גיא דוידי: "הפולמוס בארץ נשמע לי מטופש"
במאי "חמש מצלמות שבורות" גיא דוידי לא זכה באוסקר, אך בטוח ביכולתו לשנות - למרות ההדחקה של הציבור הישראלי שיצא נגד סרטו. שותפו הפלסטיני התאכזב יותר. "עימאד קיווה להביא את הסרט כפרס למאבק נגד הגדר", הוא אומר מהוליווד
שני יוצרי קולנוע ישראלים - דרור מורה וגיא דוידי - נכחו לפנות בוקר (ב') בתיאטרון דולבי שבהוליווד כמשתתפים בטקס האוסקר ה-85 - שניהם כמועמדים לפרס הסרט התיעודי. למרבה האכזבה, הם יצאו משם בידיים ריקות. הן "שומרי הסף" של מורה, והן "חמש מצלמות שבורות" שיצר דוידי עם עימאד בורנאט הפלסטיני הפסידו במירוץ על הפסלון היוקרתי ל"מחפשים את שוגר מן" של מאליק בנדג'לול השבדי, עליו הכריז בן אפלק כזוכה בקטגוריה זו.
למרות ששוב הקולנוע הישראלי מתקרב לבאר ואינו שותה ממנה, נראה כי דוידי מאמץ את החוויה ולא מתאכזב מדי. "היה כיף ומאוד נחמד. מקווה שיהיו לי עוד הזדמנויות בעתיד לחוות את החוויה", אומר דוידי ל-ynet בראיון שנערך אחרי סיום הטקס בלוס אנג'לס. "באופן אישי ממש לא התאכזבתי, ואפילו שמחתי. מאוד אהבתי את 'מחפשים את שוגר מן'.
"זה סרט על צניעות ועל ענווה ועל אמן שעושה דרך מדהימה בלי שום אגו. האגו יוצר המון המון בעיות ביחסים הפוליטיים בין חברות, וביחסים אישיים גם. בעיני, למרות שהגדירו את 'מחפשים את שוגר מן' כסרט היחיד בין המועמדים שהוא לא פוליטי, לדעתי לעסוק בצניעות וענווה זה מאוד פוליטי".
מה הכי הדהים אותך במסע הזה אל מרכז הבמה של הקולנוע העולמי?
"הדהים אותי כמה זה מוציא מאנשים, כי אתה אומר את המילה 'אוסקר' והמוח של אנשים מתהפך או מסתובב. פתאום יש הרבה אגו, יש הרבה פחדים, יש הרבה חששות. זה מוציא הרבה מאוד רגשות. צריך למצוא את האיזון ואת הדרך למרכז העצמי בתוך התהליך הזה. וזה מה שנתקלתי בו באנשים סביבי ובכלל בכל החוויה הזאת.
בניגוד לתחושת ההשלמה של דוידי, דומה כי שותפו לדרך, עימאד בורנאט - תושב בילעין שצילם את רוב רובם של החומרים המצולמים - קיבל את ההפסד קצת יותר קשה - בטח על רקע ימים אלו של התמרמרות בגדה. "אני חושב שעימאד מאוד מאוד מאוכזב", אומר דוידי, "הוא מאוד קיווה להביא את הסרט הזה כפרס למאבק נגד הגדר, מניח גם לפלסטין ולפלסטינים. זה איכזב אותו מאוד, אבל אלו החיים".
אחרי שהתחכך קצת באבק הכוכבים של הוליווד, פגש את הבמאי הדוקומנטרי הנודע מייקל מור, ורקם יחסי חברות עם שאר הבמאים שהיו מועמדים לאוסקר התיעודי (ובהם דרור מורה), יצא דוידי לפריז - שם יצא הסרט להקרנות לקהל הרחב. בהמשך ישוב ארצה וימשיך לפרויקטים עתידיים. הוא לא מצפה לחיבוק של הקהל, ולא הופתע מאלו שהשמיעו קול נגד "חמש מצלמות שבורות" שמציג את הזווית הפלסטינית של המאבק בגדר. הוא מוטרד יותר מפגיעה אפשרית בחופש הביטוי וחופש היצירה.
עוד על "חמש מצלמות שבורות":
"עקבתי אחרי הפולמוס בארץ, אבל זה נשמע לי כל כך מטופש", הוא אומר. "אנחנו מדברים על סרט דוקומנטרי, על תמונות אמיתיות, על אנשים שהיו בתפקיד ציבורי. יש הרבה רעש, והרבה תקשורת. אני חושב שהניסיון ליצור איזשהו כעס כנגד חופש הביטוי, וזה משהו שאי אפשר לקחת מאיתנו. אם יקחו את זה מאיתנו זו תהיה טרגדיה למדינה. באופן אישי אני לא חושב שיש לי חשש".
יש הרגשה שרבים בציבור לא פרגנו לך ולסרט על ההצלחה באוסקר.
"מטבע הדברים כשאתה נוגע במקומות כל כך רגישים, כל כך כואבים, ובחברה הישראלית שהיא חברה לא מבוגרת, שמתנהגת באופן נורא ילדותי, אלו התנהגויות צפויות. לא ציפיתי אחרת, ולא התאכזבתי, ואני מקבל את זה בהשלמה. זה קצת כואב, לא נעים לקבל ערימות של מכתבי נאצה בבוקר כל יום בפייסבוק. זה מאוד לא נעים, אבל אין מה לעשות. לאנשים יש את הכאבים שלהם, את הכעסים שלהם, ויש כאלו שהתפתחו לשנאה של ממש. זה לא קל, אבל אני לא יכול להגיד שהופתעתי".
לטענת דוידי, התגובות העוינות נובעות מהדחקה שחווה החברה הישראלית בכל הנוגע לפלסטינים, ומרתיעה מכל ניסיון להראות את הצד שלהם בסכסוך. "לציבור הרחב זה קשה", הוא מסביר, "הוא לא מקבל את זה, כי הציבור הרחב זה הציבור שהצביע לביבי נתניהו - פעם אחרי פעם. זה הציבור שמתנגד לכל נסיון לפשרות ולחידוש היחסים. זה ציבור שלא מוכן לקבל את המילה 'כיבוש'. זה ציבור שנמצא במקום מאוד מאוד קשה, ואנחנו נמצאים בתקופה מאוד אפלה בישראל. אין מה לעשות. אני לא אומר את זה כדי לעורר פרובוקציות, אבל זה המצב. זה המקום בו אנחנו נמצאים".
האם יש סיכוי ש"חמש מצלמות שבורות" יצליח לשנות את המצב שאתה מתאר?
"בכל סרט שיצרתי, יצרתי שינוי. גם סרט שהוקרן בפני שתי כיתות בבית ספר, הוא יצר שינוי. כשבן אדם מחויב לשינוי, אז הוא מעורר שינוי. על אחת כמה וכמה ב"חמש מצלמות שבורות" שהוקרן בפני מאות אלפי אנשים בעולם, ויוקרן עוד בפני מאות אלפי אנשים. אנשים מגיבים אליו, והוא מעורר אותם לעשות שינויים בחיים שלהם, ולהתייחס למציאות באופן שונה - בישראל בוודאי. לוקח זמן עד שהתודעה מבשילה והופכת לשינוי בפועל. אולי עוד כמה שנים נראה את ההשפעות של זה".
