שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות

    סגוביה: עיר של אמת מים

    אמת המים הרומית של סגוביה, הנמצאת 90 ק"מ ממדריד, היא סמלה של העיר שהייתה גם אחד המרכזים היהודיים החשובים עד לגירוש יהודי ספרד. ביקור באתר מורשת עולם של אונסק"ו

    אמת המים הייתה האתר הראשון שהתגלה לעינינו כשהגענו ממדריד לקרבת העיר סגוביה. המראה היה כה מפתיע ומושלם, שכמעט התפתיתי להאמין לאגדה שזהו שריד מממלכת אטלנטיס האבודה. אמת המים היא סמל העיר המופלאה סגוביה, הנמצאת 90 ק"מ מצפון למדריד.

     

    שתי תקופות היסטוריות היו משמעותיות לארכיטקטורה הרומנסקית הנפלאה המייחדת את העיר, התקופה הרומית בעת העתיקה ותקופת מלכי קסטיליה ולאון שקבעו בה את מקום מושבם במאה ה-15, והביאו את העיר לשיא שגשוגה.

     

    בשנת 1985 הוכרזה סגוביה על ידי ארגון אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בזכות שלושה אתרים הנמצאים בה: האקוודוקט, האלקסר והקתדרלה.

     

    מפת ספרד ובה סגוביה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    מפת ספרד ובה סגוביה

     

    יהודי סגוביה: המנוע העיקרי של התעשייה בעיר

    העיר יושבת בלב אזור מיוער, מבודדת, על צוק סלע בגובה 1,005 מ' מעל פני הים, בין שני נהרות - נהר ארסמה בצפון ונהר קלמוראס בדרום-מערב. מיקומה הגאוגרפי של העיר, כפרשת דרכים, הכתיב את ההיסטוריה העשירה שלה.

     

    סגוביה, בירת הקהילה האוטונומית קסטיליה וליאון, שבה כ-60,000 תושבים, הייתה מיושבת על ידי קלטים-איברים, רומאים, ויזיגותים ומוסלמים. העיר יושבה מחדש על ידי הנוצרים, ושגשוגה נבע בעיקר מתעשיית הצמר הענפה שפרחה בעיר, ובעקבותיה המסחר כולו.

     

    יהודי סגוביה היו המנוע העיקרי של התעשייה ושל המסחר בעיר, שהייתה אחד המרכזים היהודיים החשובים עד לגירוש יהודי ספרד. העיר המשיכה לשגשג עד תחילת המאה ה-16, והחלה לשקוע לאחר "מלחמת הקהילות" של קסטיליה נגד המלוכה.

     

    אחד ממנהיגי מרד האזרחים היה חואן בראבו, שהיה נשוי לנכדתו המומרת של הגביר היהודי דון אברהם סניור (שהיה כנראה היהודי העשיר ביותר והמשפיע ביותר בתקופת תור הזהב בספרד). באפריל 1521 ניגף צבאו של חואן, הוא נתפס וראשו נערף.

     

    בעקבות מלחמת הקהילות עבר המרכז למדריד. סגוביה, כשאר ערי קסטיליה, נעזבה על ידי רוב תושביה, ויש הטוענים שדווקא שקיעתה הייתה בין הגורמים שהעיר נשארה כה שמורה. העיר החלה להתאושש בתחילת המאה ה-20, ובשנת 1985 זכתה לעדנה - אמת המים הוכרזה כאתר מורשת עולמית מטעם אונסק"ו, והעיר העתיקה על חמדותיה הפכה למוקד תיירותי.

     

    מבט לכיוון העיר. שימו לב לסגנון הרעפים ה"הפוכים" (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    מבט לכיוון העיר. שימו לב לסגנון הרעפים ה"הפוכים"

     

    אמת המים - היהלום של העיר

    כשמגיעים לעיר אי אפשר שלא לעמוד פעורי פה למראה האמה הנהדרת, הנחשבת לאחת מאמות המים הרומיות השמורות שנותרו. קבוצות קבוצות עומדים האנשים, ראשיהם כלפי מעלה, מנסים לאמוד את גובהה (29 מ'), מעריכים את אורכה (813 מ'), את מספר הקשתות (167), את מספר העמודים (123) ואת רוחבם (3X 2.4 מ' בשורה התחתונה), מחפשים את המקום שממנו היא באה ואת המקום לשם היא הולכת.

