"לואיזה מילר": אופרה חיננית ללא אריה נצחית

"לואיזה מילר", היא אופרה מוקדמת יחסית של ג'וזפה ורדי ואינה מן המפורסמות שביצירותיו. לאורך הערב תהיתי מה עושה אופרות מסוימות של ורדי ללהיטי ענק המושמעים תדירות זה 150 שנה, מעל כל במת אופרה בעולם (כמו נבוקו, ריגולטו, לה-טרוויאטה, אאידה ואותלו) ובמה נופלות אחרות. השאלה לכאורה מיותרת: שהרי ורדי כתב 28 אופרות ואין לצפות, אפילו מגדול מלחיני האופרה בכל הזמנים, שכל יצירותיו תהיינה להיטים. ובכל זאת השאלה מסקרנת, ואני מוכן גם להמר במידת-מה על התשובות.

מבוסס על "מזימות ואהבה". לואיזה מילר(צילום: יוסי צבקר)

כמה מילות הקדמה: "לואיזה מילר" נכתבה על בסיס מחזהו הקלאסי של פרידריך שילר "מזימה ואהבה". המחזה נכתב כ-70 שנים לפני ש-ורדי הניח עליו את ידו, בשיאה של התקופה האמנותית ה-Sturm und Drang ("הסער והפרץ") שהתאפיינה בביטויים רגשיים קיצוניים. ואכן הסיפור דרמטי לעילא ולעילא. כוחות אדירים מתנכלים לזוג אוהבים ומונעים מהם לממש את אהבתם, עד לסיום המר שבו כולם מוצאים את מותם. גרסה חלקית, גרמנית מאוד, של "רומיאו ויוליה".

שילר מעביר באמצעות המחזה ביקורת חברתית נוקבת על מעמד האצולה ומאדיר את התום הכפרי של פשוטי העם. רב התככים שהמחזה גדוש בהם נעלמו מהגרסה האופראית וזו מתמקדת בסיפור האהבה הבין-מעמדי, בין בתו התמה של חייל ותיק נכה, לבין בנו התם של הדוכס הנתעב. לזוג שכזה אין כל סיכוי בעולם המפוצל מעמדית, בוודאי לא בעולמו של דוכס שנישואי בנו הם עוד מכשיר לקידום ענייניו ומעמדו.

היעדר אריות נוקבות(צילום: יוסי צבקר)

טוב, אבל לא מצוין

הגרסה שראינו אמש (ה') נפתחה בסצנת רצח דוממת. היו אלה הדוכס ואיש סודו הנקלה ווֹרם (תולעת, בגרמנית) שרצחו את בן דודו של הדוכס, כדי להשתלט על תוארו ונכסיו. הדוכס יצדיק את הרצח ברצונו להבטיח את עתיד בנו, אלא שהאלים ינקמו בו, ואותו בן ימית עצמו ברעל בסוף האופרה. אך יחד אתו הוא ייקח אל מותה את אהובתו, שכל חטאה באמונה התמימה שדי באהבה כדי להתגבר על מכשולי מעמד.

בתוך כך אנחנו גם נחשפים לשני מודלים אלטרנטיביים, קיצוניים, של הוֹרוּת: זו של הדוכס המציג הוֹרוּת רודנית, נוקשה שרואה בצאצא נתין הכפוף למרותה. ולעומת זאת הורותו של מילר, אביה הפשוט והטוב של לואיזה - שמכבד את בחירותיה של בתו תהיינה אשר תהיינה, שאינו מתנשא מעליה ושמוכן להקריב את כל שיש לו בעבורה.

"לואיזה מילר" היא אופרה חיננית, מהוקצעת מאוד, עם מוזיקה קליטה ותזמור פנטסטי. נעים מאוד לשמוע אותה, ולפרקים המוזיקה מכמירת לב. אבל זו אופרה שאין בה אף לא אריה אחת מדהימה, נצחית, כמו למשל Sempre Libera (חופשייה תמיד) בלה טרוויאטה או "לה דונה א מובילה" (האשה היא יצור הפכפך) בריגולטו. הקהל מתמכר לאריות והיעדרן של אריות נוקבות, קורעות אוזן ולב - עלול להטות את הכף בין אופרות שהן להיטי-על לבין אופרות שהן "פשוט" טובות.

