אייר ג'ורדן / נבחרת ירדן מתקרבת למונדיאל
החזון של בנו של המלך חוסיין ומאמן עיראקי מצוין, הביאו את השכנה לעמדת זינוק מצוינת לברזיל 2014, והפכו אותה לאחת הנבחרות הלוהטות באסיה. מסע אל הכדורגל שמעבר לנהר
נבחרת יפן הייתה אמורה להפוך השבוע לנושא השיחה החם של חובבי כדורגל רבים ברחבי העולם. לאחר פתיחה מוחצת לשלב האחרון במוקדמות המונדיאל באיזור אסיה, "הסמוראים הכחולים" היו בעמדה מצוינת להפוך לנבחרת הראשונה המעפילה למונדיאל 2014, מלבד המארחת ברזיל כמובן.
עוד ב-ynet ספורט:
- מכבי ת"א - כל התרחישים במחזור האחרון
- עוד לא מאוחר לעשות כבוד לטים דאנקן
- אחרי שנה: אריק אבידל בסגל ברצלונה
תוצאת תיקו במפגש בין עומאן לאוסטרליה עשתה את החיים אף נוחים יותר עבור היפנים, כל שנדרש מהם כדי לזכות בכרטיס הנכסף לברזיל היה להשיג תוצאת תיקו במשחק החוץ מול ירדן, לא משימה קשה במיוחד בהתחשב ב-0:6 הקליל שרשמה הנבחרת של אלברטו זקארוני במפגש הראשון בין השתיים.
צפו בירדן מדהימה את יפן
היפנים שלטו, אלא שמשחק הקרבה של הירדנים שנהנו מתמיכה קולנית של 18,000 אוהדים באצטדיון המלך עבדאללה בעמאן קילקל את החגיגות של ארץ השמש העולה. בדקה ה-45 חליל בן עטייה נגח מצוין כדור קרן של עמאר דיב והרים את הקהל הירדני באוויר. אחמד איברהים במבצע אישי מרהיב הכפיל את התוצאה בדקה ה-60 וקשרה של מנצ'סטר יונייטד, שינג'י קגוואה הצליח רק לצמק בדקה ה-69.
עם שריקת הסיום, רבים מהשחקנים הירדנים קרסו על הקרקע מרוב אושר וחוסר יכולת לעכל את הסנסציה האדירה שחוללו, השמחה במדינה הייתה כה גדולה שאפילו המלך עבדאללה השני התקשר לברך את השחקנים. היפנים מנגד התעסקו בעיקר בבכיינות והאשימו את הקהל המקומי שלטענתם סינוור את שחקניהם בקרני לייזר.
הניצחון על יפן היה שיאו של תהליך חיובי העובר על הכדורגל אצל שכנתנו ממזרח בשנים האחרונות. ירדן מעולם לא הייתה אחת מאריות הכדורגל האסיאתי, היא אף פעם לא העפילה למונדיאל, ועד ל-2004 אפילו לא העפילה לאליפות אסיה. מאז היא כבר נעצרה פעמיים רק בשלב רבע גמר של אליפות היבשת, ובקמפיין מוקדמות המונדיאל הנוכחי היא נמצאת לראשונה בתולדותיה בעמדת העפלה ממשית. רק לשם ההשוואה, נבחרת ערב הסעודית, אשר נחשבה בעבר לאחת החזקות מבין מדינות ערב ושיחקה ארבע פעמים בגביע העולם, כבר הודחה מהמוקדמות ולא תשחק בברזיל.
אבי המהפכה של הכדורגל הירדני הוא הנסיך עלי בין אל-חוסיין, בנו הרביעי של המלך חוסיין המנוח. בדומה לאביו, גם הנסיך עלי הוא איש של חזון. ב-1999 הוא מונה ליו"ר התאחדות הכדורגל הירדנית והחליט להשקיע את מירב המשאבים במחלקות הנוער ובטיפוח שחקנים צעירים על ידי פתיחה ושיפוץ של מרכזי כדורגל רבים ברחבי המדינה. ההשקעה של הנסיך בדור הצעיר הניבה פירות במהרה, שמונה שנים לאחר מינויו ירדן העפילה לאליפות העולם עד גיל 20 והנבחרת הבוגרת כאמור הגיעה פעמיים לרבע גמר אליפות אסיה.