     

    המבקרים עוברים הלוך ושוב תחת קשתותיה, ונוגעים באבניה לחוש את האיתנות של הבנייה הרומית, וחלקם נפרדים מהקבוצה ואצים לטפס על אמת המים. ליד האמה ואבניה הענקיות מרגישים כגמדים.

     

    וכפי שכתב דיוניסוס מהליקרנסוס, היסטוריון יווני בן המאה הראשונה לפסה"נ (שחי שנים רבות ברומא): "גדולתה יוצאת הדופן של האימפריה הרומית באה לידי ביטוי מעל לכול בשלושה דברים: אמות המים, הכבישים הסלולים, והבנייה של הביוב".

     

    אמת המים בסגוביה היא אחת מהמפוארות שבאמות הרומיות (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    אמת המים בסגוביה היא אחת מהמפוארות שבאמות הרומיות

     

    אמת המים נבנתה במאה הראשונה לספירה. הנהר שהיה מקור המים נמצא במרחק 18 ק"מ, ותעלה בנויה ברוחב 30 ס"מ הגיעה עד לאמת המים. האמה נבנתה מ-20,400 אבני גרניט, ללא חומר הדבקה, תודות להנדסה הגאונית של בוניה. היא הייתה בשימוש דורות רבים, ורק בשנת 1960 חדלו להשתמש בה כמקור מים לעיר. בזמן הכיבוש המורי נהרס חלק מאמת המים, ובסוף המאה ה-15 היא שוקמה על ידי המלכים פרדיננד ואיזבלה.

     

    בימי הביניים נראה שלשטן היה תפקיד חשוב בבנייה של אתרים במקומות שונים באירופה, כשבכל הסיפורים השטן מציע להושיע תמורת נשמת אומלל שהסתבך, ובדרך כלל בהתערבות עליונה השטן הפסיד. וכך, בין שאר התרוצצויותיו, הוא גם הגיע לסגוביה... יש להניח שאז נולדה האגדה על מעורבותו בבניית האמה, וכנראה אז גם נוצר הכינוי "פואנטה דה דיאבלו" או גשר השטן.

     

    האגדה מספרת, בגרסאות שונות כיד הדמיון הטובה על המספרים, שהשטן רצה לכבוש את לבה של עלמה יפה, שמדי יום יצאה למרחק כדי לשאוב מים, והבטיח שאם תיתן לו את נשמתה, כבר למחרת בבוקר היא לא תצטרך לעשות את הדרך הקשה. בלילה ראתה הנערה שבניית אמת המים כמעט מסתיימת, ובבהלתה פנתה לבתולה הקדושה. ואכן, עם הנץ השחר חסרה לו רק עוד אבן אחת, ונשמתה נגאלה. איך יודעים שהסיפור נכון? בין אבני החומה יש חורים, ואלה הם סימני האצבעות של השטן. עובדה!

     

    עשרות אמות מים רומיות נבנו ברחבי האמפריה והובילו מים לערים (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    עשרות אמות מים רומיות נבנו ברחבי האמפריה והובילו מים לערים

     

    כמו ללכת במוזיאון פתוח

    חומות העיר נבנו במאה ה-11 - שלושה ק"מ הסובבים את העיר, ובתוכם פלאי פלאים של יופי מימי הביניים. כשנפרדים מאמת המים המופלאה מחכות למבקר עוד הפתעות רבות מתקופת שגשוגה של סגוביה בימי הביניים, כשהייתה מרכז לתעשייה ומסחר של טקסטיל וצמר.

     

    העיר יושבה על ידי אצילים, אנשי דת ואנשי מסחר עשירים, שהותירו לנו ארמונות ובתים מעוטרים, כנסיות ומנזרים, בית כנסת שהיום הוא כנסייה, ואת מבצר אלקסר העצום.

