הייתי שם, בין האבנים, ההשפלות והתפילות
בראש חודש סיוון הגעתי לכותל, וכמו כמו חומת שנאה הפרידה בינינו, לבין בנות הסמינר החרדיות. עזבתי את מעגל התפילה, וניגשתי לדבר איתן. חלקן נרתעו, ואחרות נענו. מחוץ לכותל חטפנו יריקות וקללות ונרגמנו באבנים ענקיות. כך מייצרים שינוי
<< עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>
<< הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>
- אחותי החרדית, ברחבת הכותל פגשת את האמת/
אריאנה מלמד
בבגרותי לקראת בת המצווה של בתי הבכורה, גיליתי את תפילת הנשים במכון פרדס ובקהילת שלם, ואחר כך את "שירה חדשה". הרגשתי שמצאתי את מקומי מחדש בבית הכנסת. שערי תפילה נפתחו בפניי. למדתי שאין איסור על קריאת נשים בתורה, ושבנות רש"י ומיכל בת שאול הניחו תפילין. אני לא, אבל יש בי כבוד למי שזהו רצונה, ויש בי רצון שהחברה תכבד אותן.
חזרתי למקום שהיה עבורי בית
לפני 5 שנים הגענו לכותל לכבוד הנחת התפילין הראשונה של בנינו. לתדהמתנו ראינו שהמחיצה מוגבהת ומוזזת, ועזרת הנשים מוקטנת. הרגשתי מושפלת ומאז הדרתי רגליי מן הכותל, כמו ילדה קטנה שנעלבת ואומרת "לא צריכה אתכם".
השנים חלפו, הדרת נשים פשתה והתרחבה - באוטובוסים, במדרכות, בטקסי משרדי ממשלה ובצבא. הבנתי שהימנעות היא לא אופציה. החלטתי להירתם יחד עם חברותיי ב"קולך" להטמעה של ערכים שוויוניים במרחב הציבורי, נאבקת על הפנים הדמוקרטיות והליבראליות של מדינת ישראל, על מרחבים דתיים שוויוניים.
חזרתי גם לכותל לפני חודש, לתפילת ראש חודש אייר. הרגשתי שחזרתי למקום שהיה עבורי בית, והפעם בסגנון תפילה שמאפשר לי תפילה בציבור ובשירה מרוממת. רגעים של חסד שבהם עבר והווה מתלכדים.
עד שחטפנו אבנים
בראש חודש סיוון שוב הגעתי לכותל. חוויית התפילה על רקע ההפגנה החרדית ההמונית הייתה מורכבת: נחשולי בנות צעירות בחצאיות כחולות ושחורות וחולצות לבנות, מביטות בנו בתערובת של זעזוע, רתיעה וסקרנות. כמו חומת שנאה הפרידה בינינו. עזבתי את מעגל התפילה, וניגשתי לדבר איתן על כבוד לשונה, על כבוד הדדי, על הסמינר, על ראש חודש. חלקן נרתעו ונבהלו, ואחרות נענו, נערות חכמות, רגישות, אמיתיות, שופעות סקרנות.
הרגשתי שבאופן פרדוקסאלי חיזקנו את מקומן של הנשים והנערות גם בחברה החרדית. הנה הן בעלות השפעה, הן נוכחות במרחב הציבורי הדתי, הן מביעות מחאה באופן דמוקרטי ולגיטימי.
הבעיה הייתה כשהגענו לשער האשפות. עד אז המשטרה תפקדה באופן מעורר התפעלות, במבצע מורכב ומוקפד. התכנון לא לקח בחשבון את היציאה מחוץ לחומה. נוכחות משטרתית דלילה באזור שמחוץ לכותל גרמה לנו לחטוף יריקות, קללות ואבנים. האוטובוס שעליו הועלנו בבהילות על ידי השוטרים נרגם באבנים ענקיות. ברור שזהו אספסוף, מיעוט זניח.
מהיכרותי העמוקה את הציבור החרדי אני מתרשמת שהוא בנוי מאנשים ונשים חיוביים, שונאי מלחמות; אנשים ונשים המעוניינים לחיות חיים בריאים, ולהשתלב בסביבה שבה הם חיים. המנהיגות שלו חולה וכוחנית ונתונה במבוי סתום. הציבור החרדי הינו חברה במגננה אל מול מציאות משתנה, אך אין לי ספק שהוא יסתגל למציאות החדשה.
אין לדעת איך תראה התפילה בראש חודש תמוז. יש לקוות שהמשטרה תיערך כראוי גם באזור שמחוץ לחומת העיר העתיקה. אני מייחלת לתפילה רגועה, לשיח פורה עם אחיותיי החרדיות, ולתחושת מוגנות בעיר שבה אני חיה.
- אילת וידר-כהן היא חברת הוועד המנהל של "קולך"
לפנייה לכתב/ת 
