שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    ספר חדש: לימודי התורה הביאו להצלחה הכלכלית
    "המיעוט הנבחר", ספר חדש שיצא לאור, מבקש להסביר מדוע נטש העם היהודי את עבודת האדמה בשלב שבו רוב האנושות התקיימה מעמל ידיה, ופנה לחיים של מסחר והלוואה בריבית. צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד שהיה שותף בכתיבתו, מספר מדוע הגיע למסקנות שעשויות להפתיע רבים. ריאיון

    קשה לחשוב על עוד עם בהיסטוריה, חוץ מהעם היהודי , שניתן לצייר את דמותו הכלכלית. עמי העולם התהוו כיחידות אתניות שלהן מאפיינים משותפים רבים כגון לשון, דת, מנהגים ומבנה פוליטי - אך מקצוע או מעמד כלכלי אינם אחד מהם. לכל העמים, למעט אחד, היו לאורך ההיסטוריה אדונים ומשרתים, עשירים ועניים, עובדי אדמה ובעלי מקצועות חופשיים.

     

    לקריאה נוספת - הזהב היהודי - סדרת כתבות מיוחדת ב-ynet:

    הסיפורים הכי חמים - לפני כולם - בפייסבוק של ynet

     

    העם היהודי, עד המאה ה-19, נחשב ליוצא דופן במובן זה. מאז המאה ה-7 לספירה, לערך, מורכב רובו ככולו מיושבי ערים העוסקים במלאכה, מסחר ופיננסים. למאפיין ייחודי זה הייתה השפעה מכרעת על התפתחותו של העם היהודי וגם על תדמיתו ההיסטורית.

     

    קריקטורה אנטישמית. תעסוקת היהודים השפיעה על תדמיתם ()
    קריקטורה אנטישמית. תעסוקת היהודים השפיעה על תדמיתם

     

    היא מהווה אבן פינה בהתפתחות האנטישמיות המודרנית, שציירה את דמותו של היהודי כטפיל המנצל את משאבי סביבתו. מנגד, היא הפכה מטרה לניגוח עבור התנועה הלאומית המודרנית של היהודים, אשר ביקשה "להפוך את הפירמידה היהודית" ולהשיב את בני העם אל עבודת הכפיים.

     

    הפיכתו של העם היהודי לעם של סוחרים ומתווכים עירוניים בתחילת ימי הביניים, נותרה טעונה עד ימינו אנו. ככל סוגיה היסטורית הטעונה במשמעויות אקטואליות, היא סובלת מהשפעתם של מיתוסים שקנו להם שליטה על הזיכרון הקולקטיבי ועיוותו עם השנים את המציאות הנשקפת מהמקורות ההיסטוריים.

     

    ספר חדש היוצא לאור בימים אלה, מבקש להתמודד עם המיתוסים הללו ולספק תשובה אובייקטיבית לשאלה, מדוע נטש העם היהודי את עבודת האדמה בשלב שבו רוב האנושות התקיימה מעמל ידיה ופנה לחיים של מסחר והלוואה בריבית.

     

    הספר יוצא כנגד התפישה המקובלת, שלפיה הרדיפות הדתיות אסרו על היהודים להיות חברים בגילדות (התאגדויות של בעלי מלאכה בימי הביניים) ולהחזיק בקרקע, עד שהיהודים נדחקו בעל כורחם למסחר והלוואה בריבית. כנגד תפישה זאת, מעמידים מחברי הספר גישה המעניקה דווקא ללימוד התורה, הנחשב כיום (לפחות במדינת ישראל) לגורם המעכב התפתחות כלכלית, מקום מרכזי בהפיכת העם היהודי לעם המזוהה כל כך עם הצלחה כלכלית.

     

    אברכים. לימודי התורה הם התשובה (צילום: עמית שאבי) (צילום: עמית שאבי)
    אברכים. לימודי התורה הם התשובה(צילום: עמית שאבי)

     

    על פי הספר, השינוי הדתי שעבר על היהדות בעקבות חורבן בית המקדש התבטא בהענקת מקום מרכזי לחינוך יסודי של ילדים. חוקי הדת חייבו את המאמינים לשלוח את ילדיהם לבתי ספר וללמדם לקרוא ולכתוב. המטלה הכספית שבחינוך הילדים, הייתה כבדה מדי לעובדי האדמה, שהסתמכו על הילדים שעל כוח עבודה בשדה, ויהודים רבים נדרשו לבחור בין החקלאות לבין היהדות.

