שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ירון ברנר

    המרחק שבין הסופר ללמ"ס

    איך קרה שהמדדים עלו בשנים האחרונות בשיעור כה נמוך - ובכל זאת מרבית האוכלוסיה חשה שהמחירים זינקו ושהכל יותר יקר? מנפלאות הסטטיסטיקה או שמדובר בשיטות מדידה מיושנות שמציגות את התמונה הרכה של המציאות? דעה

    ביום שישי לפני שבועיים, לאחר שתדלקתי כדי לקבל עיתון בחינם, "ביליתי" בסופר בניסיון נואל למצוא שלל מבצעים וקומבינות ובכך למקסם את היכולת לרכוש מצרכים באיכות סבירה ובמינימום הוצאה.

     

    אמנם, למזלי, אני מצליח לחשב בראש כמה שקלים עולה כל 100 מ״ל יוגורט - אפילו כשהוא מגיע באריזות מבצע של שמונה או ארבע יחידות; אך תחושה

    עמומה של סחף מחירים עלתה בי מיד. שילמתי ויצאתי, אבל אז שמעתי ברדיו שהמדד ירד בחצי אחוז החודש ושבכלל, בשנה האחרונה רשם המדד עלייה מינורית של כ-1.5% בלבד. מיד בדקתי אם אני מקשיב ל"קול הרעם" מקהיר, או אולי לביטאון "פרבדה" של רוסיה הסובייטית. טעיתי - צג הרדיו הראה בבירור שמדובר בתחנה ישראלית.

     

    באופן אישי אני מעריך מאוד את הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה (הלמ"ס), ומעת לעת אני אף מסתכל על הטבלאות המצורפות לנתונים שמפרסמת הלשכה. עם זאת, כבר לא מעט זמן שאני ואנשים נוספים חשים שבנתונים המפורסמים יש פספוס.

     

    סקרן מהפער בין התחושה לבין הנתונים, שוטטתי באתר הלמ"ס והגעתי לעמוד העוסק במתודולוגיה של המדדים, ואז הבנתי היכן הבעיה. מתברר כי המדדים מבוססים על סלי הוצאות לא מעודכנים ולא רלבנטיים. סלי ההוצאות שנמדדים כיום הורכבו על ידי סקרים של 2008-2009. בשנים שחלפו מאז הוצאות רבות קפצו במשקלן - עובדה שלא מוצאת את ביטויה במדדים.

     

    לדוגמה, נניח שאתם משפחה בעלת ארבעה נפשות, ושביום בהיר אחד הבן שלכם מופיע יחד עם גרושתו וחמשת ילדיהם בביתכם. לאחר פיק הברכיים והחיוורון שאופפים אתכם עם הגעתם, שמתם לב כי הגרושה בהריון מתקדם נוסף. בשלב זה נשאלת השאלה בכמה אחוזים תעלה ההוצאה שלכם בסופר.

     

    אקצר לכם ואומר כי בעצם מסל קניות של עשר נפשות - עם הולדתו של הילד החדש - ה-11 במספר (אם כולם שווים) ההוצאה שלכם צפויה לגדול ב-10%. אם נלך לפי שיטת הלמ"ס - שכאמור לא מעדכנת בצורה שוטפת את המשקל של כל הוצאה בנפרד - תגלו שהמשפחה שלכם עדיין מונה ארבעה נפשות בלבד.

     

    נשמע משונה? ובכן זה מה שקורה כשלא מעדכנים באופן שוטף את המשקל של ההוצאות: תוספות משמעותיות מאבדות מערכן ובהגדרה השיטה מביאה לתוצאות נמוכות.

     

    נבחן את הלוחות של הלמ"ס בפועל. בסלי המשקולות נרשם כי ההוצאה על חשמל היא 2%. טוב, הנתון הזה נכון ל-2008 - אף שמיולי 2011 מחיר החשמל לבית עלה ב-31%. כלומר, סביר להניח שאם הטבלה היתה מתעדכנת - המשקל של הוצאות החשמל היה קרוב יותר ל-3% בשנה החולפת. ויש עוד: בינואר 2013 אמור מחיר החשמל לעלות ב-10% (חכו שהבחירות יעברו - אין ספק שאחריהן נקבל הרבה ממתקים), מה שאמור להעלות את המדד ב-0.2%. אבל אם המשקולות היו מעודכנות - היה המדד עולה בכמעט 0.3%.

