השר שירי עגבים - אין לו חלק לעולם הבא?

שאלה:

במקרה ראיתי שו"ת ס.מ.ס. של הרב אבינר, שלפיו נפסק בשולחן ערוך כי "השר שירי עגבים אין לו חלק לעולם הבא". ברצוני לברר:

א. מה מוגדר שירי עגבים? רק שירים גסים/ארוטיים, או לחילופין, כל שיר שנושאו אהבה בינו לבינה, ובכך, למעשה, רוב רובם של שירי החול השכיחים בתחנות כגון גלגל"צ ותחנות פופולריות דומות.

ב. האם הפסק חל רק על שירת שירים מעין אלו, או גם על השומע אותם, ומדוע בכלל האיסור כל כך גדול? האם הכוונה רק למי שהוא מעיין "צרצר" יושב קרנות, בטלן מקצועי ביחד עם דוברי לשון הרע , או בדרנים ב"קברטים למינהם" הידועים לשמצה בצרפת ומקומות מעין אלו, או שמא לכל אדם?

ג. האם שירה חייבת להיות רק שירת קודש? הרי כבר הרב קוק זצ"ל העיר לסופר זיסקינד שספרותה של אומה המתחדשת בארצה עוסקת בכל מרחבי החיים, לא?

ד. בנימה מעט הומוריסטית, אך לא בלי גרעין של אמת, אם למעלה ממחצית מהציבור שומע רדיו וממילא שירים מעין אלו, לא יהיה קצת ריק בעולם הבא בהעדרם של למעלה ממחצית ישראל? (שלא לדבר על משעמם). האין כל העיסוק בעולם הבא קצת נוצרי? איך ניתן לפסוק פסק מעיין זה? אולי יהיו שיחלקו עלי, אבל אחד ההבדלים היסודיים בין יהודים לגויים הוא השייכות לכלל והערבות ההדדית, ואם אנו חסרים חלק מאחינו בקו הסיום של ההיסטוריה, אז איזה ערך יש ל"ניצחון"? (טל, ירושלים)

תשובה:

טל שלום וברכה,

אני לא ראיתי את השו"ת שאת מזכירה, אולם בשולחן ערוך הדבר לא נזכר באופן המצוטט על ידיך. בשולחן ערוך נאמר: "ראוי לאדם להרגיל עצמו בקדושה יתירה ובמחשבה טהורה ובדעת נכונה, כדי להנצל מלהכשל בדבר ערוה... וכן ינהוג להתרחק מהשחוק ומהשכרות ומדברי עגבים (פירוש דברי שחוק וחשק)" (שולחן ערוך אבן העזר, סימן כה, א).

כלומר, לא נזכרים פה שירי עגבים, וגם לא העונש בעולם הבא. הביטוי "שיר עגבים", נמצא בתנ"ך בדברי יחזקאל הנביא (פרק לג, לב), ושם הכוונה שמזלזלים בדברי הנביא, ומתייחסים אליהם כשיר עגבים.

מכל מקום, בדברי השולחן ערוך והפוסקים האחרים ברור, שהכוונה לשירים ודיבורים המעוררים את האדם להרהורים ומעשים אסורים בתחום העריות. איסור העריות הוא איסור מהחמורים בתורה, ולכן גם דברים המביאים לכך – אסורים.

מכאן, ששירים שאינם מגרים את היצר, ועוסקים בנושאים כלליים אין בהם איסור כלל. ואכן, גדולי ישראל שעסקו בשירה, חיברו גם שירים שאינם מוגדרים כשירי קודש.

בקשר לעולם הבא, יש משנה במסכת סנהדרין האומרת: "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", (סנהדרין פרק עשירי, א),

כך שיהיו שם יהודים רבים. העיסוק בעולם הבא קיים ביהדות, והנוצרים העתיקו זאת מאיתנו, אם כי ברור שעיקר ההתייחסות צריכה להיות לגבי ערך המעשים בעולם הזה.

כך נאמר בפרקי אבות: "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא, ויפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה" (אבות פרק ד, יז).

כלומר, מצד אחד אמנם השכר העיקרי הוא בעולם הבא (קורת רוח בעולם הבא), ואי אפשר להשוותו לאושר בעולם הזה. אולם מצד שני, האפשרות לקיים מעשים טובים אפשרית רק בעולם הזה – והיא שווה מכל חיי העולם הבא, כי שם אי אפשר להתקדם, לפעול ולעשות.

לכן, העיסוק העיקרי שלנו צריך להיות, כיצד לפעול במישור החיובי במהלך חיינו, הכוללים בין השאר התרחקות מאיסורי עריות. כל טוב (משיב: הרב שמואל שפירא).

• לבירורים ושאלות אפשר לפנות למענה הטלפוני של צהר בענייני בהלכה. ימים א'-ה', בין השעות 19:00-23:00, בטלפון 1-800-200-377.