     

    הליכה ברחובות העיר משולה לביקור במוזאון פתוח. אמני הסגרפיטו - חריצה בטיח - נתנו דרור לידם ודמיונם על קירות הבתים. אין כאן בית הדומה לאחר, ובבתים רבים נותרו על כנם תבליטי סמלי משפחות האצולה. העיר העתיקה זכתה לקבל הכרה מארגון אונסק"ו, בין השאר בשל "מגוון רחב של טכניקות בנייה וסגנונות".

     

    נוף הבתים מחוץ לחומה שופע רעפים המשתלבים יפה בירוק (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    נוף הבתים מחוץ לחומה שופע רעפים המשתלבים יפה בירוק

     

    גבירת הקתדרלות

    בלב לבה של העיר העתיקה, בכיכר המרכזית - פלאזה מיור, ניצבת קתדרלת סנטה מריה דה סגוביה, שלא בכדי זכתה

     לכינוי "גבירת הקתדרלות הספרדיות". הקתדרלה נבנתה באמצע המאה ה-16 בסגנון גותי, ובהתאם לסגנון, היא גדולה, גבוהה ומרהיבה ביופיה.

     

    הצבע הצהוב שולט בה ומגדליה מעוטרים, והגרגוילים, המרזבים, מעוטרים כמפלצות ושדים. זוהי הקתדרלה הגותית האחרונה שנבנתה בספרד ואחת האחרונות באירופה, שכן בתקופה זו כבר עברה אירופה לסגנון הרנסנס שספרד לא איחרה לאמץ.

     

    אגב הסגנון הגותי, חסידי הרנסנס לעגו לסגנון המצועצע שקדם לו, וכאות לבוז נתנו לו את כינוי הגנאי גותי, שכיוון לחסר תרבות, כי הרי ידוע שהשבטים הגותיים לא בנו דבר אלא כבשו והרסו.

     

    הקתדרלה של סגוביה - אחת משכיות החמדה של אירופה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    הקתדרלה של סגוביה - אחת משכיות החמדה של אירופה

      

    מתכנן הקתדרלה היה הבנאי האמן חואן גיל דה הונטנון, האמן הגותי האחרון, ובנייתה הושלמה על ידי בנו רודריגו. הכיפה נבנתה ב-1630 על ידי פדרו דה בריזואלה, ארכיטקט שפעל בתקופת המעבר בין הסגנון הגותי לרנסנס, בסגוביה, עיר הולדתו, לאחר שברק פגע בצריח.

     

    קשה להאמין שמבנה כה מורכב ויפה, שגודלו כגודל מגרש כדורגל, נבנה במשך שנתיים בלבד. הקתדרלה נבנתה על שטח רחב ממדים, ולצורך בנייתה פונו 100 בתים ממרכז העיר. השטח המפונה היה חלק מהרובע היהודי, והבתים שפונו היו בעבר בתי יהודים שגורשו בגירוש ספרד בשנת 1492 ובתי אנוסים שהמשיכו להתגורר בו אחרי הגירוש.

     

    פנים הקתדרלה צנוע לעומת חיצוניותה, ולעומת קתדרלות אחרות בספרד, וכנראה שיש לתלות זאת בכך שזו התקופה שבה החלה העיר להיעזב.

     

    התמקדות בפרטים הקטנים בקתדרלה, שבה פסלים מפלצתיים לגירוש השדים (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    התמקדות בפרטים הקטנים בקתדרלה, שבה פסלים מפלצתיים לגירוש השדים

     

    גרגוילים - מרזב מפלצתי בקתדרלה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    גרגוילים - מרזב מפלצתי בקתדרלה

     

    הגותיקה בקתדרלה עמוסה פרטים קטנים וגותיקה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    הגותיקה בקתדרלה עמוסה פרטים קטנים וגותיקה

     

    "ספינה על הצוק"

    האלקסר בסגוביה, או כפי שהוא קרוי הטירה, הוא אחד הבולטים בספרד בצורתו ובסגנונו, והוא זכה לשם "ספינת האבן" על שום צורתו המזכירה חרטום של ספינה. המבצר בנוי על צוק סלע, מעל מפגשי הנהרות ארסמה וקלאמורסי.