הנסיך עלי לא הסתפק בעסקנות לוקאלית והקים את התאחדות הכדורגל המערב אסיאתית המקיימת אליפויות עצמאיות ויוצרת שיתופי פעולה ספורטיביים בין מדינות האזור. המעמד האיתן שיצר לעצמו הנסיך עלי באסיה, הביא לבחירתו לסגן נשיא פיפ"א החל מיוני 2011. שמו עלה לכותרות כשהצליח להסיר את האיסור של פיפ"א על שחקניות הכדורגל המוסלמיות לשחק עם חיג'אב.
סלטיק וריינג'רס - הגרסה הירדנית
כמו ברוב העולם, כדורגל הוא הספורט הפופולארי ביותר בירדן. חובבי הכדורגל במדינה עוקבים באדיקות אחר משחקיהן של ריאל מדריד וברצלונה וכפי שהגדיר זאת בלוגר ירדני, "ליונל מסי נערץ במדינה יותר מכל חברי הקבינט גם יחד".
אלא שעם ההתקדמות של הנבחרת בשנים האחרונות חל זינוק משמעותי גם בפופולאריות של הליגה המקומית. בדומה לליגה הסקוטית, שני מועדונים בליגה הירדנית חזקים באופן בולט מכל השאר וממחישים גם את השסע הדמוגרפי במדינה.
אל-פייסלי, המועדון המעוטר ביותר במדינה, נחשב לקבוצה של הילידים הירדנים, בעוד היריבה העזה, אל-ויחדאת הוקמה על ידי מהגרים פלסטינים אשר הגיעו לירדן בתום מלחמת העצמאות, ועד היום
אהודה בעיקר על ידי הירדנים מהמוצא הפלסטיני. ב-26 השנים האחרונות רק פעם אחת הוענק תואר האליפות לקבוצה אחרת מלבד השתיים. המפגשים בין שתי הקבוצות, אשר באופן טבעי שולחות את מירב השחקנים לנבחרת הירדנית, נחשבים לטעונים במיוחד והסתיימו לא אחת בתקריות אלימות. מקרה זכור במיוחד התרחש ב-2010, כשאוהדי אל-פייסלי השליכו אבנים אל עבר היציע של אוהדי אל-ויחדאת. בעוד האחרונים ניסו לברוח הם התנגשו עם כוחות המשטרה, ובסופו של דבר פרצו את הגדר המפרידה בין היציע לכר הדשא.
צפו במהומות במפגש בין אל ויחדאת ואל-פייסלי
העיראקי שעושה את ההבדל
מי שמדריך את הנבחרת הירדנית המכונה בפי העם "אל נאשאמה" (בתרגום חופשי – האבירים האצילים) הוא המאמן העיראקי, עדנן חמאד. לאחר שאימן את נבחרת עיראק במספר קדנציות ואף זכה לתשומת לב תקשורתית בתקופה שלאחר הפלישה האמריקאית לעיראק, מונה חמאד ב-2009 לתפקיד מאמן נבחרת ירדן.
חמאד קיבל את הנבחרת לאחר פתיחה גרועה במוקדמות אליפות אסיה אך הצליח להפוך את היוצרות, השיג את הכרטיס לטורניר בקטאר ואף הגיע יחד עם הנבחרת עד לשלב רבע הגמר. לפני פתיחת קמפיין מוקדמות המונדיאל האחרון דורגה ירדן במקום ה-13 ביבשת אסיה. מכיוון שליבשת מובטחות רק ארבע נציגות בגביע העולם (נציגה חמישית תתמודד מול נציגת דרום אמריקה על הכרטיס), ירדן לא סומנה כאחת הפייבוריטיות להעפיל לטורניר החשוב מכולם.
בשלב המוקדם רשמה ירדן את הניצחון בהפרש הגבוה ביותר בתולדותיה, 0:9 על נפאל החלשה. בשלב הבתים הראשון היא שובצה עם עיראק, סין וסינגפור. השתיים הראשונות סומנו כפייבוריטיות לעלות לשלב הבא, אלא ששחקניו של חמאד הצליחו לרשום הישג היסטורי נוסף כשניצחו לראשונה בתולדותיהם את הסינים (1:2) ועלו על חשבונם לשלב האחרון מהמקום השני. לאחר אותו ניצחון, ירדנים רבים יצאו לחגוג ברחובות, כשמכל מקום נשמעו קולות צופרים, וזיקוקים רבים נורו לאוויר.
