כך חיבקנו את עובדי האלילים שבתוכנו
מאז אברהם אבינו אנו חיים בשלום עם עובדי האלילים שמעולם לא פסו מעלינו. הוא נח נח נח על משכבו - והם רוקדים עד היום. אבל לא הובסנו במלחמה, ואפילו ניצחנו. פשוט, אימצנו אותם אל חיקנו, בע"ה (שזה בעזרת ה' או בלי עין הרע. תלוי באיזה צד אתה)
<< כל מה שמעניין בעולם היהודי - בפייסבוק שלנו. כנסו >>
כופר נפש הוא כופר שהיה אדם משלם במקום להקריב את בנו בכורו למולך, שהוא מנהג פגני עתיק. ואכן נאמר מיד:
והוא סוד גדול שאותו מסתירה הפרשה. כוונת הפרשה הזאת היא להפקיע מידי הפגנים את כל מנהגיהם, ולהפכם למנהגי המאמינים באלוהים, לאמצם אל חיקו של עמנו. בל נשכח כי בפרשה זו נעשה הצעד הראשון להשתלבותם של המנהגים הפגניים בקרב בני ישראל - והוא מעשה העגל.
עגל הזהב נבנה בהשתתפותו הפעילה של אהרון הכהן, אחיו של משה. ועל מעשה זה, בו שילבו ידיים ויצאו במחול זה ליד זה הכהנים ועובדי האלילים, איש לא נענש. כאן נזרע זרע הפורענות.
כאשר יורד משה מן ההר ורואה את העם - כולם עובדי אלילים - רוקד סביב עגל הזהב, מגיע זעמו של הקב״ה לשיא שטרם היה כמותו. הוא מבקש ממשה לנטוש את הגוי הרע הזה, כדי שהקב״ה במו ידיו יכה בו מכה ניצחת וימחה אותו מעל פני האדמה. משה מתחנן בפני אלוהים שיחזור בו מן הכוונה הנוראה הזאת, וישאיר את העם בחיים. שייתן לו עוד צ'אנס. אחרי תחנונים רבים, נעתר הקב״ה לבקשותיו ולהפצרותיו של משה, ואינו נוקם בעם על מעשה העגל. "ויינחם ה׳ על הרעה".
זו הוכחה למי שהטיל בכך ספק שאלוהי ישראל, שלא כמו האלילים למיניהם, הוא אל חנון ורחום, ארך אפים ורב חסד ואמת, נוצר חסד לאלפים, נושא עוון ופשע.
משל הצדיק והפונדק
ואמתיק זאת בסיפור על אחד מגדולי הצדיקים החסידים, שמחמת צניעותו נהג ללכת לבוש בבגדי איכר פשוט. האיש הגיע אל פונדק דרכים, וביקש לאכול ולהתאכסן בו. בעל המקום, שלא ידע כי לפניו אחד מגדולי הדור, קיבל את פניו בצורה עלובה ומבזה.
למחרת, לפני שעזב הצדיק את הפונדק בדרכו הביתה, אמר לבעל המקום: מכיוון שביזית את פניי ואינך יודע לקבל אורחים עניים כראוי, אני גוזר על הקורה התומכת את גג הבית להפוך לנחש עקלתון. בעל הבית המבוהל נפל אפיים ארצה, השתחווה לפני הצדיק ונשבע שמהיום והלאה יקבל כל אדם בסבר פנים יפות. ורק הפעם תסלח לי.
חזר בו הצדיק מכוונתו הראשונה וינחם על הרעה. ויאמר: אני פוקד על הקורה הזאת שלא תהפוך לנחש עקלתון. וכך היה! ומאז עולים החסידים בהמוניהם לאותו פונדק דרכים לראות את הקורה שלא הפכה לנחש עקלתון.
לא לנסות את זה בבית!
ומדוע איש לא נענש על העגל? כי חלק נכבד מעבודת הכהן במשכן, כאמור, נעשתה בהשראת מנהגים פגניים קדומים, שליוו את עמנו דורות רבים. בהם, למשל, השימוש בבשמים, בקטורת ובמשחות. וכדי להוציאם מרשות היחיד של עובדי האלילים, שהמשיכו לעשות מעשיהם בסתר, העבירום אחינו בני ישראל לרשות מאמיני האמת.
בפרשה מתוארת בפירוט רב דרך ייצור החומרים הממכרים, ובצידם מופיעה אזהרה: שלא להשתמש בהם בביתך! ואכן, בפרשה זו אנו מוצאים כמה תכשירים סודיים שהיו באוהל מועד, ואסור היה שחס וחלילה יתגלגלו לידיו של אדם מן היישוב. בראש וראשונה, הסמים שמהם מיוצרת הקטורת, המפיצה את בשמיה בחללו של המשכן וגורמת לנוכחים התעלות רוחנית.