     

    בתחילה היה זה מבצר ערבי, שנבנה מעץ על יסודות רומיים. הבנייה הנוכחית היא מתחילת במאה ה-13, בימי אלפונסו השמיני שבחר להתגורר במקום. המבצר שימש למגורי המלכים עד למעבר בית המלוכה למדריד בתחילת המאה ה-18. הטירה עברה שיפוצים נרחבים לאורך השנים, ועם הקשרים לבתי המלוכה האירופיים היא החלה להידמות למבצרים שבמרכז אירופה.

     

    הכניסה לאלקסר מזכירה טירות מסיפורי ילדים. גם דיסני קיבל ממנה השראה לסיפוריו (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    הכניסה לאלקסר מזכירה טירות מסיפורי ילדים. גם דיסני קיבל ממנה השראה לסיפוריו

     

    הטירה משמשת היום כמוזאון למלכי קסטיליה. אפשר לטפס למרפסות ולצריח הגבוה ולצפות בנוף המקסים שמסביבה, אך המראה הפנימי אינו נופל מהמראה החיצוני. אמנם העיצוב המקורי ניזוק בשרפה שהייתה ב-1862, אך מאז שוקם ברובו.

     

    בטירה אולמות מפוארים החל מימיו של אלפונסו העשירי, "החכם" (1221-1284), מלך קסטיליה: החדר הישן, חדר האח, חדר השינה, חדר הנשק ועוד. החדרים שופעי עיטורים מתקופות שונות, בסגנון המודחאר המורי, סגנון גותי ורנסנס, עם פסלים, שטיחי דמשק, קישוטים, ציורים, ורהיטים, בדיוק כמו שעולה בדמיוננו כשאנו חושבים על ארמון. כאן הוכתרו מלכים, נישאו וחגגו, וכאן גם היה בית המשפט, ונידונים למוות היו מושלכים אל הנקיק הצר שבתחתית הארמון. זה היה קל יותר ממכת חרב.

     

    בין סיפורי האגדות סביב הנקיק, תשמעו על סיפורה של יהודייה צעירה שהואשמה בניאוף והושלכה לתהום, ותוך כדי נפילה זעקה את חפותה לבתולה מריה, וזו אכן שלחה כנפיים שעזרו לה להגיע לקרקע. הכנפיים עדיין משחקות תפקיד בעיר. האגדה מספרת שלהקות של עורבים שחגות מעל העיר הן הנשמות המיוסרות של הפושעים.

     

    כנסיית ורה קרוז נשקפת מימין לכביש ממבצר האלקסר (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    כנסיית ורה קרוז נשקפת מימין לכביש ממבצר האלקסר

     

    "לו בורא עולם היה מתייעץ בי, היה בורא עולם טוב יותר"

    אחד החדרים מכונה חדר החוט, או החבל השזור, והסיפור מחזיר אותנו לאלפונסו "החכם", שהיה לא רק חכם אלא גם נאור, ובימיו תורגמו יצירות רבות מעברית וערבית לקסטיליאנית, וארמונו היה מקום מפגש ליוצרים מספרד ומחוצה לה.

     

    בשנת 1258, בעת פגישה באחד החדרים, פרצה סערה נוראית ונהרס חלק מהמבנה. האגדה מספרת שזה היה עונש על גאוותו. מספרים שאמר: "לו בורא עולם היה מתייעץ בי, הוא היה בורא עולם טוב יותר". נזיר פרנציסקני התחנן לפניו לחזור בו מדברי הכפירה, אך ללא הועיל, ואז התחוללה הסערה שהרסה את האולם שבו התקיימה הפגישה. נראה שאלפונסו למד את הלקח, וכששיפץ את האולם הוא עיטר את תקרת החדר מסביב בתבליט גבס של חבל בשזירה, כמו החגורה של הנזירים הפרנציסקנים, כדי להזכיר את הכאתו על חטא.

     

    וכך, מחדר לחדר, עוברים על פני ההיסטוריה, עם הסיפורים והאגדות והמציאות. כאן נפגשו לראשונה פרדיננד ואיזבלה, לכאן הגיע קולומבוס כדי לבקש מאיזבלה ופרדיננד שיממנו את מסעו לגילוי אמריקה, כאן נפגש אתם גם תומס דה טורקמדה, נזיר ממנזר סנטה קרוז, שהיה המוודה הראשי של איזבלה, והוא שהוביל אותה לדבוק בלהט האמונה הדתית וברעיון שספרד חייבת להיות נוצרית. הוא גם היה האינקוויזיטור הראשי, ששיחק תפקיד ראשי בעינויים, הוצאות להורג וגירוש היהודים.