צפו בירדן מפתיעה את סין
שלב הבתים השני אשר יקבע את המעפילות למונדיאל נראה כבר כמשימה קשה במיוחד. ירדן שובצה לבית ב' יחד עם נבחרות חזקות כמו יפן,
אוסטרליה ועיראק אשר סיימה מעליה בשלב הקודם. הפתיחה לא נראתה מבטיחה, לאחר 1:1 ביתי מול עיראק, רשמו הירדנים שיא היסטורי נוסף, אלא שהפעם מדובר היה בשיא שלילי. הנבחרת של חמאד ספגה את התבוסה הגדולה בתולדותיה, 6:0 מרגליה של יפן, וברזיל נראתה אז רחוקה מתמיד.
אלא שדווקא במשחקה הבא, ירדן רשמה סנסציה ענקית כשגברה על אוסטרליה החזקה 1:2 בביתה. לאחר מכן הגיעו הפסדי חוץ לעומאן ולעיראק אשר שוב הרחיקו את הירדנים מהמונדיאל, אך הניצחון המדהים על יפן טרף את הקלפים מחדש.
בעוד יפן צפויה להעפיל למונדיאל מהמקום הראשון, הקרב על המקום השני אשר מעניק אף הוא כרטיס לברזיל פתוח לגמרי. לאחר שישה משחקים ירדן עם שבע נקודות, אחת יותר מאוסטרליה לה משחק חסר. עומאן נמצאת במקום הרביעי עם שש נקודות משישה משחקים ועיראק חמישית ואחרונה עם חמש נקודות מחמישה משחקים.
משחק המפתח של הירדנים יהיה בחודש יוני במלבורן מול אוסטרליה. אם יצליחו להדהים את ה"סוקרוז" פעם נוספת חלום המונדיאל יהפוך לריאלי יותר מאי פעם.
הדחיפה שחיסלה את החלום האירופאי
הרוב המכריע של שחקני נבחרת ירדן משחק בליגה המקומית, בודדים משחקים בליגה הסעודית או באמירויות המאוחדות. באירופה אין כרגע נציגים מה"אל-נאשאמה". מי שהיה קרוב לקריירה אירופאית היה
השוער עמאר שאפי, אשר כיכב בניצחון מול היפנים. שאפי המכונה בירדן "הלוויתן" נחשב לאחד השוערים הטובים ביותר באסיה ויכולתו המצוינת באליפויות היבשת ב-2004 וב-2011 גרמה להתעניינות מצד מספר קבוצות אירופאיות בעיקר מצרפת. אלא שתקרית במהלכה דחף שופט הביאה להשעייתו לשנה מהמגרשים וחיסלה את סיכוייו לעבור לאירופה.
כוכב אחר של הנבחרת הוא חסן עבדל-פתח, יליד ערב הסעודית ונצר למשפחה של פליטים פלשתינים. עבדל-פתח הוא אחד השחקנים הנערצים במדינה ומכונה "שאטר חסן" על שם דמות של ילד הרפתקן וחכם במיוחד מאגדת ילדים ערבית.
את הפריצה הגדולה שלו במדי הנבחרת עשה חסן רק בגיל 26 כשכבש צמד אחרי שנכנס כמחליף ב-2:2 המפתיע מול דרום קוריאה במוקדמות מונדיאל 2010. בקמפיין הנוכחי הוא כבר הספיק לכבוש שבעה שערים כולל רביעייה מול נפאל. כמוסלמי מאמין הוא נוהג לחגוג שערים בהשתטחות לקרקע המדמה תפילה.
חגיגת שער טיפוסית של חסן
עד למשחק הגורלי של ירדן מול אוסטרליה נותרו קצת פחות משלושה חודשים, אלא שמאז הניצחון על יפן נראה כי האופוריה השתלטה על האוהדים הירדנים. בפורומי הכדורגל השונים לא התעסקו בימים האחרונים בסיכויים מול הנבחרת בה משחק טים קייהיל אלא בקשיים הביורוקרטים הצפויים להם בהשגת ויזה לברזיל.
לפנייה לכתב/ת 