     

    לטענת המחברים, יהודים רבים בחרו דווקא בחקלאות, וזו הסיבה שמספר היהודים בעולם ירד מ-5.5 מיליון בתקופת בית שני, לפחות ממיליון במאה ה-15. אלו שלא המירו את דתם, החלו לנטוש בהדרגה את עבודת האדמה וחיפשו מסגרות שיאפשרו להם למקסם את הרווחים משליחת הילדים לבתי ספר בגיל צעיר. הם מצאו מסגרות כאלו בערים ובמקצועות כמו חנוונות, הלוואה בריבית ומסחר בינלאומי, שבהם נזדקקו לידיעת קרוא וכתוב על מנת לקרוא ולנסח חוזים ולנהל חשבונות.

     

    זהותם של מחברי הספר, מעידה על הניסיון שנעשה במסגרתו, לשלב תיאוריה כלכלית עם מחקר היסטורי. צבי אקשטיין, לשעבר המשנה לנגיד בנק ישראל וכיום דיקאן בית הספר לכלכלה במרכז הבינתחומי הרצליה, הינו מומחה לכלכלה מוניטרית ומאקרו-כלכלה. מריסטלה בוטיצ'יני, היא היסטוריונית כלכלית ומנהלת מכון גספריני למחקר כלכלי באוניברסיטת בוקוני שבמילאנו.

     

    ב-13 השנים האחרונות, הם חקרו בצוותא את המגמות הדמוגרפיות והכלכליות של תולדות העם היהודי וחיברו ספר המקיף את תולדות היהודים מאז חורבן בית שני ועד לגירוש ספרד. בעתיד, הם מתכוונים להוציא לאור ספר המשך שיכסה את השנים שמאז גירוש ספרד ועד לימינו.

     

    צבי אקשטיין. ההיסטוריה דרך עיניים כלכליות (צילום: גיל יוחנן) (צילום: גיל יוחנן)
    צבי אקשטיין. ההיסטוריה דרך עיניים כלכליות(צילום: גיל יוחנן)

     

    בראיון ל-ynet מנסה אקשטיין להסביר מה הוביל אותו אל המחקר ההיסטורי לאחר שנים של חקר הכלכלה בת ימינו. "אני כלכלן עבודה ועסקתי הרבה בנושא של הקשר בין הון אנושי לבחירת מקצוע. מכאן בא הרעיון לספר וחיפשתי שותף שהוא היסטוריון כלכלי.

     

    "מבחינה מחקרית, אנחנו מסתכלים דרך העיניים של כלכלן על ההיסטוריה וזה מאפשר לנו להעניק פרשנות חדשה לתופעות שהיסטוריונים הסתכלו עליהן בדרך אחרת. אני חושב שבספר אנחנו גם מביאים גישה חדשה לגבי אופן ההסתכלות על נתונים שהיסטוריונים מסכימים עליהם ומוסיפים להבנה של איך מוסדות תרבותיים ודתיים משפיעים על התפתחות כלכלית".

     

    האם אתה מאמין שמחקר היסטורי הוא גם שימושי לכלכלנים שעוסקים בניתוח הכלכלה בת-ימינו?

     

    "בהחלט. כלכלה מבוססת על תופעות בפועל, אבל ניתן לראות בספר שימוש בנתונים של היסטוריונים מפריך הרבה פעמים תיאוריות שהן בלב המחקר הכלכלי. ישנה, למשל, תיאוריה שזכו עליה בפרס נובל לכלכלה, בנוגע לסיבות לכך שהיהודים בחרו במקצועות שלהם, ואנחנו מראים בספר שהעובדות ההיסטוריות לא תומכות בתיאוריה הזאת. יש לציין כי הנתונים ההיסטוריים בחלקם חדשים, כי הם באים ממקורות שלא היו זמינים קודם, כמו הגניזה הקהירית, שאלות ותשובות, ממצאים ארכיאולוגיים מארץ ישראל וממקומות שונים בעולם".

     

    אתם מציבים בספר את הלימוד התורני כגורם העיקרי לבחירה של היהודים במקצועות מסוימים. האם אינך חושב שיש מידה מסוימת של אירוניה בכך שהלימוד הזה נחשב במדינת ישראל של ימינו למכשול כלכלי?

