וירא: סוד האנטי-אייג'ינג של אברהם ושרה

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. וַיִּשָּׂא עֵינָיו, וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו; וַיַּרְא, וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל, וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ--אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ".

ובימי הביניים היו חכמי הגויים מנסים לערער על אמונתם של אחינו בני ישראל, ולהעבירם על דעתם. וערכו ויכוחים פומביים גדולים בין חכמי היהודים לחכמי הנוצרים על פירוש הכתוב בתורה. ומצאתי סיפור על ויכוח אחד, שהתנהל בימי הביניים, בין כומר לבין רב, בנוכחות קהל מאמינים גדול.

>> כניסה מהירה לפייסבוק שלנו - כאן! <<

• זמני כניסת שבת ועוד על פרשת וירא
  

פתח הכומר ואמר: יש שאלה שמאוד מטרידה אותי. במקורות שלכם, היהודים, כתוב שכאשר משה רבנו עלה לשמים לקבל את התורה, הוא שהה שם ארבעים יום וארבעים לילה. ומשה רבנו הוא לא מלאך ולא שרף, הוא אדם כמוני וכמוך, בשר ודם, ויש לו צרכים של בן אדם. והשאלה שהייתי רוצה לשאול אותך: איפה עשה משה רבנו את צרכיו, באותם ארבעים יום וארבעים לילה?

היהודי בלע את העלבון, אך ידע כי עליו להשיב, ולאחר שחכך בדעתו, אמר: כמה שאני מנסה לנבור בזיכרוני, ולחפש במקורות היהודיים, אינני יכול לענות על השאלה הזאת. ובאמת, אתה ניצחת בוויכוח. אבל אני בטוח שגם לכם הנוצרים, יש שאלות שאין עליהן תשובה. אמר הכומר: אין דבר כזה. לכל שאלה יש תשובה, ואתה יכול לשאול אותי מה שאתה רוצה. שאל אותו היהודי: כאשר אחד מכם חוטא חטא, איך הוא יכול לכפר על החטא הזה?

אמר הכומר: הוא הולך לכנסייה, מתוודה בפני הכומר, הכומר לוקח על עצמו את החטא – והאיש זך וטהור. שאל היהודי: ומה עושה הכומר עם החטא שרובץ עליו? אמר לו: הכומר מעביר את החטא לבישוף. שאל היהודי: ומה עושה הבישוף עם החטא שרובץ עליו? אמר לו: הוא מעביר את זה לארכיבישוף. שאל היהודי: ומה עושה הארכיבישוף עם החטא שרובץ עליו? אמר הכומר: כל הארכיבישופים של העולם, אוספים את כל החטאים של הנוצרים, ומעבירים אותם אל הכס הקדוש, אל האפיפיור ברומא. שאל היהודי: ומה עושה האפיפיור עם כל החטאים שרובצים עליו? אמר לו: האפיפיור שולח את כל החטאים לאלוהים, ואלוהים סולח לכולם.

שאל אותו היהודי: איך הוא שולח אותם לאלוהים? אמר לו: יש צינור רחב שעולה ישר מהאפיפיור לאלוהים, ושם הוא שולח את החטאים. אמר לו היהודי: הצינור הזה - הוא ששימש את משה רבנו!

נעורי הנצח של אברהם ושרה

ולשם מה באו המלאכים אל אברהם? לבשר לו כי כעת חיה, בעוד שנה בדיוק, ייוולד לו בן במזל טוב. אבל למרות ההבטחה הזאת, אברהם אינו רגוע, וסיבותיו עימו. והרמז נכתב במפורש: "וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים; חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה, אֹרַח כַּנָּשִׁים". מי שיקבל את הנאמר כפשוטו, יסכים עם אברהם שאין סיכוי לילד. אברהם בן מאה ושרה בת תשעים.

אך פירוש הפסוק לגמרי אחר: השניים שמרו על נעורי נצח! אם נקרא את הפסוק כראוי, נגלה שאברהם ושרה היו צעירים גם בגופם וגם ברוחם, ושום דבר לא נבצר מהם. וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים, בָּאִים בַּיָּמִים - פירושו: זקנים שבאים לים כל בוקר, ומחדשים נעוריהם מדי יום ביומו. גם שרה וגם אברהם האמינו שהים מעניק לאדם נעורי נצח, שנאמר "מי האיש החפץ חיים אוהב ימים". ואכן, בימי קדם היו שיירות של גמלים מביאות את הזקנים מכל קצות הארץ אל חוף הים. והזקנים, שהמשיכו ימים רבים לאחר מכן, דור אחרי דור, ללכת על החוף, על העקבות שהשאירו הגמלים, זכו לכינוי גימלאים.

המועד בקטנותו נקרא מועדון

הקב"ה, שרואה את ההיסוס של שניהם, חוזר על הבטחתו שנית וביתר תוקף: "לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה - וּלְשָׂרָה בֵן!" למועד. הקב"ה פונה לאברהם בכעס, כאל מי שמועד בדרכי האמונה, והוא מקציב לו שנה להתחזק, ולשוב אל דרך האמונה. וכך יש לקרוא - למועד: אשוב אליך וכו׳, כי כל מי שמועד בדרכי האמונה, צריך זמן להתחזקות, במיוחד המועד בגיל כל כך מבוגר. הוא זקוק לשנה. המועד בגיל צעיר זקוק להרבה פחות זמן. המועד בקטנותו נקרא מועדון. וכך נקרא גם המקום שאליו היו הצעירים באים להתחזק, שותים לשוכרה ומועדים לשמחה.

תמה פרשת ויירא. חזק חזק ונתחזק.

• טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
  

שבת שלום, יורם טהרלב