שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    בן יהודה מרגיש חלושעס: תחיית היידיש

    לא רק החרדים, גם בלב תל אביב יש מי ששח ביידיש עסיסית. דתיים, חילונים וערבים מבקשים ללמוד את השפה, מפעלי היי-טק מחפשים מורים, ומגמות לז'רגון נפתחות בתיכונים. מנדי כהאן טוען שמדובר בגאנג הכי לוהט בעיר. טרנד, בשבילכם

    הספידו אותה, אמרו עליה שמתה עם הגלות – אך היידיש עושה קאמבק שהיה גורם לאליעזר בן-יהודה חלושעס. לא רק בשכונות החרדיות, גם בלב תל אביב יש מי שמדבר היום יידיש עסיסית, ומחיה את הז'רגון היהודי בן אלף השנים.

     

     << כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו  >>

     

     

    חילונים, דתיים, רפורמים ואפילו ערבים לומדים את השפה. מפעלי היי-טק מחפשים מורים ליידיש, ומגמות לבגרות נפתחות פה ושם בתיכונים ישראלים למהדרין. רוצים עוד? מדי שנה יוצאים כחמישים ספרים חדשים שנכתבים ביידיש, ולא רק סבא-רבא קורא בהם.

     

    אין פלא כי "הרשות הלאומית לתרבות יידיש" מחדשת בימים אלה את פעילותה, וראשיה מדווחים על מצוקת מורים. חנוכת הרשות תיערך ביריד הספרים הבינלאומי שנפתח היום (ד') בבנייני האומה בירושלים, ואת האירוע ינחה מנדי כהאן – אידיאליסט ויידישולוג בן 48, העומד בראש "יונג יידיש", מוסד תרבותי תל-אביבי שכל חובב יידיש מכיר.

     

    מה שחסר פה זה יידיש

    כהאן, יליד בלגיה, ינק יידיש מילדות, וגם פלמית, צרפתית, אנגלית ועברית. "הבדיחות היו ביידיש, והשפה אפשרה לנו ריחוק מסוים מן האוכלוסייה המקומית", הוא מספר. "הידע הרחב היה נחלתנו הטבעית, ושאבנו השראה מן השפות השונות, כאשר היידיש הייתה בעיקר שפה מדוברת.

     

    "העומק התרבותי הישראלי דל למדי ללא היידיש". מנדי כהאן (צילום: באדיבות ארכיון יונג יידיש) (צילום: באדיבות ארכיון יונג יידיש)
    "העומק התרבותי הישראלי דל למדי ללא היידיש". מנדי כהאן(צילום: באדיבות ארכיון יונג יידיש)

     

    "כשעליתי לישראל כתלמיד ישיבה, ולאחר מכן כתלמיד באוניברסיטה - התאכזבתי לגלות את צרוּת האופקים היחסית, במיוחד באוניברסיטה. הייתי בטוח שכל סטודנט הוא לכל הפחות שפינוזה או קאנט, אך התבדיתי. בשלב זה החלטתי לנטוש את לימודי הפילוסופיה, ועברתי ללמוד בחוג ליידיש".

     

    המהלך הזה קבע מכאן ואילך את גורלו של כהאן ובמידת מה גם את זו של היידיש בישראל: "למרות שהלימוד הפרונטאלי היה משמים למדי וסוג של בדיחה ביחס ללימודים בישיבה, הלימוד העצמי חשף בפניי את השכבות השונות של התגבשות היידיש", הוא מספר.

     

    "נחשפתי להתפתחותה בימי הביניים, ולאופן שבו סיפחה אליה פולקלור ממדינות שונות. הבנתי כיצד נבנה ההומור היהודי, וכיצד נוצקה החוכמה היהודית. בשלב זה קלטתי שמה שחסר במרחב הציבורי הוא היידיש, כי העומק התרבותי הישראלי דל למדי ללא היידיש".

     

    גם היהודים בצרפת, בפולין ובברזיל רוצים יידיש

    חמוש בתובנה החד-משמעית הזו, החליט כהאן לכנס את כל המידע הקיים בנוגע ליידיש, ולאסוף כל תיעוד ספרותי ואחר.

    לאחר שהחלו מצטברות כמויות אדירות של חומר, כדבריו, שכר כהאן מקום גדול בתל-אביב, ה"יונג יידיש" ("יידיש צעירה", בתרגום). אל המרכז מגיעים אוהבי יידיש לא רק להסתכל בספרים השונים, אלא גם להופעות, השקות ספרים, הרצאות ועוד.

