שנגחאי

'הזונה של המזרח', 'פאריז הסינית' ו'מלכת האוריינט'; עיר של מתעשרים מהירים, של רווחים מתחת לשולחן ושל כספי הימורים; ממלכת הרפקתנים, נוכלים, סוחרי סמים, עשירים בטלנים, אילי הון, מיסיונרים, גנגסטרים וסרסורים ברחובות צדדיים; עיר של מזימות וריקודים, בעוד המהפכה עוברת דרכה בסערה - שנגחאי היתה זיכרון שחור במשך שנות השכחה הארוכות, שכפו הקומוניסטים על סין החדשה שלהם. שנגחאי חלצה את נעלי הריקודים שלה בשנת 1949. ההמונים החלו לגרור רגליים לצלילי מנגינות שונות - הנעימות הקודרות של המרקסיזם-לניניזם והיבבה של סירנות בתי החרושת; ובמשך כל שנות השכחה הללו, הקפידו אדריכלי הניסוי החברתי שלא לאפשר לדלת הסוגרת על עברה של שנגחאי להיפתח. כיום שנגחאי היא עיר שהתעוררה מחדש ועסוקה בנשיפת האבק, שהצטבר על חליפת הערב שלה. השמש זורחת כאן כל יום, מעל עיר שממחישה בתמצית את הפערים של סין המודרנית. ההיסטוריה חוזרת - גם רודפת את שנגחאי, וגם מציבה אותה חזרה על המפה.