שתף קטע נבחר
 

בתור ילד מגמגם, לא העזתי להתחיל עם בנות

קרוב ל-80 אלף מגמגמים קיימים בישראל. דיבור, אקט שנראה לכלל האוכלוסייה כמשימה פשוטה, עשוי להיות הסיוט הכי גדול של אדם, על אחת כמה וכמה כאשר מדובר על יצירת קשר עם המין השני. ירון לוטן משתף

כבר מגיל צעיר, הייתי אומר באזור גיל 12, כשחלק מהבנים עוד מושכים לבנות בצמה, אבל לחלק כבר יש "חברות", הסתכלתי בקנאה על אותם ברי מזל שהצליחו לחבור לבת זוג ואף לאזור אומץ ולהחזיק לה את היד. אני זוכר את זה בבירור, כיוון שידעתי שאצלי זה לא יהיה כל כך פשוט – הייתי ילד מגמגם.

 

עוד בנושא:

קשר מיידי של חצאי משפטים

ביישן, כך תרשים אותה בדייט ולא בסמס

איך לזהות מעריץ ביישן?

 

להיות ילד ואפילו מבוגר מגמגם, אומר בחלק מהמקרים - לחיות חיי שתיקה, חיים של התנזרות מדיבור וחיי חברה. כמובן שלא אצל כולם זה המצב, אך ברמות שונות, אנשים חווים מצבים חברתיים בצורה אחרת. לעיתים בצורה של התבוננות מהצד, אך לעיתים גם בצורה משתתפת ופעילה. אני הייתי מאלה שמושכים בצמות. אני הייתי מאלה שהמורה אמרה להם לפני כל הכיתה ש"אם אתה מושך לנורית בצמות, סימן שאתה אוהב אותה".

 

מספר מקרים זכורים לי מאותם ימים של בית הספר היסודי וחטיבת הביניים, בהם ניסיתי לרמוז לבחורה בה חשקתי על הרגשתי. זה לא הסתיים בהחזקת ידיים פומבית. אחרי שנה בתיכון, יצאתי עם מספר אנשים מהשכבה למסע לפולין, שחולל את המהפך הגדול ביותר בחיים שלי. להיות 10 ימים עם קבוצה מצומצמת של אנשים, גורמת לך להכיר ולהיפתח, בין אם אתה רוצה ובין אם לא.

 

הילד שפחד לדבר

כשחזרנו מהנסיעה, הושיבה אותי המחנכת ליד בחורה נוספת שהייתה איתי במסע. זו הייתה הפעם הראשונה בחיי הבוגרים, שהיו לי יחסים כלשהם עם בחורה. בפעם הראשונה דיברתי משפטים שלמים עם בחורה. בפעם הראשונה הייתי אצל בחורה בבית, בחדר. התחלתי להרגיש טוב יותר עם עצמי ולחשוב שאולי גם אני יכול. לא, לא היה איתה כלום, אבל אין ספק שהיא תרמה רבות לשינוי. אני מסמן נקודה זו כתחילת סופו של הגמגום.

 

באותה תקופה, בגיל 16 וחצי, קיבלתי מהורי מיול (סוג של רכב קטן עם הכלאה של טרקטורון). מיותר לציין שבתור היחיד המחזיק בכלי רכב כזה בבית הספר, קיבלתי תשומת לב מיוחדת גם מהבנים, אך בעיקר מהבנות. מבחינתי זה היה הישג עצום. אני, הילד שפחד לדבר, על אחת כמה וכמה עם בנות, מקיים שיחות חולין עם בנות כיתתי, תוך כדי הסעתן הביתה.

 

בערך בגיל 17, חל מפנה מדהים בגמגום שלי. אני לא יכול לשים את האצבע על איזושהי נקודת זמן מדויקת, אבל הפסקתי לגמגם. אני לא זוכר שחגגתי את זה או שציינתי איזשהו רגע מיוחד. אבל בתוך תוכי, הרגשתי את השינוי שחל בי וככל הנראה הוביל להפסקת הגמגום. באחד הימים, בעודי נוסע באזור בית הספר, נפלו עיני על רוית (שם בדוי), שחיכתה בתחנת האוטובוס.

