חבל ימית - ולעקירת המתיישבים עד האחרון. נאבקנו נגד מנחם בגין בדרכי מחאה מותרות, ונכשלנו. מנחם בגין ואריק שרון הפעילו נגדנו את כל הכוח של צה"ל, ואנו לא הרמנו יד נגדית, חלילה וחס.

     

    רבין התנגד להסדר קבע בגלל ירושלים

    כראש ממשלה הלך יצחק רבין לכיוון ההפוך: הוא הכריע בעד הסכם "אוסלו", אבל השאיר על כנם את כלל היישובים כולל איתמר, וכולל גוש קטיף עד החממה האחרונה במורג. חבריי ואני נאבקנו נגד ההסכם הקשה הזה, כל עוד יכולנו למחות ולעורר את העם בדרכים המותרות, אבל מעולם לא עלה על דעתנו להרים יד.

     

    תמיד חשבתי, שצריך לדבר דווקא עם המנהיגים שאנו חלוקים עליהם, ולחזק את אחדות העם ככל האפשר דווקא מתוך אי ההסכמה. לכן הלכתי להיפגש עם יצחק רבין כראש ממשלה (פעמים רבות) כדי לבדוק היטב על מה אפשר להסכים, ועל מה אי אפשר. אחרי "אוסלו" נפגשתי עם יצחק רבין (בארבע עיניים), ובין השאר שאלתי אותו ישירות – אחרי שנתת להם את כל זה בהסכם הביניים, מה תיתן להם בהסדר הקבע?

     

    הרים יצחק רבין את עיניו, הביט ישר אלי, ואמר – יואל, לא יהיה הסדר קבע, כי על ירושלים אי אפשר להגיע לשום הסדר. אנחנו נמשיך לחיות עם הסדרי הביניים עוד שנים רבות, ושום יישוב יהודי לא זז ממקומו (כולל אלה שרבין התנגד להקמתם).

     

    הדליקו נר לזכרו

    ייתכן מאוד שרבים מחברינו האהובים היו היום בחיים, אילולא הסכימה ממשלת ישראל בראשות רבין על הסכמי "אוסלו". אבל גם ייתכן מאוד שאיתמר ועפרה ושילה ואלון מורה היו נעקרים בתוכניות המלחמה ו"השלום" של המנהיגות האחרת. יש לזה שתי הוכחות עצובות: גוש קטיף, שרבין תמך בו וראה בו מחסום נגד הטרור האיסלמי - ושרון שהחריב את ימית עקר גם את קטיף. ועוד עובדה פחות ידועה –

    כראש ממשלה הלך יצחק שמיר לוועידת שלום בינלאומית במדריד גם עם סוריה וגם עם הפלסטינים. שליחיו אז למשא ומתן החשאי היו דן מרידור ואהוד אולמרט – ובניגוד לשרון הם רצו נסיגה בהסכם.

     

    יצחק רבין (לפי בקשתי יחד עם פנחס ולרשטיין), קיבל גם הכרעה על סלילת כביש 60 ממזרח לרמאללה, כדי לאפשר את קיום היישובים, ואתם נוסעים בו מירושלים לאיתמר. בזה קבע רבין את גבול המלחמה הקשה בינינו לבין הפלסטינים מסביב ליישובים, ולא על הקו הירוק. כך הוא עשה גם בסיני שנים רבות לפני כן.

     

    המחאה שלכם נגד העצרת במוצאי שבת מלאה כאב מובן, אבל יש בה גם אי-הבנה בסיסית. דווקא אתם ואנחנו, ודווקא מעמדת

    אי הסכמה, צריכים להדליק נר לזכרו של יצחק רבין שנרצח כראש ממשלת ישראל (רצוי בשעת הרצח, 21.42 במוצאי שבת), כדי לעצור את מלחמת האחים שבקרבנו, כדי שנוכל לקבל כעם אחד גם החלטות נכונות וגם החלטות שגויות, ועלול להיות מחיר כבד וכואב בחיי אדם גם להחלטות הנכונות, וגם לשגיאות. כאשר בוחרים ראש ממשלה, מסכימים על האיש שיעשה בשבילנו ועבורנו גם את השגיאות המרות ביותר. אין דרך אחרת לקיים מדינה עצמאית.

     

    אני קורא לכם לבוא לעצרת בתל-אביב עם שלט גדול – "איתמר זוכרת לרבין את תמיכתו ביישובים", להביע את התנגדותנו המוחלטת לכל רצח פוליטי, ולחזק את עמידתנו יחד בגבולות המלחמה וה"שלום", כעם אחד. "יד אחים לכם שלוחה".

     


  •  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    ל להגיע לכיכר זו אי-הבנה בסיסית
    צילום: ירון ברנר
    הרב יואל בן-נון
    צילום: יהושע הלוי
    מומלצים