שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    החלום של המזרח: אזור סחר חופשי באסיה
    דמיינו לעצמכם גוש כלכלי עצום בגודלו - גיאוגרפית ודמוגרפית - של אזור סחר חופשי המאגד בתוכו כמה מהמדינות החזקות ביותר בעולם. לא מדובר בחזון רחוק, אלא ברעיון שריר וקיים שנמצא על שולחנן של יפן, סין, הודו, קוריאה ומדינות נוספות. לארצות הברית ולאיחוד האירופי בהחלט יש מה לפחד

    המספרים עצומים, בלתי ניתנים לתפיסה כמעט: גוש כלכלי של מסחר חופשי שמקיף שטח גדול יותר מאשר ארה"ב ואירופה כולה גם יחד, אוכלוסיה של 3.5 מיליארד איש, כלומר כמחצית מאוכלוסיית העולם, ויכולת כלכלית שכיום כבר עומדת על כשליש מהתפוקה והסחר בעולם כולו, והיא צפויה רק לעלות. רשמו לפניכם את השם RCEP: Regional Comprehensive Economic Partnership.

     

    טורים נוספים מאת טל רשף :

     

    הכינוס ה-7 של מדינות אסיה, שנערך לאחרונה בפנום-פן בירת קמבודיה, הניח את רעיון אזור הסחר החופשי של מזרח אסיה כמו אקדח על השולחן מבחינה כלכלית. יש מי שטוען כי הוא דומה יותר לארטילריה כבדה מאשר לאקדח, אך מבחינת התמהיל הפנימי ייתכן וזה ידמה יותר לקרבות נינג'ה וסמוראים. דרכים רבות יש על מנת לצפות את המשך דרכו של רעיון האיחוד הכלכלי הגדול בעולם.

     

    בתוך החבורה המתכנסת סביב הרעיון הזה שוכנות ענקיות של הון וטכנולוגיה דוגמת יפן, סינגפור וקוריאה , לצד מדינות עניות דוגמת מיאנמר, קמבודיה ולאוס. ברוניי, המסתפקת בפחות מחצי מיליון תושבים, צפויה לחבור בו למדינות מועדון המיליארד - הודו וסין. שותפות בו מדינות דמוקרטיות ומדינות אוטוקרטיות ממשטרים שונים, כולל משטרים קומוניסטיים, אומות בודהיסטיות לצד אומות מוסלמיות, ויש גם הינדואיסטים, נוצרים ואנשי זן. מישהו יצטרך לנהל את כל זה.

     

    גם אוסטרליה וניו-זילנד רוצות 

    העילה להקמת הארגון שבדרך ברורה: היכולת למכור ולסחור ולגייס השקעות בזכות החברות בשוק עצום כל כך מושכות את כל מדינות מזרח אסיה. למעשה האפשרויות מושכות גם את אלה שאינן שוכנות בה, והכוונה היא למצטרפות האוקיאניות - ניו-זילנד ואוסטרליה. שתי אלו הן המדינות המערביות היחידות בחבורה, ומעניין לראות את רוח הימים הללו בחזון של גוף כלכלי שמדינות אסיה הוגות אותו והמדינות המערביות מהוות בו נספח ומיעוט.

     

    ובכן, היתרונות הכלכליים הם העילה, אך מתחת לפני השטח גם עולה מאבק האיתנים שבין ארה"ב, המעצמה המובילה העכשווית, לבין סין, המעצמה המובילה שבדרך. ברק אובמה העלה בשעתו את רעיון ה- TPP, הTrans-Pacific Partnership , שעיקרו הוא הקמת אזור סחר חופשי משני צידי האוקינוס השקט, אזור שיכלול מדינות רבות מאינדונזיה ועד צ'ילה, מארה"ב ועד יפן בלי... כן, בלי השתתפותה של סין. אזור סחר עצום שיתן למעצמה של היום יתרון גדול על פני המעצמה של מחר.

     

    סין יכלה להפציר, לקבל על עצמה פשרות ולזחול אל תוך המיזם הכלכלי המתהווה, אך סין כמו סין, בדרכה הגאה מרחיקת הראות, רקחה בהידברויות שקטות רעיון חלופי, והציבה את נשיא ארה"ב, שהגיע לכנס הפיסגה בקמבודיה, בפני עובדה לא פשוטה לעיכול: הוא היום הסבא הזקן שרואה כיצד הנכדים שלו בונים יוזמות חדשות וטובות יותר בלעדיו.

     

    נשיא אינדונזיה הבהיר בקול רם כי החל מהרגע שרעיון זה עלה הוא זונח את הסכמתו להשתתף ב-TPP, הוא מסמן את העדפתו להצטרף לשוק של כמה מיליארדים על פני שוק של כמה מאות מיליוני אנשים, אבל הוא גם מציב את עצמו בצידו של הדרקון העולה התופס את מקומו של הקאובוי.

     

    רעיון יפה, ביצוע קשה 

    אל תעצרו את נשימתכם, זה לא עומד לקום במהירות, והקמת אזור הסחר הזה לא עומדת להיות מהירה וקלה. השליטים של רבות ממדינות האזור ידועים ביכולתם הסבלנית לנהל משא ומתן לאורך שנים רבות, והמשא ומתן הזה יהיה נחוץ על מנת לפתור בעיות רבות שחלקן לפחות כרגע נראות כמעט בלתי פתירות.