 

ידעתי באותו הרגע שזו ההזמנות שלי, שבפעם הראשונה בחיי, אני הולך להתחיל עם בחורה. הייתי כבר בן 17 וחצי. לעבור את תקופת התיכון, כאשר מסביבי זוגות רבים, גם מבין חברי, ואני לא יכול לעשות את הצעד הנוסף, זו לא הרגשה טובה. אבל פשוט לא יכולתי. יש איזשהו כוח משתק שהשתרש בי במהלך השנים, שהותיר אותי אילם בכל פעם שהייתי צריך להתמודד עם מצבי דיבור מלחיצים.

 

כמובן שויתרתי והמשכתי לנסוע, סיפור חיי. רוית למדה שנתיים מתחתי בבית הספר והסתבר שהיו לנו מספר חברים משותפים. ניסיתי לברר דרכם מה הסטטוס הזוגי שלה, ולבסוף אזרתי אומץ והתקשרתי אליה. כמובן שבימים שלפני שעשיתי זאת, התייעצתי עם חברים, עשיתי סימולציות ואף יכול מאוד להיות שכתבתי לעצמי תסריט שיחה.

 

לצערי, היא יצאה עם מישהו. אחרי כל ההכנות וכל הדיבורים, נשארתי עם תשובה שלילית. אחרי שבועיים, חבר סיפר לי שהיא נפרדה מהבחור. באותו יום התקשרתי אליה והיא הסכימה לצאת איתי. אני לא אשכח בחיים את ההרגשה שהציפה אותי. היה זה אושר עילאי. כאילו 18 שנה חיכיתי לרגע הזה והנה הוא הגיע. בפעם הראשונה בחיי, אני הולך לצאת עם בחורה.

 

לא לפחד כלל

14 שנה עברו מסיום התיכון ואחרי אותה נקודת מפנה בחיי בה הפסקתי לגמגם. מאז עשיתי צבא, סיימתי תואר ראשון ושני, התקבלתי לעבודה (דבר לא ברור מאליו למגמגמים) במספר משרדי יחסי ציבור, וכיום אני עצמאי בתחום. למדתי לעקוף ולהחליק את הפינות הקוצניות, שעצרו אותי מפעילות דומה בעבר.

 

 

ולמרות הכל, עדיין קשה לי. אמנם יצאתי במהלך השנים עם כמה בנות, אבל הלחץ, ההכנות שלפני, הרגע הזה בו צריך לפנות ולהגיד את המשפט הראשון, להגיד שלום בטלפון ולפתח שיחה, עדיין מזכירים לי שבתוך תוכי, אני עדיין מגמגם.

 

מציאת זוגיות יכולה להיות משימה קשה לכולם. לחלק זה מגיע באופן טבעי, אך אנשים רבים צריכים לעבוד קשה על מנת למצוא זוגיות. לא פעם שומעים שהסוד להצליח עם בחורה הוא לא לפחד, לדעת לדבר בביטחון ולזרום עם הצד השני.

 

כל הדברים הללו מקבלים משנה תוקף כאשר מדובר במגמגמים. הפחד לדבר הוא דבר שטבוע עמוק בתוכך, מה שמשפיע על הביטחון העצמי ועל היכולת שלנו לאלתר ולזרום, ללא תסריט קבוע מראש.

 

למרות זאת, מגמגמים רבים מוצאים זוגיות ומנהלים חיים מלאים מבחינת זוגיות. הגמגום הוא מה שאתה עושה ממנו, ולעיתים אנחנו עסוקים יותר במחשבה איך הצד השני ירגיש או יקבל את הגמגום. הצורה שבה אנו מתייחסים לגמגום של עצמנו והצורה בה אנו משדרים זאת, תשפיע בסופו של דבר על הקבלה של האחר.

 

לכל הכתבות והעדכונים - כנסו לעמוד הפייסבוק של ערוץ יחסים

 

 

  • פרטים ומידע נוסף על גמגום ניתן למצוא באתר אמב"י – ארגון מגמגמים בישראל

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
בתוך תוכי אני עדיין מגמגם
צילום: shutterstock
הכרויות
כתבו לנו
מומלצים