     

    "יכול להיות שזה אירוני, אבל הלימוד היהודי שנתן יתרון גדול ליהודים של ידיעת קרוא וכתוב, היה נכון לימי הביניים ולתחילת העת החדשה. אין ספק שמה שקרה במהפכת החינוך, שהחלה במאה ה-19 ומגיעה לשיאה היום, השאיר את היהדות הדתית מאחור. היא נשארה פחות או יותר במצב שבו הייתה עם אימוצה של היהדות הרבנית בימי הביניים".

     

    האם אתה מגביל את תרומתו של הלימוד התורני להתפתחות הכלכלית של היהודים אך ורק לידיעת קרוא וכתוב, או שמא יש גם יתרון כלכלי באופיו הייחודי של הלימוד התורני? כלומר, לדרך הדיון התלמודית בסוגיות.

     

    "אנחנו לא כל כך מדגישים את הנקודה הזאת. ברגע שאתה לומד, ידיעת קרוא וכתוב היא הנכס העיקרי. עם זאת, התשתית המוסדית שיצר התלמוד, כלומר, המעמד של הרבנים כשופטים ודיינים בוויכוחים בין יהודים ונורמות של התנהגות, נתן ליהודים יתרון יחסי מאוד גדול בימי הביניים, שעזר להם להפוך לסוחרים יעילים. הוא העניק להם יכולת לתקשר במקומות שונים בעולם לפי בסיס ערכי משותף ויכולת להביא חוזה למשפט במקומות שונים בעולם.

     

    "צריך גם לזכור שברגע שאתה יודע שפה אחת, אתה יכול ללמוד בקלות שפה נוספת. אם לא למדת קרוא וכתוב כמעט בלתי אפשרי ללמוד עוד שפה בגיל מאוחר יותר. אצל היהודים ניתן לראות שיש למידה של שפות נוספות, תוך התבססות על הכתב העברי. כך התפתחו השפות היהודיות, כמו לאדינו ויידיש. אבל יהודים גם כתבו ערבית בעברית ואפילו פולנית".

     

    אחת הטענות המעניינות שלכם, היא שהיהודים לא נדחקו לעיסוק בהלוואה בריבית אלא בחרו בו במודע ומרצון. ישנה כאן טענה עם מטען אידיאולוגי כבד מאוד, בעיקר בשל ההשלכות של העיסוק בהלוואה בריבית על יחסי יהודים-גויים.

     

    "העובדות שלנו לא שונות מאלה של שאר ההיסטוריונים. ההיסטוריונים העיקריים שכתבו על הנושא בשנים האחרונות לא טוענים כי בימי הביניים המקודמים, כאשר יהודים נכנסו לעסקי הריבית, הם נדחקו לשם. הנימוקים הללו באו מתוך התייחסות לתקופות יותר מאוחרות וגם שם אין עובדות שתומכות בזה.

     

    "יש שתי תופעות שאליהן מתכוונים כאשר אומרים שהיהודים נדחקו לעסקי הריבית. האחת, היא האיסור על נוצרים להלוות בריבית והשנייה, היא האיסור על יהודים להשתייך לגילדות. אנחנו מראים ששתי התופעות הללו קרו תקופה ארוכה אחרי שהיהודים באירופה כבר היו עמוק עמוק בתוך עסקי הריבית".

     

    אך גם אם העובדות תומכות בטענה, עדיין יש לה משקל אידיאולוגי. ניתן לקרוא את הספר שלכם כספר שמתאר את הקיום הכלכלי של היהודים בגולה כהצלחה. זו בוודאי גישה שהיסטוריונים ציונים היו חולקים עליה.

     

    "בציונות של אמצע המאה ה-20 הייתה נטייה להסביר את המקצועות היהודיים בגולה כדבר נורא. כאסון שקרה לנו. זו גישה סוציאליסטית שהכלכלנים מעולם לא קיבלו אותה, והיסטוריונים מודרנים גם לא מקבלים אותה. המקצועות הללו דרשו השכלה גבוהה, גם היום, למי שעובד בפיננסים יש רמת השכלה גבוהה ורמת הכנסה גבוהה. יש שיטענו גבוהה מדי אבל זה לא הדיון. כל אחד היה רוצה להיות איפה שיש הכנסה גבוהה.