     

    אל תקלו ראש בכך שמדובר במספרים קטנים. נהפוך הוא: מדובר במספרים גדולים. אינפלציה של 2% בשנה נחשבת לנוחה ושולית; ואילו אינפלציה של 4% נחשבת לעלייה נמרצת ומפחידה. אינפלציה שנתית בשיעור של 7%-8% כבר נתפסת כמשבר בקנה מידה לאומי.

     

    ונחשו מה קורה כשעוברים לסוס הגדול והשמן ביותר במדד עבור רובנו – סעיף הנדל"ן? ובכן אצל הלמ"ס בארבע השנים האחרונות הנדל"ן עלה בפחות מ-20%, או 5% בשנה; ואילו בשבע השנים האחרונות המדד עלה ב-28% - כלומר שיעור שנתי של 4% לשנה בלבד. בניכוי שיעור העלייה באינפלציה - מתברר שהוא עלה כמעט בכלום.

     

    אני לא יודע היכן אנשי הלמ"ס קונים את דירותיהם, אבל אני מעוניין להשתתף עימם בקנייה הזו. אני לא מכיר מקומות רבים שבהם מחירי הנדל"ן לא עלו בלפחות 40% בשנים האחרונות. סביר להניח שבלמ"ס יטענו כי ההוצאה מתוך סל הוצאה לא עלתה בהרבה יותר מ-20% - אבל זו בדיוק הבעיה שלי עם המתודולוגיה.

     

    מובן שקשה מאוד לאמוד את שינוי מחירי הנדל"ן, שכן לכל דירה יש מחיר משלה שמגיע מעשרות פרמטרים שונים כמו כיוון, גודל, קומה, רחוב, ותק וכדומה. המסקנה מכך חייבת להיות שפשוט צריך לשנות את המתודולוגיה. יש כיום מחשבים נפלאים בתחום - למה לא לתת להם לגבש מודל קצת יותר מציאותי.

     

    נשאלת השאלה: מי מעוניין שבפני האזרחים יוצג מצג רגוע יחסית של שיעור האינפלציה? התשובה היא שבראש ובראשונה, המדינה מעוניינת בכך. פוליטיקאים אוהבים להתפאר בכך שהכל טוב תחת השגחתם, וממש שונאים לפעול תחת לחץ.

     

    ברור שאינפלציה שמרימה את ראשה תחייב אותם לנקוט צעדים לא סימפטיים, כמו העלאת ריבית, הקטנת הוצאות, קיצוצים והעלאת מסים; וברור גם שלשלטונות יש אינטרס חד משמעי להראות כי הכל בסדר כדי שנמשיך להאמין בהם ולבחור בהם פעם נוספת. אבל בסטטיסטיקה, כמו בכל מדע, יש תמיד מגוון גישות שמסייעות להגיע למטרה. ממבט חיצוני נראה כאילו לפעמים נבחרת הגישה המרככת - וזו שמקטינה את המדד.

     

    יכול להיות שהלמ"ס וסובביו יוכיחו באותות ובמופתים כי כל הטור שכתבתי בטעות יסודו, ושהכל נפלא, דבש, שוקולד ומרציפן. שאלה קטנה לי לאנשים אלו, וסליחה על הדקדוק במספרים: על פי המדדים בחמש השנים האחרונות המדד עלה בסה"כ ב-16%, קצת יותר מ-3% לשנה. השכר הממוצע עלה ב-14% בחמש השנים האחרונות.

     

    המשמעות של הנתונים האלה היא שכמעט אין שחיקה בשכר (פחות מחצי אחוז בשנה שבטלה בשישים), ושבפועל הכל סבבה, ושהמחאה החברתית לפני כשנה וחצי הייתה מחאה של מפונקים. האם מישהו יכול להסתכל במראה שעל הקיר ולהגיד שאני טועה? האם עליית מחירי הקוטג' וכל שאר המוצרים בסופרמרקט, הדלק, החשמל, המים והנדל"ן - הכל בדמיון המזרחי המפותח שלי?

     

    יהודה מודעי הוא שותף בחברת "אימפקט" לחשבות, ניהול כספים וייעוץ כלכלי - Yehudam7@gmail.com

    פורסם לראשונה 29/12/2012 17:03

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    המקצוענים
    צילום: ערן יופי כהן
    האם הלמ"ס מבקרת בסופר שלכם?
    צילום: ערן יופי כהן
    מומלצים