     

    חלונות ויטראז' בארמון ובהם דמויות מלכותיות. כאן נראה אלפונסו ה-6 (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    חלונות ויטראז' בארמון ובהם דמויות מלכותיות. כאן נראה אלפונסו ה-6

     

    פרדיננד ואיזבלה

    בהיסטוריה היהודית נקשרים פרדיננד ואיזבלה לגירוש ספרד, האסון הנורא של יהדות ספרד בימי הביניים. בהיסטוריה הספרדית, לעומת זאת, הם עדיין דמויות נערצות. איזבלה מכונה עד היום איסבלה קתוליקה - איזבלה הקתולית, והזוג הצעיר הזה, היא בת 19 והוא בן 18, הניח את היסודות לספרד של היום, שכן המלכה הצעירה מקסטיליה והמלך מאורגון, איחדו את ממלכותיהם והביאו את הממלכות לישות אחת. הם גם אלה שפעלו בתקופת המעבר בין ימי הביניים לעת החדשה, והפכו לכוח רב עצמה באירופה ובעולם.

     

    הנישואים נארגו כשהם היו עדיין רכים בשנים, אלא שאחיה ביטל את ההסכם וחיפש לה שידוך ראוי יותר. איזבלה מצאה מקלט בין חומות המבצר, ומשם נערכה לכיבוש המלוכה. בין שאר תומכיה, היא זכתה לתמיכת מועצת העיר סגוביה והוכתרה במבצר למלכת קסטיליה וליאון. היא פנתה לאביו של פרדיננד, ובסודיות המשיכה במשא ומתן. נישואי הצעירים נערכו בסודיות בשנת 1469. לא היו אלה נישואי אהבה, אולם על אף שהמטרות היו פוליטיות הם היו שותפים מסורים לאורך חייהם המשותפים.

     

    חלונות וקירות מעוטרים בשלל גילופים סימטריים וצבעים (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    חלונות וקירות מעוטרים בשלל גילופים סימטריים וצבעים

     

    בשלב הראשון של הנישואים היו בני הזוג סובלנים, והמשיכו במסורת הסובלנות של קודמיהם. הם הגנו על קהילות יהודיות, ואף העסיקו במינהל המדינה יהודים כאברהם סניור, בן סגוביה, שאותו הטבילה המלכה לנצרות (ולאחר מותו חזרו חלק מבני משפחתו לחיק היהדות).

     

    יש גרסה שאברהם סניור, שהפך לידידו האישי של המלך, היה זה שהפגיש ביניהם. זה מוביל אותנו לסיפור מופלא שמצאתי בעלון "הלפיד" היוצא על ידי האגודה למדעי יהדות האנוסים העוסקת במחקר בנוגע לאנוסים ממוצא איברי.

     

    הפיסול העירוני מצוי בכל פינה בסגוביה. פסל הסירנות ספינקס מ-1852 (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    הפיסול העירוני מצוי בכל פינה בסגוביה. פסל הסירנות ספינקס מ-1852

     

    "המלך פרדיננד: האם היו לו שורשים יהודיים?"

    בקיץ 1995 התפרסם סיפור חביב שכתב ר' אליהו קפסאלי, שחי במאה ה-16 בקנדיה (שמה של כרתים בתקופה הוונציאנית) ושימש בה כרב. בתפקידו כרב וכראש הקהל הוא פגש אנשים שגורשו מספרד ואף כתב על כך ספר "סדר אליהו זוטא". הסיפור "המלך פרדיננד: האם היו לו שורשים יהודיים?" מובא כאן כלשונו.