חיננית ומהוקצעת. לואיזה מילר(צילום: יוסי צבקר)

אבל לא רק זאת. יש ב"לואיזה מילר" פער מוזר בין הסיפור הדרמטי, הסוער והפורץ, לבין המוזיקה שלא בהכרח נותנת הד עוצמתי שכזה, לעלילה. ורדי גם הציב במרכז האופרה שלושה תפקידי בס ובריטון-בס (מילר אביה של לואיזה, הדוכס ועוזרו וורם). זה הרכב חריג יחסית, הקהל לא תמיד נוהה אחריו, אף שבעיניי הוא דווקא מלהיב. הדואטים של הגברים הללו - כמו הדואט של מילר עם וורם במערכה הראשונה ושל הדוכס עם וורם במערכה השנייה - מרתקים.

ולמנצח של הערב

בכלל - הדואטים, השלישיות והרביעיות באופרה הזו - מרשימים יותר מן האריות. הדואט של פדריקה (האלמנה המיוחסת שלה מייעד הדוכס את רודולפו בנו) עם רודלפו במערכה הראשונה ועם לואיזה במערכה השנייה, הם דיאלוגים מוזיקליים חמים ונפלאים.

הרביעייה באותה סצנה - כשלואיזה נאלצת ל"התוודות" בפני פדריקה כאילו אינה אוהבת את רודולפו וברקע שני הגברים הנוכלים מאיצים בה - היא ממש מאסטר פיס, כשלואיזה שרה בסינקופה (כלומר מדגישה פעימה שלא אמורה להיות מוטעמת) בעוד שהשלישייה כנגדה שרה עם המשקל. בשיאה של הרביעייה התזמורת פשוט משתתקת, וכל שנותר אלו הקולות המזמרים במחזה בלהות חשוף.

חבורת זמרים משובחת. לואיזה מילר(צילום: יוסי צבקר)

המנצח הגדול של הערב היה דניאל אורן. קודם לכל ביכולת שלו להביא לאופרה בתל-אביב חבורת זמרים כל-כך משובחת. אורן טעון כתמיד באנרגיה עצומה ומניע את התזמורת והזמרים בהתלהבות. האופרה היתה סוחפת, ערנית

ונמרצת. לתזמורת באופרה הזו יש תפקיד מאוד דומיננטי כפרשנית של רגשות הגיבורים הפועלים על הבמה, והסימפונית הישראלית ראשון לציון עשתה את התפקיד הזה אמש באופן מיטבי. אותו הדבר עצמו נאמר על מקהלת האופרה הישראלית - מקהלה גדולה שעל-אף ותיקוּת זמריה, לא מאבדת את הלחלוחית הערנית של קולותיה.

ואשר לסולנים - אלה כולם היו, למרבה השמחה, משובחים. בלט במיוחד זמר הבס-בריטון הרומני יונוט פאסקו בתפקיד מילר - זמר עז מבע, רגשי. לסופרן האמריקנית לאה קרוצ'טו בתפקיד לואיזה יש לפרקים יכולות של סופרן קולורטורה, והדואטים שלה עם אביה ואהובה היו מרגשים.

גם שני בני הבליעל של האופרה - הבסים האיטלקיים קרלו סטיורלי בתפקיד וורם הנוכל ורוברטו סקנדיוצי בתפקיד הדוכס - הפגינו קולות דרמטיים, משכנעים ומשובחים. וכך אף המצו-סופראן ברברה די קסטרי בתפקיד השולי יחסית של פדריקה, אך בהופעה משכנעת ומרשימה במיוחד. ערב מהנה מאוד.