שתף קטע נבחר
צילום: shutterstock

למי קראת צונן? מרק פולני לוהט

לקראת סוף השבוע, רפי אהרונוביץ' מתלבט בשאלות הרות גורל כמו למשל - היכן יאכל את ארוחת הערב. סיפור על ארוחה אפופת וודקה והרינג במסעדה רוסית מסורתית ומתכון של מרק פולני עם נקניקיות צ'וריסוס

"ויהי ערב ויהי בוקר יום שישי". למה משפט הפתיחה הזה, אתם שואלים? לא, לא התחזקתי. אולי במובנים מסוימים אפילו נחלשתי (למשל בכמויות השתיה שאני מסוגל להכיל, כפי שתראו בהמשך). אלא ששוב הגיע יום יום שישי ושוב השאלה הנצחית אצלנו שבה ועולה - איפה ומה אוכלים.

 

עוד בערוץ האוכל:

לא הזיה: מתכוני פטריות של חורף

3 דרכים להכין חמין

המתוקים של מיכל: קינוחים בתיק תק

 

הסעיף הראשון נפתר מיד ובקלות יחסית - אוכלים בחוץ. הסעיף השני הוא הבעייתי, לא שאכפת לי מה אוכלים. אתם הרי יודעים שמפלאפל טוב אני מרוצה בדיוק כמו מביסק סרטנים, או מאיזו אומצה עסיסית. הבעיה היחידה, כמו הרבה דברים בחיים, נעוצה בתזמון.

 

מדי פעם, רפי מסתפק גם בהם. כדורי פלאפל (צילום: רפי אהרונוביץ' ) (צילום: רפי אהרונוביץ' )
מדי פעם, רפי מסתפק גם בהם. כדורי פלאפל(צילום: רפי אהרונוביץ' )

 

כאשר הגברת ואנוכי סועדים לבדנו, השעה המועדפת עלי היא 18:00 מקסימום. אני מתחיל להיות רעב מוקדם (טוב, האמת היא שאני גם רעב מאוחר). אני מאוד מחבב את השעה הזאת; שום דבר לא עמוס, לא צפוף ואני לא צריך לשמוע את המשפט בן האלמוות: "ותאכל משהו קל כדי שתחזיק מעמד עד ארוחת הערב". אני מעדיף לאכול ישר משהו כבד.

 

וכן מתחיל לו הסבב הטלפוני שכן רוב המסעדות עדיין סגורות בשעה זו ומתחילות לקבל הזמנות החל משעה 19:00. אל יקל הדבר בעינכם, עבורי השעה הזאת קריטית!

 

במסעדה הראשונה לא ענו, בשנייה הזמינו אותנו להגיע ביום שישי הבא ועם השלישית מצאתי עצמי נשבע למארחת שאם תסכים להכניס אותי ב- 18:00, אני מבטיח לפנות עד השולחן עד 20:00 לאכול ולשתות ואפילו להשאיר טיפ נאה. כמעט התייאשתי, אבל אז הקור שחדר מהחלון הפתוח הזכיר לי מחוזות רחוקים, ונזכרתי שקראתי פעם על מסעדה רוסית קטנה בשם קבאצ'וק. התקשרתי להזמין מקום.

 

מיד כשהגעתי נכנסתי לאווירת החורף החגיגית. עץ אשוח קטן ניצב לו בפינה וארומה של אוכל ואלכוהול משובח נישאה באוויר. אני פותח את הארוחה עם שוט של חורטיצה פרימיום (פעם ראשונה שניסיתי! וודקה טובה) ועיון מקצועי בתפריט.

 

כאן אני חייב לציין שאני בוגר טיול ארוך ברוסיה שכלל שייט על הנהר בספינה שבה האוכל והשתייה היו כמיטב המסורת הרוסית.

 

הזמנו תערובת חמוצים. עגבניות השרי הכבושות היו טובות והמלפפונים החצי כבושים היו פשוט מעולים, בין הטובים בז׳אנר זה. כך גם הכרוב אבל משום מה, דווקא לפיטריות לא התחברתי.

