הרטמן שלי: האיש שכאב את זייפני היהדות

ביום חתונתי, לאחר שהובילו אותי חבריי אל החופה בשירה וריקודים, הסתלקו כולם באחת, כנהוג בחופות אלו, כדי לרקוד בפני הכלה ולהביאה אל החופה. נשארתי לבד על הבמה. ממרחק עמדו כמה חברים ואנשי משפחה שידעתי שצופים בי. הרכנתי ראש, שלפתי מכיס החליפה את התפילה לחתנים וניסיתי להתפלל.

 << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

• הרב פרופ' דוד הרטמן הלך לעולמו
  

שידרתי לכל מי שמסתכל, שאני שקוע כולי במילים של התפילה. שפת הגוף אותתה לכולם שאני שרוי ברוחניות ובקדושה. הרליגיוזיות העמוקה שפקדה אותי הותירה רושם על כל מי שהיה שם, חוץ מאחד, מורי ורבי, דוד הרטמן, שמיד עלה לחופה, שיבש את התפילה הקדושה שלי, ולחש באוזני: "מיכה, די. מספיק". אז העניק לי חיבוק גדול וירד מהחופה. מתנה כפולה קיבלתי ממנו באותו רגע: קיבלתי ממנו את האהבה שלו ואת האותנטיות שלי.

לדוד הרטמן היו רדארים מיוחדים. הוא תמיד קלט כשמישהו בסביבתו זייף. אך הוא קלט לא רק את הזיוף של היהודים, אלא בעיקר את הזיוף של היהדות. זאת שפרצה החוצה בדורות האחרונים.

האמת הכואבת על הדור שלנו

בכתביו המוקדמים עמד הניסיון לגעת באמת הפחות מדוברת של המסורת שלנו: הפתיחות המחשבתית הגדולה של חז"ל, והרציונליזם האוניברסלי של הרמב"ם.

הרטמן לימד אותנו שמול אלוהי האמת צריך להיות אמיתיים(צילום: יצחק וולף)

בדרשותיו ובכתביו האחרונים ביקש לומר את האמת הכואבת על היהדות של דורנו, על נטישת הרציונליות ועל ההסתגרות המאפיינת אותה. מי שזכה להכיר אותו, ידע שההצבעה שלו על הפתיחות של הדורות הקודמים נבעה מאותו מקום שממנו נולדה התוכחה שלו על ההסתגרות של הדור שלנו, מאהבתו הגדולה לישראל.

עבורי התביעה שלו לאותנטיות הייתה מתנה, אבל עבור הישראליות שלנו, הקריאה שלו לאותנטיות היא תמיד תוכחה. תוכחה גם אל מול ישראל החילונית, המייצרת ישראליות דלה וחסרת שורשים ואלוהים, ותוכחה גם מול ישראל הדתית, המבטאת יהדות דוגמטית סגורה וחסרת אופקים.

איש אמת מול אלוהי אמת

דוד הרטמן לימד אותנו גמרא רדיקלית ומפתיעה במסכת יומא, ששואלת למה נביאי ישראל צימצמו את השבחים שיש לומר על הקב"ה: "משה אמר 'האל הגדול הגבור והנורא'. אתא ירמיה ואמר 'נכרים מקרקרין בהיכלו. איה נוראותיו?' לא אמר 'נורא'. אתא דניאל אמר 'נכרים משתעבדים בבניו. איה גבורותיו?' לא אמר 'גיבור'.

משה רבנו כינה את אלוהים "האל הגדול, הגיבור והנורא" ומשום מה ירמיה השמיט מתאריו את המילה "נורא", ודניאל השמיט מתאריו את המילה "גיבור". הנביאים צמצמו את שבחיו של הקב"ה. בהמשך הגמרא, מסביר רבי אליעזר את תעוזתם של הנביאים: "מתוך שיודעין בהקדוש ברוך הוא שאמיתי הוא, לפיכך לא כיזבו בו".

לאחר הטראומות ההיסטוריות שעבר העם היהודי בתקופתם של הנביאים, לא יכלו לומר שאלוהים הוא גדול וגיבור. כאשר התבוננו הנביאים בחורבן ובהרס, סירבו להוציא מפיהם דברי שבח לאל, וכל זאת למה? משום שהם ידעו שהקב"ה "אמיתי הוא". הרטמן לימד אותנו שמול אלוהי האמת צריך להיות אמיתיים.

השפה הדתית לא יכולה להיות מזוייפת. היא צריכה לבטא את התחושות העמוקות והאותנטיות של האדם, לא לעוות אותם.

אחראי ללידת האופטימיות אצל רבים

המאמץ האינטלקטואלי לחשוף את האמת של היהדות הקדומה, כמו גם התעוזה החברתית לומר את האמת על היהדות הנוכחית, הרכיבו יחד הגות עשירה מקורית, מרתקת וגדולה. בכאב ובדמעה קיבלנו את הבשורה על ההוגה שנפטר אתמול, אך ההגות שלו תישאר איתנו. יש לי תחושה שמותו של ההוגה תביא לתחייה גדולה של הגותו.

שתי מתנות הוריש לנו הרטמן. את המחשבות שלו ואת התלמידים שלו. המחשבות שלו נאגרו בספריו, והתלמידים שלו

צמחו בעיקר בבית המדרש שייסד – מכון שלום הרטמן. שניהם יחד פועלים ומעצבים כיום את החברה שלנו, ומעוררים ברבים תקווה.

זאת האירוניה בדמותו של הרטמן: האיש שאיבד בשנותיו האחרונות את האופטימיות, אחראי ללידתה של האופטימיות אצל רבים כל כך מאיתנו. בשעות אלו כשאנחנו מספידים ובוכים את מותו, אפשר להתפלל שמעבר לתחייה הצפויה של הגותו, משהו נוסף יתחדש: השאיפה לקרב את ישראל, שכל כך אהב, אל ישראל שכל כך רצה, חברה יהודית יותר פתוחה יותר, שמזייפת פחות.

"על אלה אני בוכייה עיני עיני יורדה מים, כי רחק ממני מנחם ומשיב נפשי". יהי זכרו ברוך.

הלווייתו של פרופ' דוד הרטמן תצא היום (ב') בשעה 11:00 בבוקר ממכון הרטמן, להר המנוחות בירושלים. 

• ד"ר מיכה גודמן הוא עמית מחקר במכון הרטמן.