עיניים עצומות: צבת הים העיוורת חוזרת לחיים

במרכז הארצי להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים בבית הספר הימי "מבואות ים" במכמורת, מטפלים בחודשים האחרונים בפציינטית מיוחדת במינה, צבת ים ירוקה ונדירה הסובלת מעיוורון. זו הפעם הראשונה לדברי אנשי המרכז שהגיעה אליהם צבה עיוורת. הצבה, שזכתה לשם "צורית" אובחנה עם שבר בשריון, לאחר שהגיעה לטיפול לפני כארבעה חודשים.

• מתוקים עם זנב: כלבים וחתולים מחפשים בית
  
• הרומן המסוכן של קרלוס הכלב עם ה"אנגרי בירדס"
  

"בתחילה היינו בטוחים כי זו הבעיה העיקרית שלה ולאחר שביצענו קיבוע חיצוני של השריון בעזרת דבק מגע חזק, לא ראינו שיש שיפור במצבה, אלא להיפך", מסביר ל-ynet יניב לוי, מנהל מרכז ההצלה. "חודש חלף והיא לא אכלה, המצב שלה המשיך להידרדר ורק כשהתחלנו לחקור את הנושא יותר לעומק, גילינו שצורית סובלת מבעיה לא קלה בכלל - עיוורון. אני מעריך שזה נגרם מפגיעת ראש ישנה". 

איך תמצא את האוכל בכוחות עצמה?

כדי לאבחן את מצבה של הצבה, הוזמנה למרכז ההצלה, ד"ר חוי צרפתי, מומחית לרפואת עיניים בבעלי חיים. "היא קבעה סופית כי צורית הצבה לא רואה בשתי עיניה ולמרות הבשורה העצובה על כך שהצבה לא רואה, התנחמנו בעובדה שאם היא לא יכולה לשוב לטבע, לפחות נעשה בה שימוש נכון לטובת גרעין הרבייה שלנו, בו חיים 30 צבי ים ירוקים בסכנת הכחדה", הוא מפרט.

בעוד שמרבית מצבי ים שנמצאים בשיקום במרכז ההצלה, אוכלים בכוחות עצמם, במקרה של צורית שאיבדה את יכולת הניווט ומציאת המזון, למטפלים היה צורך דחוף במציאת פתרון שיאפשר לה לנסות ולהגיע למזון בכוחות עצמה, למרות מגבלת הראייה.

"גם היא וגם אנחנו נאלצנו ללמוד איך לחיות עם העיוורון שלה ולשמחתי, אחד המתנדבים המציא לה טכניקה בה אנחנו מכניסים עלי חסה וחתיכות דגים למשטח פלסטיק, והתחלנו לאלף אותה לזהות את האוכל ולפתוח את הפה", מוסיף לוי.  

(צילום: יניב לוי, רשות הטבע והגנים)

אילוף בדרך לדג

לדבריו, הצבה עברה בימים הראשונים הליך אילוף פשוט ומדורג. "צב הים הוא זוחל פרימיטיבי וקל יחסית לאילוף אם עושים זאת נכון בעזרת התניות. החזקתי ביד שמאל את הגפה הימנית שלה ומקביל, בביד השניה שלי, התחלתי ללטף אותה באזור האף עם פיסת אוכל - חסה או דגים - עד שצורית הבינה שהיא צריכה לפתוח את הפה ולבצע נשיכה כדי לתפוס את האוכל", הוא אומר.

אחרי סיום הליך האילוף הראשוני, החלו להרגיל את הצבה לאכול ממשטח פלסטיק אליו הוכנסו עלי חסה וחתיכות דגים.

"זו טכניקת האכלה שהמציא אחד המתנדבים שלנו במרכז ואחרי שאילפנו אותה במשך שלושה ארבעה ימים, היא הגיעה למצב בו בכל פעם שנגענו לה בגפה, היא פתחה את הפה כדי לאכול", הוא מגלה. "אחרי שבועיים המתנדבים כבר הפסיקו להחזיק לה את הגפה, אלא רק ליטפו לה את האף, ומשם קצרה הדרך לפתיחת הפה ולהתחלת האכילה".

(צילום: יניב לוי, רשות הטבע והגנים)

למרות העיוורון, תוכל לתרום להצלת המין מהכחדה

בספטמבר 2002 הקימו ברשות הטבע והגנים פרויקט הצלה של צבי הים הירוקים, המצויים בסכנת הכחדה ממשית באזור ישראל ובים התיכון. כדי לנסות ולסייע לאוכלוסיה בטווח הארוך, הוקם גרעין רבייה שמטרתו למנוע את ההכחדה. לשם כך נאספו עשרות צבי ים ירוקים שבקעו בחופי הארץ במטרה לגדלם בשבי ובמרוצת השנים, נאסף גם צב ים ירוק צעיר שנפצע קשה בגפיו ולא יכול היה לשוב לטבע.

זמן הוא מרכיב קריטי בחייהם של צבי הים. על פי הערכות הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 12-15 שנים בשבי ורק אז יוכלו להתרבות ולהטיל ביצים פוריות. בטבע מדובר בהמתנה ארוכה יותר ועל פי הערכות הם מגיעים לבגרות מינית בגיל 30 שנה ומעלה.

כיום ההערכות הן כי ישנן פחות מעשר נקבות צבות ים ירוקות שמגיעות להטיל בחופי הארץ מדי שנה וברשות מקווים כי הצבים בגרעין הרבייה, יצליחו להגדיל משמעותית את מספר צבי הים הירוקים המתרבים בחופי הארץ.

לוי מציין כי הליך האילוף של הצבה גרם לה לפתוח את הפה בכל פעם שהרגישה את המזון במיכל, אך היו פעמים בהן ניסתה לאכול את דופן המיכל או כל צינור שהוכנס למיכל. "כיום היא מגיעה בכוחות עצמה אל המזון ואוכלת אותו בצורה טבעית", הוא מסכם, אך מבשר כי צורית הצבה לא תשוב לעולם לטבע.

"אין טעם לשחרר צב עיוור לטבע כי הוא לא יצליח לשרוד. בעולם יש מעט מאוד מקרים של צבי ים עיוורים בשבי. בעתיד היא תעבור לבריכות גרעין הרבייה יחד עם 30 צבי ים ירוקים נוספים ואני מקווה שהיא תטיל דור חדש של צבים, גם אם היא בעלטה".