"הסכמנו לשחרור תמורת שליט, לא נסכים עכשיו"

"במקרה של עסקת שליט, כשפורסמה רשימת האסירים המשוחררים הרגשתי לא נוח לעסוק בזה כי כשראיתי את העיניים של ההורים של גלעד, זה הרס אותי. היום זה לא המקרה. עכשיו מוכרים את המדינה בזול". אילת אושר, אלמנתו של אבי אושר, שנדקר למוות בחודש יוני 1991 על ידי אבו-דחילה חסן עתיק שריף במטע תמרים שבו עבד במושב משואה שבבקעת הירדן, הגיבה בהלם כששמעה שרוצח בעלה עשוי להשתחרר כחלק מחידוש המשא ומתן המדיני. .

שחרורם המתוכנן של מחבלים פלסטינים במסגרת המשא ומתן בין ישראל לרשות הפלסטינית עורר במהירות את זעם המשפחות השכולות של קורבנות מעשי הטרור. אלו ניהלו בשבועות האחרונים קמפיין שמטרתו למנוע מהלך שכזה והפגינו ייאוש מפתיחת הפצעים המשפחתיים על ידי הממשלה. "לא ידעתי ששם הרוצח הועלה כאחד מאלו שעשויים להשתחרר", אמרה אילת אושר, "גם ככה אני חיה על הקצה, עם כל ניסיונות השחרור השונים, אבל אחרי עסקת שליט חשבתי שעברנו את הגל. בזמנו, היה לי קשר עם כל ראשי הממשלות, והייתה לי הבטחה החל מיצחק רבין שהרוצח לא ישוחרר. בהמשך גם עם נתניהו ואחר כך עם שרון, תמיד היו דיבורים על זה עם אנשי לשכתם, תמיד הייתי עם היד על הדופק. הנחמה היחידה היא שהרוצח בכלא".

מפגינים למען שחרור אסירים (צילום: EPA)

גלעד שליט שב לביתו ביום השחרור(צילום: דובר צה"ל)

"זו הרגשה נוראית, לחשוב שהרוצח ייצא לחופשי", אומרת אושר. "אחרי עסקת שליט היה לי שקט נפשי כשראיתי שהוא לא משוחרר. לא אנוח ולא אשקוט עד שאמנע את השחרור שלו. מקומו של כל רוצח בכלא, בלי קשר אם הוא יהודי או ערבי. המשפחה שלנו נהרסה ואין סיבה שהוא ייצא לחופשי. מה אכפת לביבי? זה משמעותי עבור משפחה שהרוצח יישב בכלא".

עוד בערוץ החדשות של ynet:

"קרי עשה את זה!". על ניצחונו של מזכיר המדינה

"זה רע מאד שעדיין לא נפל האסימון לאנשים שהאסירים חוזרים לעסוק בטרור ויחזרו אלינו בסיבוב הבא", אמר אמנון, אחיו של דוד דלורוזה שנהרג ב-1988 מזריקת בקבוק תבערה אל עבר אוטובוס שבו נסע ביריחו. הוא נפגע בעת שניסה להציל את רחל וייס ואת שלושת ילדיה, שנספו גם הם באותו פיגוע, ומת לאחר מכן.

אי-מיצוי עונשם של המחבלים עורר כעס בקרב דלורוזה, שהצביע גם על שחרורם המוקדם של המעורבים האחרים במקרה. "השניים שהיו עם המחבל כבר שוחררו בעסקאות קודמות. יש מספיק דרכים לבצע משא ומתן וזה לא אומר שרק ישראל צריכה לתת מחוות. לסלוח אי אפשר וגם לא לשכוח. אדם שנהרג ממעשה שנאה הוא אובדן מיותר. זה משהו שאנחנו חיים איתו יום יום. שירצה את מלוא עונשו - אישה ושלושה ילדים נשרפו, אנשים נותרו פצועים, אחי שניסה לעזור להם נשרף". 