     

    "לדברי ר' אליהו קפאסי, חלק מהאנוסים היו במעמד כלכלי ופוליטי גבוה. הסיפורים שסיפרו לו לא היו רק שמועות רכלניות אלא מידע אמין מאוד, שהגיע ממקורות שהיו סודיים ביותר. סיפור הרב אליהו מסופר בפירוט רב, מה שמוכיח שהמלך הספרדי פרדיננד היה ממוצא יהודי:

     

    היה הייתה בחורה יפהפייה ושמה פלומבה. מלבד יופיה המדהים היא הייתה גם משכילה מאוד. פלומבה הייתה נשואה ליהודי צעיר ונאה מאוד, השייך לבית אריסטוקרטי. הם גרו בבית מפואר בפרוור של עיר גדולה.

     

    יום אחד, כשיצאה עם המשרתת למסע קניות, ראה אותה אציל ספרדי ששמו היה פדריקה אלמירנטה דה קסטיליה, שהיה אחד המושלים האהובים. פרדיקה התאהב נואשות בפלומבה, והצליח להערים עליה ולפתות אותה... פלומבה הרגישה אשמה נוראית, וסיפרה לבעלה על הרומן. בעלה, שלא יכול היה לשאת את הבושה והמבוכה, עזב אותה.

     

    והנה היא גילתה שהיא בהיריון, ולאחר מכן נישאה לגבר אחר. הידיעה על הולדת התינוק הגיעה לאוזני אלמירנטה האציל, והיה לו ברור שהתינוק הוא בנו. הוא לקח את הילד, הביא אותו לגור אתו בארמון והעניק לו חינוך מעולה, שמתאים לנסיך. פלומבה אמנם סירבה לוותר על בנה, אבל נאלצה להסכים.

     

    כאשר הצעיר גדל הוא נישא לנסיכה שילדה לו ארבע בנות. שלוש מהבנות נישאו לנסיכים ממשפחת המלוכה. הבת הרביעית הייתה נשואה למלך ארגון, ומתוך האיחוד הזה נולד בן, פרדיננד".

     

    אנדרטה לזכר המתקוממים נגד נפוליאון בכניסה לאלקסר (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    אנדרטה לזכר המתקוממים נגד נפוליאון בכניסה לאלקסר

     

    ב-1480 הוקמה האינקוויזיציה, והשאר היסטוריה

    מנהיגי הקהילה היהודית הספרדית ידעו על מוצאו היהודי של פרדיננד, וציפו שהמלך פרדיננד יהיה מאוד סובלני בטיפולו בנתיניו היהודים. למרבה הצער, ההיסטוריה והגורל הוכיחו אחרת.

     

    יש הטוענים שלדמויות רבות הקשורות בגירוש יהודי ספרד היו שורשים יהודיים: לאשתו של פרדיננד, איזבלה, גם לדייגו דה רזא, שהיה האינקוויזיטור הראשי לאחר טורקבמדה; לכומר שהשיא את פרדיננד ואיזבלה, ולשר האוצר שהיה אחראי לתקצוב מסעו של קולומבוס - שגם בנוגע אליו יש סימני שאלה.

     

    ההרעה וההידרדרות ביחס ליהודים (ולמוסלמים) החלו בשנת 1476, בצווים מלכותיים שהתקינו המלכים, במטרה להפוך את ספרד למאוחדת באמונתה, ולעקור מן השורש את חטא הכפירה. בשנת 1480 הוקמה האינקוויזיציה, והשאר היסטוריה.

     

    ולסיום חלקה של המצודה, תושבי העיר הגאים מספרים שהיא שימשה כאתר לסרטים רבים, וכהשראה לוולט דיסני כש"בנה" בהוליווד את ארמונה של סינדרלה.

     

    פסלו של חואן בראבו - הגיבור הלאומי של סגוביה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    פסלו של חואן בראבו - הגיבור הלאומי של סגוביה

     

    דון אברהם סניור

    סגוביה היא עירו של דון אברהם סניור, ודון אברהם סניור מייצג את סיפורם של יהודי ספרד. הוא היה היהודי העשיר והמשפיע ביותר בספרד של זמנו, בן בית אצל המלכים פרדיננד ואיזבלה, חבר אישי שהיה מעורב בהסדרת נישואיהם.

