לא גומר את החודש? זה לא אני, זו המדינה
"המדינה אשמה", "אי אפשר לחיות כאן בלי מינוס" - לפני שתתלו את האשם למצבכם הכלכלי בשלל גורמים שאינם תלויים בכם, תשאלו את עצמכם - כמה זמו הקדשתם השבוע לניהול תקציב?
את משה פגשתי בדרך למשרד. "אני לא מאמין שאנשים מצליחים להסתדר בלי מינוס ובלי לחיות על פת לחם. זו מדינה עושקת יושביה, למי יש פה סיכוי לחיים נורמליים כל עוד המחירים כאלו יקרים?" , הוא אמר בכעס. "אנחנו כולנו מדינה של עבדים ופראיירים. לחיות בלי מינוס יכול רק מי שמרוויח הרבה כסף ויכול לחסוך בתשלום לעוזרת, לא האנשים הפשוטים כמונו שמכניסים הביתה יחד 11,000 שקל, ולא מוציאים שקל מיותר."
עוד בערוץ "הכסף שלי":
- רוצים דף חשבון מהבנק? תכינו 40 שקל
רוב הישראלים נמצאים במצב של משה. עם מינוס כרוני בחשבון, חשדנות כלפי האפשרות לשינוי ותחושת תסכול גבוהה. הם מאמינים בלב שלם שהמינוס בחשבון הוא בלתי נמנע ובלתי ניתן לשינוי, למעט במקרה של שינויים כלכליים משמעותיים שיוכתבו על ידי המדינה. למעשה האמונות הללו הן שמונעות ממשה ומישראלים רבים אחרים, לקחת אחריות ולעשות את השינוי, גם כשקשה.
אני בסדר, אחרים לא
רוב האנשים מאמינים שהם לא מוציאים שקל מיותר מההכנסה שלהם. הם רואים את עצמם כאנשים אחראיים, שיודעים להגדיר בדיוק לאן הלך הכסף, ואלמלא יוקר המחיה, המדיניות הממשלתית ועליות המחירים הם היו מסתדרים נהדר. על אף האמונות החזקות הללו, הניסיון מראה כי בכל משפחה בישראל יש תקציב מזומן של אלפי שקלים שקשה לבני המשפחה להגדיר במדויק על מה הם הוצאו ומתי.
"אין לי זמן " – ניהול תקציב הינה משימה שדורשת זמן, חלק מהמחויבות היא להקדיש לכך זמן קבוע, אמנם כשמנהלים תקציב לפי שיטה מסודרת, מדובר על כחצי שעה בשבוע.
צודק מי שטוען שאין לו זמן, בחיים העמוסים והלחוצים שלנו, בין כל המשימות ולאחר שעות של עבודה קשה, צריך גם זמן למנוחה, לילדים, לבן הזוג, לעצמנו ועוד, למעשה החיים המודרניים דורשים מאתנו לוותר ולתמרן כל הזמן בין מטלה למטלה.
אפרים ורונית, הורים צעירים לשלושה ילדים קטנים, שניהם עובדים במשרה מלאה ומרוויחים יחד 15,000 שקל נטו, מצויים באוברדרפט שכבר הגיע ל 50,000 שקל. לדבריהם, אין להם זמן אפילו לדבר אחד עם השני. איך שהם מגיעים הביתה מהעבודה הם במרוץ מטורף.
רונית מספרת שהיא מרגישה כמו לוליין בקרקס שיש לו 3 כדורים בו זמנית באוויר, להקדיש זמן איכות של מספר דקות לכל ילד, להכין אוכל, מקלחות, בגדים למחר. וכשאפרים מגיע מהעבודה, אין לו אפילו 5 דקות להירגע, הוא מצטרף למשימות "וכשכבר יש שקט בבית, שנינו נופלים על הכורסא בסלון בוהים בטלוויזיה עד שגוררים את עצמנו למיטה לעוד לילה של פחות מדי שעות שינה".
זמן לשעות נוספות: יש, לחיסכון בבית: אין
"אין לנו זמן לנהל תקציב, אפילו את חלק מהתשלומים אנו שוכחים לשלם בזמן, שלא לדבר על להיות צרכנים נבונים, לדוגמא אפרים הוסיף לחבילת הכבלים חבילת ספורט בזמן משחקי היורו לפני מספר חודשים, היורו מזמן נגמר והוא לא מוצא את הזמן התקשר למחלקת השירות להמתין בתור ולבטל את המנוי, מה שהיה חוסך לו עשרות שקלים בחודש ובטח אין לנו זמן לפרויקטים כמו לבדוק את המשכנתא".
שאלתי את אפרים, אם במקום העבודה שלך, היית מתבקש לעבוד כל יום עוד שעה, האם היית מוצא את הזמן לכך, אפרים ענה שבוודאי, הוא עובד המון שעות נוספות, להיפך הוא בונה על ההכנסה משעות נוספות שתסייע להקטין את המינוס.
בכדי לצאת מהמינוס על אפרים ואיילת למצוא חצי שעה משותפת מידי שבוע לניהול התקציב, שאלתי אותם אם הם יכולים להתחייב על כך וביקשתי מהם שלפני שהם עונים, לזכור שכדי להרוויח את הכסף הם לא פחות מ- 180 שעות בחודש. האם שווה להם להקדיש חצי שעה בשבוע בשביל לשמור את מה שהרוויחו בכל כך הרבה מאמץ?
כדי להצליח בניהול תקציב נידרש מאתנו להכניס את המחויבות הזו של חצי שעה לשבוע לתוך החיים העמוסים שלנו. בדיוק כמו התחייבות לספורט, דיאטה או לימודים.
