שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    הסולואים הגדולים בגיטרה, טייק 2
    באמת חשבתם שנזניח את הנדריקס, סלאש, פנטרה ו"הוטל קליפורניה"? קבלו את החלק השני ברשימת הסולואים הגדולים ביותר בגיטרה - ואם זה לא מספיק לכם, אתם מוזמנים לנסות לשכנע אותנו למה צריך גם חלק שלישי

    בסוף השבוע שעבר פרסמנו את החלק הראשון של רשימת הסולואים הגדולים בגיטרה בכל הזמנים. נדהמנו ממידת העניין ועוצמת הרגש שלכם בטוקבקים ובעמוד הפייסבוק שלנו, וכמו שהבטחנו - אנחנו מציגים היום את החלק השני.

     

     

    ברור, אי אפשר לכלול את כל הסולואים היפים שבעולם בכמה כתבות מצומצמות, אבל אנחנו ממשיכים לנסות. בשביל המוזיקה, בשביל שהרגעים הענקיים האלה על הגיטרות לא יישכחו, ובשביל שזה יהיה סוף שבוע מלא במוזיקה טובה, לכולנו. לא מספיק לכם? ספרו לנו הכל בטוקבקים.

     

    Guns N' Roses – Sweet Child O' Mine

    גיטריסט: סלאש

    כשהתחלנו להרכיב את הרשימה, שמו של סלאש היה כמובן אחד הראשונים שעלו. האיש עם גיטרת הגיבסון לס פול, כובע המגבעת והתלתלים שמסתירים את הפנים הפך לאחד הגיטריסטים האהובים והחשובים בעולם, כשעלה לגדולה עם להקתו בשנות התשעים.

     

     

    בדיונים הרבים בפייסבוק ובטוקבקים עלו בדרך כלל שלושה שירים של "גאנז אנד רוזס" בהם מציג סלאש את יכולתיו בדרך הטובה והמרגשת ביותר: הראשון הוא "November Rain" האפי (שמכיל שני סולואים מנצחים), השני היה "Sweet Child O' Mine" והשלישי הוא הסולו שבשיר "Estranged", יצירה אדירה בת תשע דקות הנחשבת אהובה במיוחד בקרב מעריצי הלהקה. בכולם אפשר לשמוע בקלות את הצליל המיוחד של סלאש. בסופו של דבר, בחרנו להעמיד בכותרת את הילדה המתוקה. בגלל הגלישה המדהימה של סלאש על הקצב, השינויים בתזוזות האצבעות, המלודיה המקסימה - והאושר, כמה אושר.

     

    Jimi Hendrix – All Along the Watchtower

    גיטריסט: ג'ימי הנדריקס

    "איך אפשר בלי ג'ימי הנדריקס?", זעמו טוקבקיסטים רבים בחלק הראשון של המאמר. וכולם צדקו: אי אפשר. אבל החלטנו, כנהוג, לשמור את הטוב לסוף במקרה הזה. זו ללא ספק משימה מאוד קשה, לבחור את הסולו הגדול ביותר של הנדריקס. האיש וגיטרת הפנדר ההפוכה שלו החדירו אל עולם המוזיקה כל כך הרבה רגעים משמעותיים, ונדמה שהרשימה היא אינסופית.

     

     

    עם זאת, החלטנו לבסוף לבחור ב-"All Along The Watchtower". שירו של דילן בוצע על ידי הנדריקס כל כך טוב, עד שפעמים רבות אפשר לטעות ולחשוב שהנדריקס הוא האיש המקורי שמאחורי הקלאסיקה. וכך, אין עוד הרבה מה לומר מלבד: הירררררררררררררז ג'ימי!

     

    Gary Moore – Still Got The Blues

    גיטריסט: גארי מור

    כמה עצוב היה לחובבי הגיטרות לאבד את גארי מור לפני כשנתיים. הגיטריסט האירי הדגול הלך לעולמו במפתיע בגיל 58, והשאיר אחריו כל כך הרבה יצירות משמעותיות בתחומים שונים - מבלוז, דרך בלדות נוגעות ועד לרוק'נרול.

     

     

    מבין כולן, יצירה אחת שעלתה שוב ושוב היא זו שלפניכם. זה מתחיל בקטע גיטרה החוזר על עצמו בשיר, מעין פזמון מנצח ללא מילים שלא עוזב את הראש - וממשיך לסולו בלוז מרגש שלמרות הקיטשיות שאולי יש בו, יישאר איתנו עוד הרבה זמן.

     

    The Eagles – Hotel California

    גיטריסטים: ג'ו וולש ודון פלדר 

    ב-1977, הלהקה האמריקנית האהובה חשפה לקהל את "Hotel California" ואת אלבומה הנושא את אותו השם. יותר מ-35 שנים חלפו ועדיין מדובר באחד משירי הרוק האהובים בעולם. בנוסף למילים הייחודיות, הלחן והתחושה שהשיר מעביר - כאילו אתם יושבים בשעת בין ערביים על החוף, עם קוקטייל ביד - ישנו שם גם סולו הגיטרה.

     

     

    הסולו הנפלא, שם משתלבות שתי הגיטרות באופן מושלם, נמשך יותר משתי דקות. גם אז וכמובן שגם היום, מאוד לא מובן מאליו שסולו כל כך ארוך ייכלל בשיר כל כך אהוב ומושמע. נראה שהסיבות לכך הן המלודיות הנוגעות והביצוע המדויק שכבר מזמן שוכנים אצל כולנו עמוק בין תאי המוח.