ספיר חזות (22), בתו של דניאל חזות ז"ל שנרצח ביריות לפני 20 שנה בצומת תלמי אלעזר בוואדי ערה במהלך עבודתו כשוטר תנועה, מתקשה להבין את ההסכמה לשחרר מחבלים: "בעסקת שליט, אמי ואני תמכנו בשחרור רוצחיו של אבא שלי ז"ל, משום שחייו של חייל שלנו היו מונחים על הכף. המחבלים הארורים הללו כבר לקחו את חייו של אבא שלי, אבל אם הם יכלו להציל חיים של אדם אחר, אין ספק שהיינו מוכנים לשלם את המחיר". חזות מעלה תהיות לגבי שחרור מחבלים במסגרת הסכם שלום עתידי: "הדרישה לשחרור הטרוריסטים הללו היא ללא כל מטרה, הרי מתן חנינה למחבלים עם דם על הידיים סותרת לחלוטין את הכמיהה לשלום. שלום לא עושים עם רוצחים. עלינו לערוך בדק בית אצלנו כחברה, אם אנו מוחלים על רצח".

"שולחים לטבח עוד חפים מפשע"

חזות, שאביה נרצח בעת שהייתה בת שנה וחצי, מוסיפה: "אפילו מאסר עולם אינו עונש מספיק עבור פשע כזה, משום שגם מאחורי הסוגרים המחבלים הצליחו לקיים חיים נורמליים. וכעת, אלו שדורשים לשחרר אותם פשוט שולחים לטבח עוד חפים מפשע, משום שברור שהם ישובו לרצוח". ספיר חזות מתכוונת להמשיך בדרכו של אביה ולהתגייס למשטרת ישראל.

רשימת האסירים הועברה על ידי אבו מאזן לישראל דרך מזכיר המדינה האמריקני ג'ון קרי, ולא הייתה אמורה להפתיע איש. האסירים שנכלאו לפני הסכמי אוסלו נכללים בשיח הפלסטיני כבר זמן רב ויו"ר הרשות טוען כי שחרורם הובטח לו כבר בימי כהונת אהוד אולמרט. הדרישה לשחרורם גברה לאחר יישום עסקת שליט - שבמסגרתה שוחררו 1,027 אסירים, במהלך שחיזק מאוד את חמאס ברחוב הפלסטיני, וקיבע את טענותיו לגבי יעילות המאבק האלים בישראל.

ותיקי האסירים ברשימה נאסרו לפני 30 שנה ומעצר האחרונים בה אירע ב-1994. 55 מהם מגיעים מהגדה המערבית, 24 מרצועת עזה ו-10 תושבי מזרח ירושלים.

אסירים בולטים ברשימה:

מחמוד אבו חרביש: תושב יריחו, נכלא בשנת 1988 על פעילותו בחוליה שיידתה בקבוקי תבערה לעבר אוטובוס ליד עירו, והביאה למותם של החייל דוד דולורוזה, רחל וייס ושלושת ילדיה.

מחמוד עיסא: תושב ענתא ליד ירושלים, כלוא משנת 1993. היה אחד מחברי חוליית חמאס שחטפה ורצחה את שוטר מג"ב נסים טולדנו בשנת 1992, השתתף בפיגוע דריסה של שני חיילים.

"נתניהו לא ויתר בנושא הגבולות או זכויות הבנייה, שאלה דברים הפיכים, אבל בעניין שחרור המחבלים הוא נכנע", תקף רון קרמן מחיפה, ששכל את בתו טל בפיגוע בקו 37 בעיר במרץ 2003. "הבנתי שהשחרור הוא עניין גמור. אולי הם לא ישוחררו מיד אלא בתוך כמה חודשים. לא מדובר פה בלוחמי חופש או באסירים פוליטיים. מדובר פה ברוצחים שרצחו במו ידיהם, שלחו אחרים לרצוח או שמאיזו שהיא סיבה 'נכשלו' ולא הצליחו לרצוח. אפילו לא מקבלים שום דבר בתמורה. אפשר היה לקבל או להבין את זה, אם שחרור המחבלים היה סיומו של משא ומתן לשלום, האקט האחרון. אבל כאן משחררים אותם תמורת הבל פה", אמר קרמן.

על העצומה שפרסמו בני המשפחות השכולות, ובה קראו לראש הממשלה להתחייב שלא לשחרר מחבלים, חתמו בשבועות האחרונים כ-18 אלף איש.