שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לך לך: לציית כדי להקים עם
    "עיגולי פינות" יש בכל בכל מקום: במונית, במוסך, בכנסת ואפילו בבית. עלינו להתאגד ולהציב את ניקיון הכפיים בראש סדר העדיפויות. לא לחינם נחשב מבחן הציות, למבחנו הגדול של מייסד האומה הישראלית
    "לעשות לך מחיר או להדליק מונה?" שאל נהג המונית עוד לפני שהספקתי לחגור את החגורה. כבר התרגלנו שבתשובה לשאלה כמה יעלה תיקון החשמל או הצנרת בכיור, מברר בעל המקצוע: "עם או בלי קבלה?" ואני שואל את עצמי, האם כך ניתן לקיים מדינה?

     

    >>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<<

     

  1. זמני כניסת שבת - ועוד על פרשת לך לך

     

    כשאדם נוסע על גשר, נכנס לרכבת, עולה על מטוס, או מקבל את מכוניתו ממוסך - הוא רוצה לדעת שמי שטיפל בכל אלה ותחזק אותם, עשה את מלאכתו נאמנה, בציות מלא להוראות וללא קיצורי דרך. אחרת זה מפחיד. אינני תמים, ואני כבר מספיק מבוגר לדעת כי יש בחברה אנשים מושחתים, ולא מעטים בה "מעגלי הפינות", כפי שנהוג לומר בביטוי מתחכם, המסתיר את הכיעור שבתחמנות.

     

    אך השאלה, מהי האווירה הכללית שבה אנו חיים, והתשובה קשורה בקשר הדוק למנהיגים שלנו. ישנה שחיקה במערכת החיסונית שלנו. הפכנו אדישים לרמיסת החוק, לקלון ולשחיתות. יותר ויותר פעמים אנו שומעים טיעונים בנוסח: "נכון שהוא איננו נקי כפיים, אבל תראה כמה יתרונות יש לו". "זה מה שהמדינה שלנו זקוקה לו עכשיו". "כשהוא היה בשלטון - הכל היה מצוין". יכול להיות שהכל נכון, אבל את הריקבון שיפשה בתוך ארגז התפוחים שלנו, כבר אף אחד לא יוכל לעצור.

     

    הטוב כרוך בציות

    לא לחינם מייסד האומה הישראלית, היוצא לדרכו ההירואית בפרשת השבוע שלנו, "לך לך", נבחן בראש ובראשונה ביכולתו לציית. "לך לך מארצך, ממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך".

     

    ה' מקשה על אברהם בציוויו: עליך להיפרד מכל שורשיך, הוא מצווה עליו. ה' אמנם מבטיח שלאברהם ייטב מאד בעתיד, אך הטוב הזה כרוך בהליכתו אל הלא נודע. מבחנו הראשון של אברהם הוא מבחן הציות. לא די לאהוב את האל, יש לציית לו. ציות עמוק הוא מבחנו הראשון של המאמין, כי מבלי ציות לא יוכל אברהם להקים עם וחברה שהאל שותף בה.

     

    אנו נתונים בתקופת בחירות, "מפּצים" גדולים וקטנים מתרחשים חדשות לבקרים, התבטאויות חריפות יותר ופחות נשמעות מכל עבר, אבל התשתית לחברה תקינה נמצאת במשפחה. הירידה באמינות ובציות, מתחילה אפילו מהמנהג הקלוקל של "אבא, כתוב לי פתק על האיחור". ואני שואל את עצמי, ריבונו של עולם, מדוע המורה לא מאמינה לילדה או לילד המסבירים את סיבת האיחור? חוסר האמון המובנה הזה, מעביר לילדים מסר ברור של אי-אמון, של חשדנות מובנית ביושרם וכנותם.

     

    יושרה היא לא רק משחק חברתי

    עלינו להתאגד גברים ונשים, דתיים, חילוניים וחרדים, יהודים וערבים, אנשי ימין, שמאל ומרכז, ולהקיא מתוכנו את התופעות האלו, ועתה בעידן הבחירות הנוכחי -



    להציב בראש סולם הערכים שלנו את ניקיון הכפיים של נבחרינו. איננו חפצים בציד מכשפות, ובהפרחת חשדות לאוויר, אך לאחר שבית משפט אמר את דברו, אסור לנו לסתום את אף, לכסות את העיניים ולאטום את האוזניים.

     

    שאם לא כן, אל יודח עוד שום סטודנט מן האוניברסיטה על שהעתיק בבחינה, ואל ייזרק אף אזרח לכלא על שהעלים מס. זו כמובן אמירה קיצונית ולא שקולה מספיק, אבל אולי כך נשקף לאלה למעלה שלא בחרו בניקיון כפיים, את רוח הדברים הנושבת ממעלליהם. נדמה כי עבורם יושרה אינה יותר ממשחק חברתי, ומה שחשוב זה לא ההתנהגות שלך, אלא שלא יתפסו אותך.

     

    האהבה לאל, קובע הרמב"ן בפרשת השבוע, נמדדת במוכנות שלך לציית לו. ואני ממשיך, האהבה לבן הזוג שלך, נמדדת ביושרה הפנימית של הבית ובנאמנות אליו. חוסנה של מדינה נמדד בהזדהות הפנימית של האזרחים עם ערכיה, המתורגמת לנכונותם לציית ביושר לכלליה הבסיסיים.

     



  2. פורסם לראשונה 26/10/2012 14:19

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים