שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: יובל חן, shutterstock
    אתון חיל מי ימצא: בלעם מכיר במגבלות הכוח
    היא נשאה את סבלה בדממה, ידעה לזהות את הסכנות שבדרך, והייתה נכונה להקריב את חייה עבור בעליה. באמצעות אתונו של בלעם, מנסה התורה להציג את דמותה של בת הזוג האידאלית על פי היהדות. כי מאחורי הגבר שבא לקלל ויצא מברך – עומדת אתון

    "וַיַּרְא בָּלָק בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם, מְאֹד--כִּי רַב-הוּא; וּבָלָק בֶּן-צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב, בָּעֵת הַהִוא. וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל-בִּלְעָם בֶּן-בְּעֹר, לִקְרֹא-לוֹ: לֵאמֹר, הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. וְעַתָּה לְכָה-נָּא אָרָה-לִּי אֶת-הָעָם הַזֶּה, כִּי-עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי--אוּלַי אוּכַל נַכֶּה-בּוֹ, וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן-הָאָרֶץ: כִּי יָדַעְתִּי, אֵת אֲשֶׁר-תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ, וַאֲשֶׁר תָּאֹר, יוּאָר".

      

    << עוד חדשות, כתבות ותוכן - בעמוד הפייסבוק של ynet >>

    << הכל על העולם היהודי - בפייסבוק של ערוץ היהדות. כנסו >>

     

    בהמשך הפרשה אנו רואים כי למרות שבלק בן ציפור מבקש מבלעם שיקלל את העם - מפיו של בלעם יוצאות רק ברכות. איך קורה הדבר? התשובה: ההבחנה בין קללה לבין ברכה היא דקה מאוד, ולא תמיד יכול המבורך לדעת אם קיבל ברכה או קללה.

     

    בספר איוב אומרת לו אשתו: ברך אלוהים ומות. וכוונתה: קלל את אלוהים. כשאתה קורא את המילה קלס, למשל, אינך יודע אם כוונת האומר היא לשבח, כלומר לקלס, או אדרבא, לגנות, לשים אותו לקלס.

     

    ולכן כאשר אומר בלק: אשר תאור יואר, אתה יכול לפרש יואר – יקולל, ואתה יכול לפרש יואר - שיזרח עליו האור. על החבל הדק הזה הולך בלעם, ובני ישראל לא היו מספיק מתוחכמים להבחין בביטחון מלא בין הטוב והרע שבברכתו מלאת הרמזים, ולכן ליתר ביטחון הרגו אותו כשכבשו את ארצו.

      

    שתי מכוניות

    ואולי אדגים זאת בסיפור קטן: בימים שרק המציאו את המכונית, והמכונית היתה כמובן נחלתם של העשירים בלבד, שמעו יהודי אחד מברך את חברו: אני מאחל לך שתהיינה לך שתי מכוניות. אחת שתטוס מהר מהר להבהיל אליך את הרופא והשנייה שתטוס אחריה מהר מהר להודיע: כבר לא צריך.

     

    כאן בא לברך ונמצא מקלל, והיפוכו בבלעם: בא לקלל ונמצא מברך. כאשר פותח בלעם את פיו לקלל יוצאות מפיו ברכות נפלאות: "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ יִשְׂרָאֵל. כִּנְחָלִים נִטָּיוּ, כְּגַנֹּת עֲלֵי נָהָר; כַּאֲהָלִים נָטַע ה', כַּאֲרָזִים עֲלֵי-מָיִם".

     

    הברכות האלה מדאיגות את בלק והוא מתחיל לחפש איפה טעה. הרעיון הראשון שעולה בליבו: שמא לא העמיד את בלעם בנקודת תצפית מתאימה לקללות. והוא מעביר אותו לנקודת תצפית שונה, אולי מראה העם מכיוון אחד אינו מאפשר לקללו, ומראהו מכיוון אחר יאפשר זאת.

     

    המרצה והסטודנטים

    דבר זה יובן מסיפור על מרצה באוניברסיטה, שהסביר לסטודנטים חוק מסובך בפיזיקה. לאחר שסיימתי את ההסבר, הוא אומר, הבטתי בסטודנטים ולפי מבטם ראיתי שאף אחד לא הבין כלום.

     

    הסברתי זאת מכיוון אחר לגמרי ושוב ראיתי לפי עיניהם שאף אחד לא הבין. הסברתי זאת בפעם השלישית - ואז אני הבנתי.

     

    אישה אידאלית

    ונחזור לראשית הפרשה: "וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר, וַיַּחֲבֹשׁ אֶת-אֲתֹנוֹ; וַיֵּלֶךְ עִם-שָׂרֵי מוֹאָב". מדוע בלעם רוכב על אתון, ולא, כמקובל, על חמור? כאן מסתתר סוד עמוק, שמתגלה לנו לאט לאט לאורך הסיפור, ומוביל אותנו להבין כי כל המעשה אינו אלא משל לחיי הנישואין,

     ובדרך משל על משל, לקשר שבין עם ישראל לבין השכינה.

     

    באמצעות מעשיה ודבריה של האתון, מנסה התורה להציג בפנינו את דמותה של האישה האידאלית, בעיני היהדות, דמות שמתוארת אחר כך בספר משלי במזמור "אשת חיל מי ימצא". דמותה של בת זוג נאמנה שכל מעשיה מוקדשים להאדרתו של בעלה, ואין לה כל בקשות משל עצמה.

     

    ומה הם הסימנים של אשת חיל המתגלים באתון?

     

    1. האתון - כמו הנשים הנאמנות בכל אתר - רואה את הסכנה שבדרך, ובלעם - כמו מרבית הגברים בכל אתר - אינו מבחין בכלום.

     

    2. האתון נושאת את סבלה בדממה, ועד הרגע שבו אין לה ברירה, אינה חושפת באזני בלעם את הסכנות האופפות אותו, וכך נותנת לו אפשרות לעסוק בעבודתו מבלי לחשוש מדבר.

     

    3. כמו אישה נאמנה היא מגינה עליו בגופה בפני חרבו של מלאך המוות, הלא הוא השטן, שהתכונן לתקוע את החרב בבלעם עצמו, ואלמלא האתון שנכונה היתה להקריב את חייה - היה מת.

     

    4. גם כאשר בלעם מכה אותה על לא עוול בכפה, אינה ממהרת להתלונן וחושבת כי זה מגיע לה.

     

    5. כמו יהודייה כשרה, גם כאשר היא מחליטה לפתוח את הפה, היא אינה נוזפת ישירות בבלעם אלא שואלת שאלות תמימות לכאורה: האם לא הייתי נאמנה לך כל השנים? האם לא סמכת על שיקול דעתי לאורך כל הדרך? "הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר-רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד-הַיּוֹם הַזֶּה--הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה? וַיֹּאמֶר, לֹא". הוא נאלץ להודות שאכן, גם הפעם היא צודקת.

     

    אישה נאמנה

    ואולי אמתיק זאת בסיפור על אדם ששכב על ערש דווי ולידו יושבת אשתו הנאמנה ומטפלת בו. הוא מביט בה ואומר: אני זוכר איך ישבת לידי חודשים על חודשים, וטיפלת בי אחרי התאונה הקשה שעברתי. אני זוכר איך תמכת בי בלי היסוס כאשר איבדתי את כל חסכונותי בעת נפילת הבורסה. אני זוכר איך עמדת לצידי כאשר האשימו אותי במעילה הגדולה ובקבלת שוחד. ועכשיו שוב את לידי. את יודעת מה? אני חושב שאת מביאה לי נחס.

     

    מגבלות הכוח

    ומעל לכל, התנהלותה של האתון בדרך היא שמאיצה בו לחשוב מחדש על המעשה שהוא עומד לעשות. ובזכות עקשנותה של האתון, שרבצה בדרך כדי להצילו – שנאמר "ותרבץ תחת בלעם" עולה בו רעיון חדש: המלחמה הפסיבית.

     

    בעוד שלפני כן אמר בביטחון "הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא", הוא אומר הפעם: "כרע רבץ כארי וכלביא מי יקימנו". הוא מכיר את מגבלות הכוח! וכך מבהיר לנו שלפעמים שב ואל תעשה, זו הדרך הנכונה. וכל זאת מהמסרים שקיבל מהאתון!

     

    ולכן הזהירונו חכמים: אל תרבה שיחה עם האישה אך לא אמרו אל תרבה שיחה עם האתון, כי ראינו ממעשה בלעם כמה מועילה יכולה להיות שיחה כזאת.

     

    לא העכבר גנב, החור גנב

    והשאלה החשובה המתבקשת: מדוע נקראת הפרשה בלק? מכל פרשות התורה, הפרשה היחידה שנושאת את שמו של שונא ישראל היא פרשת בלק. ואיך זכה לכבוד הגדול הזה?

     

    הכל בגלל האחריות השילוחית. בעצם צריכה היתה הפרשה להיקרא בלעם, כי הוא גיבורה האמיתי של הפרשה, אך מכיוון שנשלח על ידי בלק אמרו: לא העכבר גנב, החור גנב. מי שפתח פתח לעכבר הוא הנושא באחריות.

     

    מי שפיתה את בלעם לעשיית המעשה הוא האחראי על התוצאות, והמבצע אינו אלא שליח.

     

    אם כך בלק נושא באחריות לברכות הנפלאות ביותר שהורעפו על עם ישראל מאז ומעולם. ולכן ניתן לראותו כאחד מחסידי אומות העולם. שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן נקראה הפרשה בלק.

     

    דיר בלק

    וסוד אחרון: יודעי ח"ן היכולים לקרוא בין השיטין, יודעים כי המניע האמיתי למעשהו של בלק לא היה להציל את עמו, אלא להציל את רכושו. וכך כתוב: "ויַּרְא בָּלָק, בֶּן-צִפּוֹר אֵת כָּל-אֲשֶׁר-עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל-זִקְנֵי מִדְיָן: עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת-כָּל-סְבִיבֹתֵינוּ, כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה".

     

    וכאן הוא מסגיר את דאגתו האמיתית! בדמותו את עם ישראל לבהמה ובאומרו כי יחסל את יבוליו "כלחוך השור את ירק השדה",
    חושף בלק את חששותיו: שייגרם לו הפסד כספי אדיר מאובדן המרעה, עליו התבססה כל פרנסתו.

     

    כי זאת לדעת: בלק היה בעל עדרי הצאן הגדולים במזרח התיכון, ולאחר המלחמה הנוראה במדיינים, בפרשת מטות, נוקבת התורה במספרם המדוייק של הכבשים שהיו לו: "ויְהִי, הַמַּלְקוֹחַ--יֶתֶר הַבָּז, אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא: צֹאן, שֵׁשׁ-מֵאוֹת אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף--וַחֲמֵשֶׁת אֲלָפִים"! 675,000 ראשי צאן!

     

    וכולם נכלאו במכלאה אחת ענקית, שהייתה הדיר הגדול ביותר בהיסטוריה. מכאן נבין כי האזהרה שניסה בלק להעביר למשה רבנו באמצעות בלעם היתה: שלא תעז להתקרב לדיר בלק, דיר בלק!

     

    • כל השומע יצחק - ביום ראשון הקרוב, טו בתמוז, 23.6.13, יתקיים מופע של יורם טהרלב, בו יביא מבחר מן הטורים שלו, בצורה של סטנדאפ תנכ״י משולב בשירי תנ״ך. המופע ייערך במרכז ברודט, רח׳ צייטלין 22 תל אביב, בשעה 8.30 בערב. טלפון להזמנת כרטיסים: 03-6954522.

     

    שבת שלום, יורם טהרלב

     


    פורסם לראשונה 21/06/2013 10:09

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    האם לא הייתי נאמנה לך כל השנים?
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    מומלצים