לא כתוב על האריזה: מהיכן הפירות היבשים?
בננה צ'יפס מהפיליפינים, קשיו מהודו או וייטנאם, חמוציות מארה"ב ומשמשים ושזיפים מטורקיה – אנחנו כבר יודעים שרוב הפירות היבשים לא גדלים כאן, אבל למה לרוב אין שום ציון של ארץ המוצא? ומה ההבדל בין פרי מסוכר לפרי מיובש? משרד הבריאות: " מוצר שרק נארז מחדש - חייב בסימון ארץ הייצור"
הידעתם שהשזיפים המיובשים באים מטורקיה ובננה צ'יפס מהפיליפינים ובננה מיובשת – ממרכז אמריקה? איך תדעו אם זה לא כתוב על גבי האריזה?
רפאל מנדל, גנולייר ראשי ב"רפאל בריא וטעים בע"מ" ומשווק פירות יבשים מספר שהפירות מגיעים מכל קצווי תבל: "חמוציות, צימוקים ואוכמניות מגיעים מארה"ב וקנדה. תאנים, משמשים ושזיפים מגיעים מטורקיה וגם חלק מהצימוקים. אננס טבעי - מקוסטה ריקה, בעוד שאננס מסוכר וכן פפאיה, קיווי, קוקוס ומנגו מסוכרים מגיעים מתאילנד בדרך כלל, ולפעמים גם מסרי לנקה. אגוזי לוז, פקאנים ושקדים מגיעים מארה"ב, כשחלק מהשקדים מגיעים מישראל. אגוזי ברזיל מגיעים מהאמזונס, לאו דווקא מברזיל. רק תמרים וקליפות הדרים: פומלה, תפוזים ואשכולית – לרוב מגיעים מהארץ.
בחברות שקדיה וששון שיווק סיפרו לנו שקשיו מגיע מוייטנאם ומהודו ואגוז מקדמיה - לרוב מארה"ב. תותים מיובשים, תפוחים מיובשים, אגס, נקטרינות וקיווי מיובשים – מסין. פיסטוק מגיע מארה"ב או מטורקיה. בחברה אחרת אמרו לנו: "חלק מהפיסטוקים מגיעים מאיראן דרך טורקיה, למרות שזה לא חוקי. חרובים מגיעים מטורקיה ומאסיה ולא היינו נוגעים בהם. הם נקטפים ישר לארגז ובארץ רק אורזים אותם".
לפי התקן: אם המוצר רק נארז בארץ - חובה לסמן ארץ מוצא
אם רק אורזים את החרובים בארץ - למה הצרכן קורא על גבי האריזה: "מיוצר על-ידי", או במקרה הטוב, "נארז ושווק על-ידי חברה ישראלית כלשהי"? בעוד שהצרכן עלול לחשוב שזו תוצרת הארץ, בעצם מדובר בתוצרת חוץ. איזה חוץ? לא כתוב על גבי האריזה. אם מדובר בפרי מטורקיה ויש המעוניינים שלא לצרוך תוצרת טורקית הם יצטרכו לברר זאת בעצמם. למה לא מיידעים אותנו מהיכן מגיעים הפירות לצלחת הט"ו בשבט שלנו? נראה שהסיבה היא פרשנות שגויה של החוק ואופן טיפול שונה בפירות שונים..
בעוד שבצו הפיקוח על מצרכים ושירותים, נאמר: כי יצרן הוא גם "אדם העוסק באריזתו ובמזיגתו של מצרך במיכל", לפי משרד הבריאות תקנות מוצר ארוז הן המחייבות ולפיהן, כך נמסר, חובה לציין את ארץ המקור על גבי האריזה, אלא אם המוצר עבר "תהליך של ייצור תעשייתי לצורך שינוי טיבו". כלומר, רק אם המוצר משמש כ"חומר גלם" ראשוני, אין צורך לכתוב מהיכן בא.
ממשרד הבריאות מסרו: "סעיף 1145 בתקן עוסק בסימון מזון ארוז מראש. אין חובה לסמן ארץ ייצור כשהמוצר עובר תהליך של ייצור תעשייתי לצורך שינוי טיבו אולם שינוי אריזה אינו נחשב לתהליך יצרני. מוצר שמתבצעת בו רק אריזה מחדש – חייב בסימון של ארץ הייצור. חובה לפעול לפי הנוהל".
אם הצרכן רוצה מידע שיתקשר למפעל
עם זאת נראה שאין פיקוח מסודר על הקטגוריה הזאת. ולראייה, בסופר אפשר למצוא בלגן שלם בפירות היבשים: רוב החברות לא מציינות שם ארץ מוצא, חלקם כן – אפילו של אותו יצרן. למשל שקדיה לא מסמנים את החמוציות בארץ מוצא, למרות שהן רק נארזות בארץ אבל כן מסמנים את המנגו, הג'ינג'ר והקוקוס
רפאל מנדל: " בישראל אנחנו רק אורזים את הפירות, אבל אני יודע שיש פירות שעוברים עיבוד בארץ. יש חברות שמייבאות שזיפים מאוד יבשים, שמוסיפים להם בארץ מים ולחות".
אם יש פירות שרק אורזים בארץ למה ארץ המוצא לא כתובה על גבי האריזה?
" הקרטון המקורי של המשלוח יגיע עם כיתוב: 'made in..', אבל ברגע שיצרן אורז את המוצר באריזה לצרכן, הוא מטביע עליה את כתובת המפעל שלו וזהו. כל מידע נוסף שהצרכן רוצה - הוא יכול לפנות לאותו מפעל ולקבלו משם".
שקדיה: רק אורזים את הפירות. העיבוד כולו - בחו"ל
לפי משרד הבריאות, זהו פירוש מוטעה לכאורה של החוק. אם רק ארזת – עלייך לכתוב את ארץ המקור, אבל כל החברות, כך נראה, מפרשות את התקן באופן הזה.
השחקניות הגדולות ביותר בפירות יבשים הן דין שיווק שמשווקים את שקדיה, ששון הקולה, המותג הפרטי של מגה, "המותג" של הרשתות הקטנות וגם את delicious לצידם - ששון ושות', ש-30% ממנה שייכת לתנובה, שמשווקת את המותג הפרטי של שופרסל ואת קליית יוסי. לצידם אפשר למצוא לא מעט ספקים קטנים ואת הענקים קליית גת וחממה, שמתמחים בעיקר באגוזים – מוצר שנלווה לפירות היבשים בט"ו בשבט. יש לא מעט חברות קטנות שמייבאות פירות אקזוטיים, אך לפי שקדיה, הכוכבים נותרו הפירות הוותיקים ונוספו להם חמוציות ותמר מג'הול (תוצרת הארץ) שרק פורח ומשגשג במכירות.
גם בדין שיווק (שקדיה) אמרו לנו, "אנחנו לא נוגעים בפירות היבשים. הכל, הכל נעשה במפעל בחו"ל. אנחנו קונים אותם משומנים מראש, הם מגיעים ארוזים בוואקום בתוך קרטונים ואנחנו רק אורזים אותם. חלקם מסוכרים וחלקם מיובשים – ללא תוספת סוכר. למשל שזיף מיובש הוא לא מסוכר.
"את האגוזים אנחנו כן מעבירים הליך ייצור – קולים בארץ את אלה שצריך לקלות, מקרמלים פה את הפקאנים, אבל את האגוזים שנמכרים בצורתם הטבעית – אנחנו רק אורזים. גם עבור המותג הפרטי של מגה: אנחנו רק אורזים. זו לרוב סחורה שלהם ואנחנו רק מספקים להם שירותי אריזה".
ששון ושות': חלק מהפירות עוברים זיגוג בארץ
בניגוד לדין שיווק, בחברת ששון ושות', גם חלק מהפירות היבשים עוברים עיבוד. חנה גורדון, מנהלת אבטחת איכות וטכנולוגיה. בששון שיווק, הסבירה: "אצלנו, חלק מהמוצרים עוברים עיבוד וחלק רק נארזים. עקב העובדה שאנחנו משנים את טיב ואיכות המוצר – הוא נחשב לייצור תעשייתי, לכן במוצרים האלה, בהם נעשו פעולות יצרניות, אנחנו לא מסמנים את ארץ המוצא.
"במקביל, ישנם מוצרים שאנחנו מייבאים ארצה ומשווקים אותם באריזת המקור: תאנים למשל. שם, אנחנו מציינים לא רק את ארץ המקור אלא גם את שמות היצרנים וכתובתם".
"הפירות שעוברים עיבוד כצימוקים ושזיפים, מגיעים אלינו בקרטונים בדבוקות גדולות וצריך להפרידם כדי למנוע המשך ההתייבשות של המוצר. בעזרת מכונות, מפרקים את המוצר, מצפים אותו בחומר הזגה שמונע את המשך ההתייבשות וחמור שמונע התרבות של שמרים ועובשים. אנחו מכניסים אותו בסוג אריזה ששומר על חיי המדף שמסומנים. זאת עבודת תעשייה לכל דבר ואצלנו היא נעשית ללא מגע יד אדם. בארצות המוצא משתמשים בחומר גלם של עונת קטיף אחת - לכל השנה.
"בפיסטוקים למשל, עורכים פעולת קלייה - מוסיפים להם תמלחת מים ועוד חומר הדבקה למלח. באגוזים טבעיים רק אורזים כשלפעמים נעשות פעולות מיון של הוצאת פגמים".
אלו פירות לא עוברים פעולות ייצור ומיון?
"בחמוציות למשל, שמגיעות מארה"ב, אין פעולות בארץ. מוציאים מהן את המיץ בארה"ב ומשיבים להן את הסוכר בהשריה במיץ תפוחים. גם בבננה צ'יפס מהפיליפינים, שעוברת בארץ המוצא ייבוש, סיכור וטיגון ולא נוגעים בה בארץ וכך גם באגוזים 'טבעיים'".
מה לגבי אננס מסוכר ופאפאיה? גם עליהם אין ציון ארץ מוצא.
"כיוון שמדובר במוצרים עם 65% סוכר, הסיכוי להתפתחות של מיקרו אורגניזם נמוכה לעומת פרי שמכיל 35% מים, לכן גם אותם אנחנו רק אורזים. אנחנו אפילו לא ממיינים אותם, כי פה אין בעיה כמו באגוזים שיש בהם אבק שנוצר מחיכוך ושבר"..
אז על גבי כל האריזות האלה - כן חובה לציין את ארץ המקור.
"כן. אנחנו כן אמורים להוסיף את ארץ המקור ואנחנו עוברים עכשיו שינוי אריזות. את צודקת, צריך לרשום במוצרים אלה אל ארץ המוצא. בכל השוק צריך לשנות את זה.
"לפני 5 שנים התחום היה פרוץ. רק עכשיו יוצאות תקנות חדשות למוצרים רגישים ולא רגישים. צריך לזכור שהמוצרים מגיעים לפעמים מארצות מוצא שלא תמיד מפותחות ואני פוסלת לפעמים 40% מהמשאיות שמגיעות אלינו עם סחורה. יש לנו רשימות של ספקים שאנחנו עובדים איתם שנים. אני דורשת את כל בקרת האיכות וכל ההסמכות. אני עובדת לפי FDA לפי USDA וקרוב לדירקטיבות תקינה וחקיקה של האירופאים. בישראל לצערי, אין תקנים מפותחים. צריך רוויזיה בתקינה הישראלית".
עשו לכם פעם בעיות כיוון שהפירות היבשים הפופולריים הם מטורקיה?
"אנחנו בריב עם טורקיה אבל אוהבים את המשמשים הטורקיים. יש משמשים אירופיים ואוזבקים ומכל מיני ארצות אסייתיות אחרות, אבל הם לא בצבע ובטעם אליו הורגלנו. הם נראים כמו פיתה כהה".
גם בקליית גת, את האגוזים הטבעיים לא מסמנים לפי ארץ מוצא, למרות שהם רק נארזים כאן. "את רוב הפיצוחים אנחנו קולים בעצמנו, או מטגנים או מסכרים, אבל פקאן, פיסטוק ואגוז מלך טבעי למשל, מגיע כמו שהוא לצרכן", מסרו בחברה. "גם על מוצרי קטניות וסוכר לא רשום מהיכן המוצר הגיע אלא רק מי ארז. כך דורש החוק. אם ארץ המקור משמעותית לצרכן - נחשוב לשנות את האריזה".
פרי מסוכר שונה ממיובש מכיל - 65% סוכר
איפה כן מסמנים ארץ מוצא? במותג אדמה, בטבע אלטמן ובוילי פוד. ואיפה אפשר למצוא פרי ישראלי בבטר אנד דיפרנס במישור אדומים, למשל, מוכרים פירות מסוכרים מתוצרת הארץ.צביקה מבטר אנד דיפרנס מספר איך הוא מסכר את פירות ישראל: "לפני סוכות, אני קונה את רוב עודפי האתרוגים בארץ, שטובים מבחינת הכשרות. את האתרוגים אנחנו מבשלים עם סוכר בישול איטי בחום נמוך של 40 מעלות, במשך שבוע, כך שהסוכר נספג פנימה. תפוז סיני למשל, שגם הוא תוצרת הארץ אצלנו, אנחנו מבשלים רק 4 ימים כי הוא יותר עדין. גם קליפות ההדרים שלנו הן תוצרת הארץ. אנחנו מייצרים הרבה מוצרים תחת המותג שלנו, אך מפעל הפירות היבשים עובד רק 3 חודשים בשנה – הרעיון שלנו הוא שט"ו בשבט משמעותו פירות ארץ ישראל. גם המחיר לא כך כך גבוה מקסימום 10 שקלים".
והנה עוד משהו שלא ברור לצרכן: מה ההבדל בין פרי מיובש לפרי מיובש ומסוכר. רפאל: פרי מסוכר מכיל כמות סוכר שמורידה את עלותו עד מאוד . "אנחנו יותר יקרים בפירות היבשים, לפעמים פי 2, כי אין בהם תוספת סוכר וחומרים משמרים. בפירות מסוכרים, מפוצצים את הפרי ב-40%-65% סוכר. אז את לא קונה פרי - את קונה סוכר. זה ההבדל בין אננס מיובש טבעי לאננס מסוכר. למה אני מתמקד בנישה היותר טבעית? כי השוק נשלט על-ידי החברות הגדולות".
למה בפירות יבשים ובפיצוחים, המוצרים נארזים במשקלים שונים למשל: חלק ב-300 גרם, חלק ב-250 וחלק ב-200 גרם?
"זה קשור במחיר מוצר לקילו. כדי לתמחר לצרכן במחיר טוב, מוצר שעולה יקר - יארזו בקטן. מוצר שזול לק"ג - יארזו בגדול 300 גרם. גם הפופולריות זה פקטור. שקדים זה מוצר יקר אבל יש לזה צריכה, אז יארזו באריזות גדולות למרות הכל".
לפנייה לכתב/ת 