אחרי שמוסברת במפורט דרך הייצור של הסמים והחומרים שמהם הם מורכבים – "נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה, סַמִּים, וּלְבֹנָה זַכָּה", מופיעה אזהרה חמורה: "וְהַקְּטֹרֶת, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּמַתְכֻּנְתָּהּ, לֹא תַעֲשׂוּ לָכֶם! קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לְךָ, לה'. אִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה כָמוֹהָ, לְהָרִיחַ בָּהּ - וְנִכְרַת מֵעַמָּיו!"
אזהרה זו מזכירה לנו את האזהרות המופיעות על חפיסות הסיגריות של ימינו, ויש לשער כי האזהרות של אז השפיעו כמו שמשפיעות האזהרות של היום.
הפיצוצייה
ואמתיק זאת בסיפור על אדם שנכנס לפיצוצייה, וביקש לקנות סיגריות. לקח בידו חפיסה, והנה כתוב עליה: "העישון גורם למוות לפני הזמן". החזיר את החפיסה ואמר: זאת לא מתאימה לי, אני עוד רוצה לחיות. נטל חפיסה שנייה, והנה כתוב עליה: "העישון גורם להזדקנות מהירה של עור הפנים". החזיר אותה למקומה ואמר: רק זה עוד חסר לי, הזדקנות מהירה. הרים חפיסה שלישית וראה שכתוב עליה: "אזהרה! העישון פוגע בהריון ובהתפתחות העובר". אמר: זאת החפיסה המתאימה לי, והמשיך לעשן.
אותה קטורת רשאים היו להריח הבאים אל המשכן בלבד, ושם היא היתה חוקית, אך נאסרה על אנשים שאינם באים להתקדש ולהתגדל - אלא להסניף ולהתמסטל.
וזה המקום לתאר את שלשלת הדורות של עובדי האלילים בקרבנו. הראשון שלחם בעובדי האלילים היה אברהם אבינו, ולא ניצח אותם. אחריו לחם בהם משה רבנו, ולא הכחידם. אחריו יצא נגדם הנביא ישעיהו, ולא רפו ידיהם. אחריו בא הרמב״ם והתריע נגד עובדי האלילים של זמנו - ולא ניצח אותם. הגאון מווילנה הכריז עליהם מלחמת חורמה, וגברו עליו. הוא נח נח נח על משכבו והם רוקדים עד היום.
ואם נתעמק בכתביו של בן זמננו, ר׳ ישעיהו ליבוביץ', נגלה כי גם היום רבים בקרבנו עובדי האלילים. האם לא ניתן להכריז כי במלחמה הזאת הובסנו? לא ולא! אדרבא - ניצחנו: איך? כמו שהראינו למעלה: אימצנו אותם אל חיקנו.
הפסיכולוג הפלאי
ואמתיק את הדבר בסיפור על אדם שסבל מהרטבת לילה. התייעץ עם חברו הטוב מה עליו לעשות. יעץ לו החבר לגשת לטיפול אצל פסיכולוג בעל מוניטין, כי הבעיה היא בראש וראשונה פסיכולוגית. קיבל המרטיב את העצה.
לאחר שנה פגש אותו ידידו וקרא לעברו: אתה נראה נהדר, מה קורה איתך? אמר לו האיש: תודה על העצה שנתת לי ועל ששלחת אותי לפסיכולוג הנפלא הזה. שאל היועץ: ובאמת הפסקת להרטיב? אמר החבר: לא הפסקתי להרטיב, אבל היום אני גאה בזה! וזה מה שקורה בדורנו לעובדי האלילים.
ומי שרוצה להתנחם, יתנחם בעובדה כי מה שקורה לעמנו קורה גם לעולם כולו. מספרים על מדען הפיזיקה הנודע נילס בוהר, שזכה בפרס נובל על תגליותיו בתחום הגרעין. למחרת הזכייה הגיע אל ביתו עיתונאי דני, וראה להפתעתו כי על דלת הבית תלויה פרסה! השאלה הראשונה ששאל את המדען הייתה: אתה מאמין שהפרסה הזאת שומרת עליך? ענה לו נילס בוהר: אני לא מאמין, אבל שמעתי שגם מי שלא מאמין זה עוזר לו.
ומי שכותב בראש מכתבו בע"ה הורג שתי ציפורים במכה אחת: המאמין באלוהים קורא זאת ״בעזרת השם״, ועובד האלילים קורא זאת ״בלי עין הרע״. ואלה ואלה דברי אלוהים חיים.
טור זה מוקדש לזכרו של המגיד מדובנא, ר׳ יעקב קרנץ (1806-1740), אהוב ליבו של הגאון מווילנה, שידע לתבל את הפירושים שלו לפרשת השבוע בסיפורים ומשלים מלאי הומור, שנלקחו מחיי היומיום של אבות אבותיי בליטא.
שבת שלום, יורם טהרלב
לפנייה לכתב/ת 