     

    האג'נדות המנוגדות נראות כמו מתכון למחלוקת מתמדת. סין תחתור לשלוט באיחוד והודו ויפן יפעלו על מנת למנוע, או לפחות לצמצם זאת, המדינות העשירות ישאפו למשוך את כספי המדינות העניות אל מערכות הנבקאות שלהן, בעוד שאלו מצידן ישאפו למנוע זאת ככל האפשר, המדינות הטכנולוגיות ישימו את הדגש על סחר במוצרים מוגמרים מתוחכמים בעוד שהאחרות יתעניינו יותר בסחר במוצרים פשוטים, שירותי מיקור חוץ ומחצבים.

     

    האורז, המזון הבסיסי של האזור, עומד להוות סלע מחלוקת. יצואניות האורז שבו, דוגמת מיאנמר ותאילנד, ידרשו לאפשר בו סחר פתוח, אך מדינות רבות, דוגמת יפן, המגינות על מגדלי האורז שלהן בעזרת תקנות פרוטקציוניסטיות, יעמדו על רגליהן האחוריות על מנת שלא לאפשר זאת.

     

    הסחר נטול המכס במוצרים מוגמרים גם הוא יהווה סלע מחלוקת, עקב החשש של כל החברות מהצפה שלהן היום על ידי מוצרים זולים מסין, ועל ידי מוצרים זולים עוד יותר מחר ומחרתיים ממדינות דרום מזרח אסיה העניות.

     

    ומה באשר להשקעות? המדינות העניות יותר ירצו להסיר מהן כל מגבלה, שכן הכיוון הצפוי הוא ממדינות העושר אליהן, אבל המדינות המהוות מקור להשקעות, ובעיקר סין, סינגפור ויפן, ירצו לשמר בידיהן שליטה בכיוון ההשקעות ולעודד את ההעברה שלהן ליעדים שמהווים מבחינתן אינטרס אסטרטגי לאומי. נקודות מחלוקת נוספות עומדות בפתח.

     

    מה באשר לסחר חופשי במוצרי לחימה באזור מוכה הבעיות הגיאו-פוליטיות הזה? האם ההסכם יאפשר מעבר חופשי של אנשים כמו באירופה (רמז: כנראה שלא). בניגוד לאירופה לא צפויה כאן תנועה לעבר איחוד מדיני ומטבע אחיד. לא מדובר במזרח אסיה חדשה, אין חזון של אחוה וזכויות אדם, ולמרבית המדינות השותפות למיזם יש רק חזון אחד, והוא נמצא בתוך הארנק.

     

    חלום של הגמוניה סינית

    אכן, נכתב כאן "למרבית המדינות השותפות", וזה לא כולל את סין. כמובן שהצד הכלכלי מעניין אותה מאוד אבל מלבדו גם יש לה חזון של אסיה הנמצאת בהגמוניה סינית, אם תרצו היא שואפת לחזור לימי הזוהר של שושלת טאנג שהטילה מס על המדינות השכנות. היא כבר הכינה תוכנית מפורטת של מערכת רכבות מהירות השמה אותה במרכז והופכת את כל שכנותיה לתלויות בה כלכלית. אם התוכניות שלה של שנות ה-80 וה-90 שמו את הכסף כיעד מרכזי, הרי שהיום כבר אין לה חוסר כיס כלל, יש לה עודפים עצומים, ואם תרצו הכסף הופך לאמצעי שישרת את המטרות הבאות.

     

    ומה באשר לישראל? ובכן, זו שאלה טובה. האיחוד הזה עומד להשפיע על כל נגזרת כלכלית של העולם בכל מדינה ובכל ארגון, אך בשני מישורים ההתפחות הזאת תשפיע באופן מיוחד על אותה ארץ קטנה שבמזרח התיכון. ישראל נמצאת כבר היום בתהליך של מו"מ על הסכמי סחר חופשי עם קוריאה, הודו וסין, ואם אלה אכן יגיעו לכלל חתימה בשנים של לפני הקמת האיחוד הם יהוו דריסת רגל ואפיק של מכירות, גיוס השקעות והקמת שותפויות במסגרת השוק הגדול בעולם.

     

    הנקודה החשובה השניה היא החדשנות הישראלית. צבר המדינות שתואר כאן כולל יכולות רבות בתחום היצור, הצריכה הפנימית, החקלאות והמחצבים, אך לא חדשנות טכנולוגית, אפילו קוריאה ויפן מצטיינות בשיפור וקידום מוצרי טכנולוגיות קיימות ולאו דוקא בהחדרת טכנולוגיות חדשות לשוק. יכולת זאת מאפיינת בעיקר את ארה"ב וישראל. הראשונה היא היריבה הגדולה של סין שמובילה את האיחוד, ולפיכך צפויה לעמוד מול מגבלות הבאות מלמעלה, ואילו השניה נהנית משם טוב במזרח, בעיקר בתחום הטכנולוגי.

     

    האיחוד החדש יהווה שוק מדהים בגודלו שלדריסת רגל בו תהיה משמעות קריטית לכל חברה גדולה ולכל מדינה, והיכולת להיכנס אליו מחייבת הבנה של המצב הגיאו-פוליטי העדין של האזור הזה, של הכלכלות השונות ומעל לכל של דרך החשיבה וההתנהלות היחודית של המדינות החברות בו.

     

    טל רשף מנהל את פורום אסיה-ישראל לעסקים, יועץ ומרצה עסקי לעסקים באסיה , מחבר הספר "המדריך הישראלי לעסקים בסין". מרצה לעסקים ותרבויות בחברות ובחוגי בית

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים