שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    אובססיה בשם ה': כשאלוהים מטריד מבפנים
    מניח תפילין שוב ושוב? מחפשת חרקים בלתי נראים בחסה? הילד לא מפסיק ליטול ידיים? ייתכן שלא מדובר בהקפדת יתר על ההלכה, אלא בהפרעת טורדנות כפייתית שקשה לאבחון באופן מיוחד במגזר הדתי. קבלו כמה כללים לאבחון ביתי
    הפרעה טורדנית כפייתית, המוכרת יותר כ-OCD - מתבטאת, על קצה המזלג, בספקות עזים ומייסרים, תחושת חוסר שלמות, מחשבות מאיימות ודחף לבצע פעולות שונות באופן חוזר וכפייתי, על מנת להפחית את המצוקה.

     

    << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

     

     

    לרוב, אנשים עם OCD יודעים שפעולותיהם אינן חיוניות אלא טקסיות, אולם הספק או חוסר השלֵמות כל כך מעיקים עליהם, עד שהם לא יכולים להימנע מכך. כך למשל, אדם השוטף ידיים שוב ושוב יודע שהוא לא באמת מגן על עצמו ממחלות, אך הוא מרגיש מצוקה עזה שאינו יודע כיצד להרגיעה אחרת. במקרה ומדובר בטקסים פיזיים, סביבת האדם תוכל לזהות בקלות יחסית שמשהו לא בסדר, גם אם לא יוכלו להגיד בדיוק מה הדבר.

     

    כשמדובר ב-OCD הנוגע לנושאים דתיים התמונה מורכבת אף יותר, והאדם וסביבתו עלולים להתקשות להבדיל בין התנהגות הראויה לשבח - להפרעה טורדנית כפייתית. גם כאשר ההפרעה מאובחנת, קשה לעיתים לשים את הגבול ולהגדיר מהי התנהגות רצויה שנובעת מאמונה, ומהי התנהגות שאיננה לשם שמיים, אלא מעין "עבודה זרה" הנעשית בשירות ה-OCD.

     

    אתה צדיק או סתם אובססיבי?

    פעמים רבות בתחילת ההפרעה, היא נראית כלא יותר מהקפדה על מצוות. בעיקר כשהאדם מצליח להסתיר אותה

    ולהמשיך לתפקד. האדם וסביבתו מבינים שמדובר בבעיה רק כשהוא סובל ממצוקה ניכרת, או כשתפקודו נפגע מאוד.

     

    ניקח לדוגמה נער ממשפחה שומרת מסורת. אחרי בר המצווה החל לחבוש כיפה ולהניח תפילין מדי יום. משפחתו עודדה אותו, ואביו, שלא הניח תפילין באופן עקבי, הצטרף אליו והחל ללכת איתו לבית הכנסת. עם הזמן הלך משך התפילות והתארך וכך גם הנחת התפילין, כשהנער בודק שוב ושוב בעזרת ידיו ובסיוע ראי אם הניח את התפילין כהלכה.

     

    האב ניסה לסייע לבנו ולסמן לו מתי התפילין מונחים במקום. הדבר עזר לזמן מה, אולם במשך השבועות הבאים משך התפילות הלך והתארך עד לרמה שמנעה מהנער להגיע לבית הכנסת, ובהמשך מנעה ממנו להגיע ללימודים בזמן, לפגוש את חבריו וכן הלאה.

     

    ההורים המודאגים דיברו עם הנער, שהסביר כי הוא רוצה להתפלל בכוונה מלאה, תוך הקדשת תשומת לב מלאה לכל מילה, ולכן הקריאה איטית יותר והוא צריך לחזור על משפטים כשלא התרכז לגמרי. הוריו ניסו להסביר לו שלא לכך הכוונה, ותפילה לא אמורה לשתק את החיים - אך הוא דחה הסבריהם. בצר להם לקחו אותו לשיחה עם רב שתמך בדבריהם. בנם הפחית את משך התפילות לכמה ימים, אך לאחר מכן חזר לכך ביתר שאת.