כשאנו מחויבים למשהו, עלינו לפנות לו זמן, לעיתים על חשבון זמן אחר, זמן בילוי, זמן עבודה או כל דבר אחר. כלומר אם משהו חשוב לנו מספיק, נהיה מוכנים לפנות לו את הזמן הדרוש לכך.
מערכות יחסים
ניהול תקציב, הוא לא ניהול של כסף, הוא ניהול של ערכים וסדרי העדיפות המשפחתי שלנו. כמו ששר האוצר וראש הממשלה במדינה צריכים להחליט, מה יותר חשוב ביטחון או חינוך, רווחה או בריאות, גם אנו בניהול תקציב משפחה, מקבלים החלטות חשובות שמעצבות את חיינו, מה חשוב לנו יותר? בילויים, אוכל, חינוך, כבלים, ספורט, דמי כיס ועוד. אין כאן נכון או לא נכון, עלינו לחלק את ההכנסה שלנו בין רצונות וצרכים שונים.
כשרונית ואפרים, ניסו לבנות תקציב ורשמו כמה לדעתם צריך להוציא על כל סעיף וסעיף בנפרד, סיכמנו את כל הצרכים שלהם והגענו להוצאה של 20,000 שקל, כשלרשותם עומדים רק 13,000 שקל לאחר תשלום החוב והקצאת סכום של 500 שקל להוצאות לא צפויות.
כשביקשתי מהם לבחור על מה לוותר, פרץ ויכוח סוער כמעט על כל סעיף, כשרונית טענה שהיא חייבת תקציב לטיפוח ובגדים, כי היא ממש חייבת את זה לנשמה ולהיות ייצוגית בעבודה, אפרים הטיח בפניה שהיא מנותקת מהמציאות וכשאפרים אמר שהוא מוכן לוותר על הכל, חוץ מאשר על התחביב היקר שלו, רכיבה על אופניים, שזה כל מה שנשאר לי להישאר שפוי, שוב פרץ ויכוח בין בני הזוג.
זוגות רבים, נמנעים מניהול תקציב, עקב החשש מעימות עם בן הזוג מוויכוח שלא יוביל לשום מקום, הרצון לשמור על הזוגיות ולהימנע מריב ושיחה לא נעימה גורם לנו להתחמק ולדחות את הטיפול בתקציב, עד שהמצב הכלכלי מחמיר ואין מנוס אלא להתמודד, סיבה חשובה נוספת היא החשש להודות בטעות ואפילו בכישלון, רבים נמנעים מלפנות לאימון כלכלי, כדי לא להגיד, אני לא יודע, אני מבקש עזרה.
ביקשתי מרונית ואפרים, להיכנס לחדרים נפרדים עם משימה לבנות תקציב כל אחד לפי העדפתו האישית. הכלל שקבעתי להם, אינכם יוצאים מהחדר, עד שאתם מרכיבים תקציב שאינו עולה על 13,000 שקל.
לאחר כחצי שעה יצאה רונית ואמרה לי, זה לא ריאלי אני לא מסוגלת, לאחר שיחה קצרה ביננו רונית חזרה שוב לחדר והסכימה לא לצאת עד השלמת המשימה.
לאחר כשעה ישבו בני הזוג זה מול זה והקריאו את התקציב זה לזה, שניהם היו מופתעים, כמעט ולא נותרו סעיפי מחלוקות, הם גילו שהיה להם הרבה יותר קל, להמשיך וליצור חובות ולהאשים את בן הזוג מאשר לבצע ויתורים כואבים בתקציב.
התמדה
בחצי השנה הראשונה, נראה היה שהדברים מסתדרים, האוברדרפט של רונית ואפרים קטן ל 38,000 שקל , התחושה הייתה של הצלחה, אפילו הייתה תחושה של עלייה ברמת החיים, עקב הוויתור על סעיפי תקציב שהיו פחות חשובים, נותר יותר כסף לדברים החשובים.
כשנפגשנו, התברר שבחודש האחרון, האוברדרפט שוב עלה ל 40,000 שקל. עקב לחצים בעבודה, הם ויתרו על הפגישה השבועית ולמעשה הפסיקו לנהל תקציב. כשבררתי את הסיבות התברר, שדווקא לאחר שהמצב השתפר והלחץ הכלכלי פסק, בני הזוג חזרו לשגרה הישנה ולמעשה ויתרו על המחויבות החדשה לניהול תקציב.
ניהול תקציב הינו דרך חיים ולא מבצע חד פעמי, כדי להצליח כלכלית, על אפרים ורונית להמשיך בשגרה החדשה למשך כל החיים.
לבחון את המציאות בעיניים פקוחות
המציאות הכלכלית אינה קלה – המחירים באמת יקרים, נדרשות משכורות רבות כדי לקנות דירה, השכר נשחק וכו', אבל אם נחכה באופן פסיבי לשינוי, מצבנו רק ילך ויורע. בכדי לשפר את המצב שלנו, עלינו להחליט לקחת אחריות על מצבנו הכלכלי, להפסיק להאשים אחרים, למצוא צידוקים ולחכות. תחת זאת עלינו לפעול ליצירת שינוי.
אם נכיר במציאות ובכל החסמים שעומדים בפנינו, ניקח אחריות על המצב, נחפש פתרונות וניישם אותם, נוכל להביא את עצמנו למקום טוב יותר כלכלית, תוך מספר חודשים. כל אחד מאיתנו צריך לבחון מדוע הוא נשאר עם האוברדרפט בחשבון, מה המחיר שהוא משלם והאם הוא מוכן להמשיך לחיות ככה. אם לא, אין זמן טוב יותר מההווה כדי לעשות את השינוי ולשפר את המצב הכלכלי.
הכותב הוא מנכ"ל חברת "יבולים " המתמחה באימון וייעוץ כלכלי למשפחות ולעסקים
לפנייה לכתב/ת 