     

    הוא היה איש כספים, ושיחק תפקיד הן בעיצוב הממלכה והן בקרב יהודי ספרד. בשנת 1492, כשהוא כבר בן 80, הוא הוטבל לנצרות, אולי בלחצה של המלכה, ואולי משום שהחליט שלא עוזבים "מולדת". יש גם הגורסים שהיה איום ישיר שאם לא יתנצר תושמדנה כל הקהילות. בני משפחתו הוטבלו אף הם, ואימצו את השם קורנל. הוא מת שנה מאוחר יותר, ובני משפחתו חזרו חלקם לחיק היהדות, וצאצאים רבים חיים היום בארץ.

     

    הפאטיו בביתו של אברהם סניור (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    הפאטיו בביתו של אברהם סניור

     

    הקהילה היהודית בסגוביה פרחה בתקופת תור הזהב, מהמאה התשיעית עד למאה ה-13 (התקופה מכונה גם תקופת "שלוש הדתות", הודות להרמוניה ששררה אז בין נוצרים, יהודים ומוסלמים). הפריחה הייתה בחיים היהודיים ובתרבות היהודית, בתחום הכלכלי ובשילוב היהודים בתחומי העשייה הציבורית ובמוסדות השלטון.

     

    חלקם של היהודים במסחר ובתעשייה והיזמות שלהם באותה תקופה הביאו לשגשוגה של סגוביה ולחיזוקה, ומספר תושבי העיר גדל בהתמדה.

     

    ביתו של אברהם סניור עומד במרכז הרובע היהודי. הבית השמור משמש היום מרכז חינוכי ומוזאון קטן, ומוצגים בו פריטים יהודיים המלמדים על עברה המפואר של יהדות סגוביה. תשומת לב מיוחדת מושך שלט גדול המוצג על אחד הקירות, ובו שמות של אנשי הקהילה לפני גירוש ספרד.

     

    לא ברור אם נכון הסיפור שאברהם סניור ניסה לשחד את המלכים בממון רב כדי למנוע את צו הגירוש. על פי הסיפור, 30,000 מטילי זהב גרמו לאיזבלה להרהור שני, אך טורקמדה ביטל את הרעיון וצו הגירוש ניתן.

    עוד מבט לאמת המים היפה. אי אפשר להתעלם ממנה (צילום: שלמה צדקיהו) (צילום: שלמה צדקיהו)
    עוד מבט לאמת המים היפה. אי אפשר להתעלם ממנה

     

    תצפית מחומת העיר העתיקה

    אחר הצהריים, כאשר התיירים נפרדו מהעיר והאוטובוסים חזרו למדריד, עוד נשארנו כדי לראות את תושבי העיר, שיצאו חבורות חבורות ותפסו את מקומם של התיירים במסעדות ובבתי הקפה, או סתם יצאו לשאוף אוויר.

    תוך כדי הליכה למכונית נגלה לעינינו פעם נוספת האקוודוקט, והרגשנו שאי אפשר להיפרד ממנו סתם כך. עלינו במדרגות אל חומת העיר כדי לזכות בנקודות מבט נוספות.

     

    החומה נבנתה במתכונתה הנוכחית במאה ה-11, ויש כמה מקומות שמהם ניתן לעלות. בחרנו במדרגות הרחבות שליד אמת המים. המרפסות לתצפית מקלות על העולים. העלייה לחומה מאפשרת זווית ראייה שונה. כאן חשים בעצמתה של אמת המים, רואים את השתלבותה בעיר, ומטיילים בין הבתים שלאורך הסמטאות הצרות.

     

    כשהלכנו לעבר מגרש החניה החלטנו שהפרדה היא זמנית, כי ברור לנו שנשוב אל אמת המים, לעיר ולכיכר.

     

    הכתבה פורסמה בירחון "טבע הדברים "

    מתנה לגולשי ynet: מנוי ל-4 חודשים ב-29 שקלים לחודש (במקום 39)

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: שלמה צדקיהו
    פסל המדונה באמצע האקוודוקט של סגוביה
    צילום: שלמה צדקיהו
    צילום: שלמה צדקיהו
    עיטור גותי בקתדרלה של סגוביה
    צילום: שלמה צדקיהו
    צילום: שלמה צדקיהו
    סמטה המובילה אל הקתדרלה
    צילום: שלמה צדקיהו
    מומלצים