     

    "אחד הדברים שמפתיעים אותי בכל פעם מחדש, היא ההתעניינות הציבורית חסרת הגבולות", כהאן מציין. "יהודים, ערבים, חילונים, דתיים, רפורמים - לכולם יש עניין ביידיש ובפריחתה המחודשת. אפילו רבנים פוקדים את המקום, וזה כבר כמעט שחזור של השטעטל היהודי".

     

    כהאן מספר כי מדי שנה יוצאים בארץ כחמישים ספרי פרוזה ושירה ביידיש, "וזה לא כולל כמובן את הספרות הדתית הענפה, שמונה מאות ספרים בשנה. לא רק בארץ היידיש פורחת, אלא גם מחוצה לה", מוסיף כהאן. "בברזיל ובפולין הוציאו ספרי לימוד לילדים יהודים בשפת היידיש, ובצרפת תרגמו מיידיש לצרפתית יצירות מופת של סופרים אידיים. בנוסף ישנם גם כתבי עת ביידיש שעברו לרשת".

     

    טענות על הזנחה תרבותית

    אבל לא הכל זוהר. מנדי מלין על מה שהוא מכנה "ההזנחה של סוגי הפולקלור היידישאי". לדבריו, בארץ היידיש זוכה לעדנה בעיקר באקדמיה, אך מחוצה לה היא כמעט שלא מתוקצבת. "תחומים רבים מוזנחים, כמו שימור מוזיקת הכליזמרים והמוזיקה היידית בכלל". לטענתו, לא רק עבור הצעירים, אלא גם עבור אוכלוסייה מבוגרת שזכאית לצריכת תרבות.

     

    כהאן: "התמיכה מינורית, ואין הכרה מספקת בחיוניות של היידיש ובאופן שבו היא חיה, פועלת ומשפיעה בישראל" ()
    כהאן: "התמיכה מינורית, ואין הכרה מספקת בחיוניות של היידיש ובאופן שבו היא חיה, פועלת ומשפיעה בישראל"

     

    "גם הקמת המרכז של 'יונג יידיש' הייתה אמורה להיות פשוטה הרבה יותר מהאופן בו התגלגלו דברים במציאות", כהאן מוסיף. "יש התעניינות גדולה מאוד ברמה הציבורית, אך ברמה הממסדית התמיכה מינורית, ואין הכרה מספקת בחיוניות של היידיש ובאופן שבו היא חיה, פועלת ומשפיעה בישראל".

     

    לדברי כהאן, "מדיניות כור ההיתוך שראתה את תחיית העברית כמטרה נעלה, ואת מחיקתן של תרבויות אחרות - נעלמה כבר בשנות השישים". כהאן מחזיק בהקלטה יוצאת דופן של בן גוריון שנושא דברים ביידיש בשנת 1962, ומכריז כי "העם היהודי חשוב מן המדינה היהודית". אך תובנה זו של בן גוריון, אומר כהאן, "לא חִלחלה למקבלי ההחלטות בנושאי התרבות בישראל".

     

    באגריסן למגמת יידיש בתיכון "פלך"

    עברו חלפו 51 שנים, ומשהו בכל זאת חלחל. צילה גודרוב מנכ"לית הרשות הלאומית לתרבות יידיש, מדברת על "פריחה אדירה

    של היידיש" הרבה מחוץ לגבולות ירושלים ובני ברק. "היידיש של ירושלים ושל בני ברק היא קלוקלת, כי אוצר המילים שלה דל וגם הדקדוק", היא מפטירה, ומוסיפה כי "אין לנו מספיק מורים שיענו על הצורך של רבים ללמוד. רק לאחרונה נתקלתי במפעל היי-טק ברחובות שביקש לשכור את שירותיה של מורה ללמד אותם יידיש, מאחר ואין להם זמן אחר ללמוד את השפה. אל המפעל מגיעה מורה, ומלמדת אותם מדי שבוע.

     

    "בצפון הארץ יש רבים המעוניינים ללמוד יידיש, אבל לצערי, שוב, אין מספיק מורים. בבתי הספר הדתיים-לאומיים, דוגמת בית הספר 'פלך' שבירושלים ישנה מגמת יידיש שמנחילה את השפה לנערות. לצערי כיום הנחלת השפה היא טכנית, אבל ישנם גם הדים ליצירת תרבות של ממש".

     

    גודרוב מסתכלת למערב, ומציינת בערגה מהולה בהפתעה כי "הרנסאנס של היידיש בשנים האחרונות בארץ, החל בכלל באירופה ובארצות הברית - שם גויים הם אלה שפנו לעסוק בשפה ובמקורותיה. הרשות שנסגרה ב2005, נפתחת כעת על דיי משרד התרבות מתוך מגמה להרחיב את התפשטות היידיש".

     

  1. המציאות עלתה על הסרט: הילד הנפאלי של חב"ד
  2.  

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים