עובדי כיתן בדימונה פוטרו: "לאן נלך בגיל 60?"
כ-40 עובדי מפעל הטקסטיל קיבלו היום במפתיע מכתבי פיטורים לאחר שנתיים קשות שעברו על המפעל שקיים מאז 1958. "סיפור למצוא עבודה בגיל כזה", סיפר דוד צאולקר בן 51. יו"ר הוועד: "העובדים הם כמו צאן שמובל לטבח"
לאחר 54 שנה מפעל הטקסטיל בדימונה סוגר את שעריו, והעובדים המיואשים לא יודעים כיצד ימצאו פרנסה בעיר הדרומית. עשרות מעובדי "כיתן" התגודדו היום (א') בכניסה למפעל בדימונה כשבידיהם מכתבי הפיטורים לאחר שהנהלת המפעל מסרה להם את ההודעה על סגירת המפעל.
עוד בחדשות ynet:
- ניצולי שואה לשטייניץ: "מקווים שחם לך, לנו קר"
- מתנות במיליונים: ארגוני פשע מלבינים הון בחתונה
- אבו מאזן הכריז על מדינה ברמאללה: העולם איתנו
"אמרו לנו שבסוף החודש אנחנו מסיימים את העבודה", סיפרה יבגניה סולבר (57), חברת ועד ועובדת במפעל כבר 22 שנה. "אני הולכת עכשיו לאבטלה, אני לא יודעת מה זה, 22 שנה אני בארץ, 22 שנה כאן". לדבריה, "אני לא רוצה להיות מובטלת, אני מעוניינת לעבוד. כולם רוצים". דוד צאולקר, בן 51, עובד כבר 28 שנה במפעל: "סיפור למצוא עבודה בגיל כזה, מאז שהשתחררתי התחלתי לעבוד פה".
מפעל כיתן הוקם בשנת 1958 ובשנות השיא העסיק כ-1,700 עובדים. היום מונה מצבת עובדיו 40 איש אשר הולכים לביתם. בשנתיים האחרונות נקלע המפעל לקשיים ועשרות עובדים פוטרו ממנו. היום הודיעה מנכ"לית המפעל, אסתר אלדן, על סגירתו בסוף החודש.
"אני לא דוקטור שמחר יכול להיות מרצה באוניברסיטה"
"כשהגעתי היו 500 עובדים, עבדנו שלוש משמרות, אבל המנכ"לית אמרה היום שאין מספיק עבודה", סיפר יגאל אברהם שעובד במפעל כבר שמונה שנים. "אין לי מושג מה אני אעשה, אלך לאבטלה, אני לא איזה דוקטור שמחר יכול להיות מרצה באוניברסיטה. יש פה אנשים שלא מכירים שום דבר אחר, שימצאו את עצמם בחוץ. יש כאלה שאיך שהשתחררו מהצבא באו לעבוד פה, יש להם משפחות, משכנתאות, ועכשיו הם צריכים לחפש את עצמם מחדש".
חנניה אוחיון, יושב ראש ועד עובדי המפעל, אמר כי העובדים הכריזו על סכסוך עבודה. "ההנהלה לא רוצה לעשות משא ומתן על פיצויים ואנחנו ננקוט צעדים כדי שהסחורה לא תצא. לכיתן אין זכות קיום עם כל המצב של הטקסטיל אבל לפחות שיתנו פיצוי". כשהוא עם דמעות בעיניים סיפר חנניה, שעובד במפעל 32 שנה, "לא יהיה לי מקום אחר לעבוד בו בגיל 60".
לדברי יו"ר הוועד, "העובדים מיואשים, הם כמו צאן שמובל לטבח, הם כבר לא חושבים על כלום, רק לקבל את הפיצוי שמגיע ולעבור למקום אחר".
בהנהלת המפעל הבהירו כי בכוונתה לשלם לעובדים את מלוא שכרם, את תנאי הרווחה ואת הפיצויים המגיעים להם.
דני שטרית, מחזיק תיק כיתן בהסתדרות מרחב נגב, הסביר: "בשנה וחצי האחרונות אנחנו מנהלים משא ומתן עם ההנהלה. קודם כול כדי למנוע אפשרות שהמפעל ייסגר, חלקם הגדול של העובדים השלים עם רוע הגזרה, מי שכבר פרש עשה זאת בתיאום עם נציגות העובדים. נותרו 40 עובדים שהייתה להם תקווה שהמפעל בכל זאת ישרוד אך לצערי ההנהלה הפתיעה עם מכתבי הפיטורים".
תגובת כיתן
אסתר אלדן, מנכ"לית כיתן, אמרה: "בימים אלה אנו עושים מאמצים להשכיר את שטח המפעל לחברה תעשייתית אחרת וזאת על מנת לספק מקומות תעסוקה לעובדים שיסיימו עבודתם במפעל. בשנתיים האחרונות כבר הושכרו חלקים משטחי המפעל ל-2 חברות אחרות בתחום התעשייה והלוגיסטיקה ורבים מעובדי המפעל נקלטו על ידי חברות אלה".
"לאחר שנים רבות של הפסדים כבדים, לא נוכל להמשיך ביצור במפעל, אני רוצה להודות לעובדים שעבדו במפעל שנים רבות". אלדן ציינה כי הקושי של תעשיית הטקסטיל הוא גדול, עלויות העבודה, האנרגיה והיבוא המתחרה, לא משאירים מקום לתעשיית טקסטיל בישראל.
לפנייה לכתב/ת 