     

    "בנוסף, השאלה אם מדובר בתופעה חיובית או שלילית היא שאלה נורמטיבית. אני לא חושב שלהיות חקלאי זה רע. גדלתי בקיבוץ ואני גאה בכך שלמדתי להיות חקלאי ועבדתי בלול ובפרדס. זה לא קשור. הדיון שלנו הוא לא נורמטיבי אלא פוזיטיבי. אם יש בו פאן נורמטיבי זה שחינוך נתפש כדבר חיובי. אבל אנחנו לא מביאים עמדה בהקשר הזה אלא מתארים את הקשר ברמה לא אידיאולוגית.

     

    "לעם היהודי היה ונשאר מרכיב מאפיין בולט, והוא שחינוך הוא דבר מרכזי. אני אומר שמה שטוב זה שהיהודים היו מחונכים וידעו קרוא וכתוב והם מינפו את זה כדי להרוויח יותר. וזה קיים עד היום. גם היום אומרים שהכל חינוך".

     

    בסוף הספר אתם מזכירים שרמת ההשכלה של יהודי ארה"ב כיום גבוהה משמעותית מזו של הישראלים. האם ניתן לומר שאתם סבורים שהציונות חיסלה את היתרון היחסי של היהודים בכלכלה, מפני שמרגע שנוסדה מדינה יהודית, היהודים לא יכלו יותר להתרכז במקצועות מסוימים ונאלצו לעבוד בכל העבודות?

     

    "אנחנו מציבים את זה כשאלה פתוחה. התשובה שאתה נותן היא רק אחת מיני רבות. זה נכון שרמת ההשכלה הממוצעת של יהודי בארה"ב היא משמעותית יותר גבוהה מזו של ישראלי והשאלה היא ממה זה נובע. הסבר אפשרי אחד הוא מדינת ישראל. הסבר אפשרי נוסף הוא שיש הבדל בין מי שהגיע לישראל למי שהגיע לארה"ב. יהדות ארה"ב בנויה ברובה על האוכלוסייה שהגיעה ממזרח אירופה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. האוכלוסייה בישראל היא יותר מגוונת. גם בקרב יהודי מרוקו, למשל, יש את אלה שהיגרו לצרפת ואת אלה שבאו הנה.

     

    "זה לא אומר שאי אפשר להביא את אוכלוסיית ישראל לרמת השכלה גבוהה. אם החלוקה הזאת נכונה ומדינת ישראל שאבה אליה אוכלוסייה חלשה יותר, אז צריך להשקיע בלחזק אותה היום. זה גם התפקיד של יהדות העולם לחזק את מדינת ישראל, כי אנחנו עתיד העם היהודי. אני חושב שהציונות הייתה דבר אדיר, ששימר את הנכסים ההיסטוריים של העם היהודי, ובראשם השפה העברית. מדינת ישראל שימרה את השפה העברית ופיתחה ממנה תרבות ישראלית אדירה".

     

    אך בספר ניתן לראות שיהדות הגדולה פיתחה דברים חשובים לא פחות. האם החברה הישראלית הצליחה לשמר משהו מאלה?

     

    "אני חושב שכן. היכולת של היהודים לחשוב מחוץ לקופסא ועוצמות החינוך שיש בעם היהודי הם חלק מאוד מרכזי בתופעה שנקראת 'אומת הסטארט אפ'".

     

    כאן אנחנו חוזרים לטיעון שלך בדבר ההבדלים בין יהדות ארה"ב ליהדות מדינת ישראל. יהיה מי שיטען כי תופעת הסטארט-אפ גם היא מוגבלת לחלק מאוד מסוים של החברה הישראלית.

     

    "זה חוזר באמת לנקודה שחלק מהאוכלוסייה שהגיעה הנה יש לה חסכים בתחום הזה. תפקידה של המדינה הוא לענות עליהם".

     

    ביום ה', 21 בפברואר, יתקיים ערב עיון במרכז הבינתחומי בהרצליה, שבו ידונו כלכלנים והיסטוריונים בטענות המועלות בספר. ערב העיון יתקיים בשעה 18:00, באודיטוריום מינה רוקח שבבניין רדזינר-קיימות, והוא פתוח לקהל הרחב

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "המיעוט הנבחר". עטיפת הספר
    צבי אקשטיין
    צילום: ישראל הדרי
    מומלצים