     

    כמה זמן לוקח לך להתפלל? (צילום: רויטרס) (צילום: רויטרס)
    כמה זמן לוקח לך להתפלל?(צילום: רויטרס)

     

    ההקפדה על הדת התרחבה לתחומים נוספים. הנער הפסיק לראות טלוויזיה מתוך הקפדה על צניעות, ועד מהרה הפכו גם העיתונים והאינטרנט לאסורים. ההפרדה בין חלבי לבשרי שהייתה נהוגה בבית לא סיפקה אותו, והוא החל לדרוש מהוריו לעמוד בכללים מחמירים יותר ויותר, וכשסירבו לדרישתו להימנע מהחזקת מוצרים חלביים ובשריים באותו המקרר - הפסיק לאכול מזונות אלה. בשלב זה, למרות רתיעתם, פנו ההורים לפסיכולוג שאבחן את הנער כסובל מהפרעה טורדנית כפייתית.

     

    הכנות למקווה: מצווה או טקס?

    באובססיות רבות יש גרעין של אמת, אך בדיקה פשוטה יכולה לחשוף את חוסר ההיגיון או ההפרזה בקלות.

    ואולם אנשים הסובלים מאובססיות דתיות מתמודדים עם בעיה אחרת. היהדות מגדירה מצוות באופן ברור ולפרטי-פרטים ומעודדת שאלות והחמרות, דבר שיכול להיות מצוין לאנשים שאינם סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית, אך עלול להוות מכת מוות עבור אלה הסובלים ממנה.

     

    לא משנה מה הנושא שהאדם מתלבט עליו, הוא תמיד יוכל למצוא החמרות שיחזקו את צדקת דרכו, או דעות שישאירו אותו מבולבל, ובמקרה זה יבחר בחומרה כדי שלא לחטוא. כשאחרים מנסים לסייע לו להקפיד על המצוות בדרך מקובלת יותר, זה עשוי לעזור לזמן קצר, אך הספק יחזור ואיתו הקפדת היתר, כשבחלק מהמקרים הוא יזרע ספק גם בסביבה.

     

    קחו למשל אישה נשואה המתמודדת, בין היתר, עם מחשבות טורדניות וטקסים בתחום הכשרות והטהרה. כשהיא משתמשת בירקות היא בודקת אותם באופן קפדני, דבר המאריך את התהליך בדקות ארוכות - במקרים קיצוניים אף לשעה או יותר.

     

    לפני טבילה במקווה היא מבצעת בדיקות גופניות קפדניות שגורמות לה סבל ואורכות שעות. כשבעלה ניסה להתעמת עימה בנושא, היא ציטטה הלכות שמצדיקות את פעולותיה, והוא נותר חסר אונים: ברור שהיא צודקת מבחינה הלכתית, אולם ברור גם שמשהו לא בסדר אם היא מקפידה כל כך על נושאים כאלה ואחרים, עד שחיי המשפחה נפגעים מכך.

     

    התייעצות הלכתית לעומת צורך באישור

    אנשים עם OCD מרגישים את הספק שמנקר בהם ללא הרף, ולכן רבים מהם שואלים תדירות את הקרובים להם או דמויות סמכות דתיות (למשל בלנית, רב או קווי ייעוץ) כיצד עליהם לנהוג. בניגוד לשאלות "רגילות", הם ימשיכו וישאלו על פרטים קטנים שאחרים לא יהיו מוטרדים לגביהם. תדירות ההתייעצות שלהם תהיה גבוהה, ולעיתים הם יתייעצו עם כמה גורמים באותו נושא.

     

    כמה זמן את מתוכננת למקווה? (אנימציה: דפנה סודרי) (אנימציה: דפנה סודרי)
    כמה זמן את מתוכננת למקווה?(אנימציה: דפנה סודרי)

     

    היהדות מעודדת לשאול ולהתייעץ במקרה של ספק, כך שייתכן שייקח זמן עד שהסובבים יבינו שיש משהו שונה ומופרז בדפוס ההתנהגות. גם כשברור שמשהו כאן לא בסדר, קשה להגדיר מה ה"משהו" הזה בדיוק. הסביבה מתקשה להגיד לאדם להפסיק להתייעץ, וגם לגורמים התורניים יהיה קשה לסרב לסייע לו, אף אם לעיתים השאלות ייראו משונות, כי איך אפשר להשיב ריקם פני אדם שרוצה להקפיד ולעשות את הדבר הנכון?

     

    גם אם ידוע שהאדם סובל מהפרעה טורדנית כפייתית, לעיתים השאלות ייענו - ולו מהמחשבה שצריך לעזור לשואל ליצור כללים ברורים, כדי שיוכל להקפיד על מצוות כפי שצריך, ולא בצורה כפייתית. אלא שלמרבה הצער, לאדם שסובל מההפרעה יהיו תמיד שאלות חדשות.

     

    אבחנו: האם אתם סובלים מהפרעה טורדנית כפייתית?

    אין הגדרה ברורה וחד-משמעית מתי מדובר בהקפדה ומתי בהפרעה כשמדברים על מצווה אחת. ההסתכלות צריכה להיות כוללת, ולהביא בחשבון גורמים שונים התלויים באדם, בנורמות המקובלות בקהילתו, בתפקודו וכן הלאה. הנה מספר נקודות שיסייעו להבחין אם ייתכן שאתם או שאדם קרוב אליכם סובל מהפרעה טורדנית כפייתית:

     

    פגיעה בתפקוד: שמירה על מצוות לא נועדה לשתק את החיים. חוסר הצלחה לבצע תפקידים שהאדם מילא בעבר, להתארגן בזמן סביר וכן הלאה, בשל הקפדה על מצוות - עלולה להעיד על קיום הפרעה טורדנית כפייתית.

     

    הימנעות: האדם נמנע ממגוון דברים בסביבה כי הוא חושש לחטוא, או שנמנע מקיום מצוות מכיוון שהוא לא מצליח לבצע אותן כרצונו בפרק זמן סביר.

     

    החמרה זה עניין של גיאוגרפיה: אין דין חובש כיפה סרוגה כדין חסיד סאטמר, והדבר נכון גם בהבדלים פחות קיצוניים. מה שייראה כפייתי בקהילה אחת, יהיה מקובל לחלוטין באחרת. לפיכך, הקפדה שנראית מופרזת יחסית לערכי הקהילה שבה האדם חי - צריכה להדליק נורה אדומה.

     

    לפני ואחרי: השוואת ההתייחסות הנוכחית של האדם לדת ותפקודו כעת, לעומת תפקודו בעבר. בהתחלה קשה להבדיל בין התחזקות מבחירה לבין התחזקות כפייתית, ולכן צריך לשלב את הקריטריונים האחרים כדי להכריע בשאלה זו, באם יש סיבה לחשד.

     

    קוצו של יוד ותסריטים בלתי אפשריים: האדם "נכנס לפינות" שאחרים לא מגיעים אליהן, או מעלה מקרי קיצון
    שאחרים יפטרו כבטל בשישים. גם אם יש היגיון בטיעון ספציפי שהוא מעלה, התמונה הכוללת נשמעת לא הגיונית או בלתי אפשרית כמעט לקיום. לדוגמה: קריאה של כל פיסת נייר בניסיון לוודא שאיננה צריכה להגיע לגניזה, הימנעות מלקיחת דברים קטנים (למשל כוס מים) מאחרים, והשקעת מאמץ אדיר כדי להחזיר פריטים קטנים מחשש לגזל.

     

    אם ההתנהלות שפורטה כאן נשמעת לכם מוכרת, ייתכן ומדובר ב-OCD, אך רק איש מקצוע מיומן הבקיא בטיפול בהפרעה יכול להכריע באבחנה, ולשלול קיום מצבים אחרים שיכולים להוביל לתמונה דומה (למשל דיכאון או מאניה).

     

    חשוב להגיע לאבחון ולטיפול מתאים במהירות, כיוון שהפרעה טורדנית כפייתית אינה נוטה לעבור מעצמה, אלא לרוב מחריפה עם הזמן תוך שהיא גורמת סבל עז לאדם ולסביבתו, ולעיתים מובילה להפרעות נוספות כמו דיכאון. הגעה מוקדמת לטיפול חוסכת סבל מהאדם, ומגבירה את סיכויי הצלחת הטיפול.

     

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מחשבות שלא נותנות מנוח סביב העניין הדתי
    צילום: Shutterstock
    מומלצים