פרלמנט סקרנים ליד הכיפה: "השגחה עליונה"

סוללת כיפת ברזל המגנה על מיליוני תושבים בגוש דן, נותרה היום (ב') נכון לשעות הצהריים שקטה, אחרי יומיים רצופים של יירוטי טילים שנורו לעבר האזור. החיילים התפנו למשימותיהם השוטפות, ובאין אזעקות וטילים - את הפסטורליה של הטבע במקום שבו מוצבת הסוללה מפרים בעיקר הכתבים הרבים וצוותי הטלוויזיה, שכדברי אחד הצלמים "הגיעו לתפוס שיגור", וכמובן עשרות הסקרנים.

מבצע עמוד ענן - כל העדכונים

הם באו מרחוק: ברגל, באופניים, בטרקטורונים, באופנועים ובמכוניות. הכול - כדי לחזות במו עיניהם בפלא הכיפה, באנשים ובטילים השומרים עליהם. אין דרך אחרת לומר את זה: כיפת ברזל הפכה לאטרקציה תיירותית. בין האזרחים שהתקבצו סביבה היו סקרנים סדרתיים שבאו גם אתמול, או שכבר ביקרו בסוללות אחרות בדרום ושיחזרו את סיפורי הגבורה מהיירוטים הקודמים שבהם צפו.

סקרנים מביטים על סוללת כיפת ברזל, היום בגוש דן(צילום: מוטי קמחי)

אחרים באו למקום שבו ניצבת הסוללה כדי להביע הערכה, להצטלם כשברקע הסוללות או לתת אוכל לחיילים. הייתה גם

קבוצה של בני ישיבה שהסבירו שהכיפה היא מעין השגחה. כך או כך, כמעט כולם רצו לראות טילים. במרחק של כמה עשרות מטרים מהסוללה נוצר גם הווי ומעין "פרלמנט" שכונתי. הסקרנים התווכחו שם על האפשרות של כניסת קרקעית לרצועה, הביעו התפעלות ממערכת היירוט ואפילו העלו הצעות ייעול למפתחים מרפאל.

בין הבאים לסוללת כיפת ברזל בגוש דן היום הייתה גם אמה של אחת החיילות המשרתות בסוללה. היא הגיעה בטנדר מלא באוכל: "באתי כדי לראות את הילדה וכדי להביא מזון. אני כבר ארבע שעות בדרכים, אבל מתפוצצת מגאווה לדעת שהבת שלי מגנה על עם ישראל".

יירוט בעזרת כיפת ברזל באשקלון(צילום: רויטרס)

סלימן ג'ייקוב, עולה חדש מהודו המתגורר לא הרחק מהמקום שבו ניצבת הסוללה, בא עם בני משפחתו. "באתי לראות מי שומר עליי. החיילים עובדים כאן יום ולילה, ובזכותם אנחנו מצליחים לישון. יש לנו משפחה כאן מאז 1969, אנחנו מכירים את כל המלחמות ולא הופתענו לשמוע את האזעקות. הבנים שלי בצבא אז אני גאה בהם ובחיילים שנמצאים כאן. חברים שלי מתקשרים מכל העולם כדי לשאול על הפיתוח הטכנולוגי המדהים הזה".

אוראל לוי, בן 12, מתגורר גם הוא בסמוך. "זה כבר היום השני שלי כאן. אני רוצה לראות יירוט, אבל בכל זאת מקווה שלא יגיעו טילים לתל-אביב". לאוראל היו גם הצעות שיפור למערכת: "לפעמים הטילים של הכיפה פוגעים, אבל הרסיסים נופלים על אנשים. צריך לשדרג אותם ושהטילים שלנו יפוצצו את הטילים שלהם מעל עזה ולא כל-כך קרוב לתל-אביב". לדבריו, הוא מעט נלחץ מהאזעקות שהופעלו באזור, "אבל נכנסתי לממ"ד, התפללתי ונרגעתי".

תקיפה של חיל האוויר ברצועה(צילום: רויטרס)

יוסף חיים, בן 19, הגיע עם חבריו הלומדים בישיבה קרוב למקום. כשנשאל אם הוא חש חוסר נוחות להיות כאן משום שלא

שירת בצבא, הוא משיב: "אנחנו כבר מגויסים. החיילים כאן שומרים עלינו ואנחנו שומרים עליהם בישיבה. כולנו באותה סירה, אבל לחיילים כאן יש זכות גדולה. מה שקורה כאן זו השגחה עליונה, לא סתם קוראים לזה כיפה".

אבי, שזהו יומו השני בסוללה, סיפר לחבריו על חוויותיו מליל אמש. "רצתי לפה בדיוק כשהייתה אזעקה. אתם חייבים לראות שיגור, זה דברים מדהים. הטיל תפס אותו ברגע האחרון". חברו של אבי, לעומת זאת, סיפר שהוא עדיין מחכה: "פספסתי אתמול את היירוט בחצי שעה. אני מקווה שאוכל לתפוס אותו היום".