 

לצידם הוגשו לנו איקרה של חצילים וקישואים (אגב - כשאומרים איקרה מתכוונים למרקם ולאו דווקא לביצי הדגים), סלט סלק עם אגוזים וגם סלט של ירקות שורש ודג הרינג שהוגש עם פלחי לימון. ההרינג היה מצוין והצריך כמובן, כמיטב המסורת, עוד שוט של אלכוהול. גם גם עלי גפן הממולאים בבשר כבש ואורז שהזמנו, היו מעולים ומתובלים בעדינות.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')


אתנחתה קלה ואנחנו ממשיכים. המנה הבאה בתור הייתה מרק עגבניות עם זיתים ושפע של נקניקים מעושנים בפנים. הוספתי מעט לימון ומעט חריף ושוב - עוד שוט.  אתנחתה, שיחה קלה, קצת מים והצ'יק צ'ק התאוששתי. הזמנתי פלמיני, אותם כיסוני בצק ממולאים בשר, שהוגשו עם שמנת חמוצה. כאן הייתה הפתעה של ממש. 

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

חיכינו כ-20 דקות למנת הכיסונים הממולאים, מה שמוכיח שהם בושלו לכבודי. כאשר הם הגיעו הסתבר שהיה שווה לחכות. הם היו מעולים ואני מרוב שמחה הזמנתי שוט רביעי. שוב אתנחתה קלה, קפה ועוגת נפוליאון תוצרת בית. העוגה הייתה לא מתוחכמת, שכבות פריכות עם מילוי טעים ואבקת סוכר מלמעלה. לשם אני חוזר בטוח. השארתי יותר מדי מנות בתפריט שלא הספקתי להגיע אליהם.

 

 (צילום: רפי אהרונוביץ') (צילום: רפי אהרונוביץ')
(צילום: רפי אהרונוביץ')

 

שבע וטוב לבב, גררתי את עצמי למכונית. "נו", אמרתי לגברת. "איזה הספק! אני ממש גאה בעצמי". במשך שעתיים גם אכלנו (טעים), גם שוחחנו (חשוב) וגם שתיתי (חייב להודות, אוכל אני עדיין סוחב...שתיה קצת פחות)

 

מרק חורפי פולני

טיפ: למרק זה לא מוסיפים פלפל ומלח בהתחלה בגלל הנקניקיות והקבנוס שבו. במידה ורוצים להוסיף מעט מלח או פלפל, יש לעשות זאת בסוף ההכנה. כמו כן, עבור מי שלא שומר כשרות - ניתן להוסיף כף של שמנת חמוצה בכל צלחת מרק.

 

המרכיבים (ל-6 מנות): 

3 נקניקיות צ׳וריסוס

4 נקניקיות מרגז

4 קבנוסים, חתוכים לקוביות

1 קופסא כרוב כבוש

3/4 כרוב לבן טרי

שליש כוס שמן זית

2 בצלים

3 גבעולי סלרי

3 גזרים קלופים

2 תפוחי אדמה קלופים

3 שיני שום

3 כפות רסק עגבניות

1 קופסא עגבניות שרי (כמו עגבניות מרוסקות, רק שהן נשארות די שלמות במרק)

כ-12 כוסות של מרק עוף (2.5 ליטר) 

1 כף פפריקה מתוקה

2 עלי דפנה

3 כפות סוכר חום

2 כפות קמח

 

 (צילום: shutterstock) (צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

 

אופן ההכנה: 

  1. מתחילים עם הנקניקיות. בסיר גדול מחממים את שמן הזית. מטגנים את הנקניקיות והקבנוס במשך 3-4 דקות. מוציאים מהסיר, חותכים כל נקניקיה ל3-4 ושומרים בצד.
  2. קוצצים את הבצל, הסלרי, הגזר והשום. חותכים את תפוחי האדמה לחתיכות בינוניות ומוסיפים את חמשת הירקות לסיר הגדול ומטגנים אותם בשמן שבו טוגנו הנקניקיות. בינתיים קוצצים את חצי הכרוב לרצועות, ומסננים את הכרוב הכבוש. שומרים את הנוזל שלו בצד.
  3. כשהבצלים מזהיבים מחזירים פנימה את הנקניקיות. מוסיפים את הכרוב, הכרוב הכבוש, רסק העגבניות, עגבניות השרי, מרק העוף, הפפריקה, עלי הדפנה והסוכר. מערבבים ומביאים לרתיחה. מנמיכים לאש קטנה ומבשלים לפחות שעה.
  4. לפני שהבישול מסתיים מסמיכים את המרק (מערבבים בקערה שליש כוס מנוזל הכרוב הכבוש עם שתי כפות הקמח)יוצקים את התערובת אל תוך המרק, מערבבים וממשיכים לבשל במשך 6-7 דקות. במידה ורוצים לעבות את המרק יותר, ניתן להכפיל את כמות תפוחי האדמה.  

  

 


 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: shutterstock
מרק פולני משגע
צילום: shutterstock
צילום: רפי אהרונוביץ'
כיסוני בשר
צילום: רפי אהרונוביץ'
מומלצים