     

    Rage against the Machine – Bulls On Parade

    גיטריסט: טום מורלו

    "שירים אלה נוצרו על ידי גיטרות, בס, תופים ושירה". פעמים רבות סיפקה "רייג' אגיינסט דה מאשין" את ההגדרה הזו למוזיקה המצוינת שלה, וזאת בזכות היכולת שלה, ובעיקר של טום מורלו, לייצר צלילים שבדרך כלל לא נשמעו אצל להקות רוק.

     

     

     

    בשנות התשעים מורלו הפך לחלוץ בכל הנוגע להפקת צלילים לא שגרתיים מהגיטרה החשמלית שלו. בשיר הנ"ל, הלקוח מתוך האלבום השני, "Evil Empire", מורלו מספק את אחד מרגעי השיא כאשר הוא יוצא אל הסולו, גורם לגיטרה שלו להישמע קצת כמו סקראצ'ים של די-ג'יי. הקשיבו לפלא ולימדו גם אתם איך לעשות את זה.

     

    Pearl Jam – Alive

    גיטריסט: מייק מקרידי

    הרבה פעמים הואשם מייק מקרידי בגניבת רעיונות לסולו המפורסם שלו משני סולואים אחרים. האחד הוא "Five To One" של הדורס, והשני הוא "She" של להקת "קיס" - שתי להקות שהשפיעו לא מעט על "פרל ג'אם". אמנם אפשר למצוא ציטוטים מוזיקליים דומים מאוד בשלושת הסולואים, אבל מדובר בהשראה גדולה, ולא בגניבה.

     

     

    פרל ג'אם והגיטריסט מייק מקרידי הצליחו לייצר שיר גדול מהחיים, ובו סולו כל כך נפלא. אם "Alive" הפך לאחד ההמנונים של הרוק בשנות התשעים, הסולו של מקרידי, שבו תומך הגיטריסט סטון גוסארד שגם הלחין את השיר, הוא ה-"Hotel California" של אותה התקופה. ארוך, מחשמל ולא מרפה.

     

    The Doors – Light My Fire

    גיטריסט: רובי קריגר

    אם כבר הזכרנו את הדורס, מן הראוי שיינתן הכבוד לרובי קריגר, הגיטריסט המופלא של הלהקה האגדית. בשנות השישים, כשהדורס פרצה ו-"Light My Fire" הציף את גלי האתר, הוא הושמע ללא הפסקה בגרסתו הקצרה, שכן אז (וגם היום, למען האמת), לשיר ארוך יותר משלוש דקות וחצי לא היה סיכוי להפוך ללהיט.

     

     

    אבל גרסת האלבום של היצירה המופלאה נמשכת שבע דקות והיא כוללת סולו לא רגיל של קריגר (בנוסף לסולו קלידים יפייפה של ריי מנזרק, עליו השלום). קריגר היה אז רק בן 20, וסיפק סולו מלא בפסיכדליה, מחוספס ועוקצני, המושפע מנשפני ג'אז גדולים כמו ג'ון קולטריין. זו היתה יריית הפתיחה לרגעים הנוספים בהם תישמע הגיטרה של קריגר בלהקה. ולמרות שמוריסון מת והלהקה שרדה רק עוד שש שנים אחר כך, לצלילים של קריגר שמורים חיי נצח.

     

    Aerosmith – Amazing

    גיטריסט: ג'ו פרי

    ברור, אירוסמית' היא לא ממש הלהקה הראשונה שתעלה בדיונים על הסולואים הטובים ביותר. הגיטריסט ג'ו פרי אמנם מאוד מוכשר, אבל במהלך השנים כמעט ולא השוו אותו לאלה הגדולים ביותר, שאפשר לזהות את הסאונד שלהם תוך פחות משנייה. עם זאת, זו אולי גדולתו של פרי. אמנם הסולואים שלו לא מוכרים כמו של האחרים, אבל כשנוברים בהם, הם מושכים פנימה בחוזקה.

     

     

    מדהים שבלהיט כמו "Amazing", עוד שיר של אירוסמית' שזכה להפוך לקליפ סופר מצליח עם אלישיה סילברסטון הסקסית, מסתתר סולו ענק שכזה. הוא מגיע בסוף, אורכו כמעט שלוש דקות ובכל שנייה שעוברת הוא מפיל את הגוף עוד ועוד לכיוון הרצפה. לא צריך לנסות להיזכר, רק להקשיב.

     

    Red Hot Chili Peppers – I Could Have Lied

    גיטריסט: ג'ון פרושיאנטה

    21 שנים - זה היה גילו של ג'ון פרושיאנטה כשהקליט את אלבום המופת "בלאד שוגר סקס מג'יק" עם הרד הוט צ'ילי פפרס. היתה זו הפעם השניה שהנער החדש בשכונה הקליט עם הפלפלים החריפים, אבל הפעם הוא עמד לשנות איתם את העולם, לגעת בליבם של מיליוני מעריצים ברחבי העולם. אותו אלבום מלא בקטעי גיטרה שמעבירים רעד בעמוד השדרה, ומצד שני יכולים לגרום למאזין לחשוב שהכל יהיה בסדר.

     

     

    את "I Could Have Lied" הזמר אנטוני קידיס כתב על מערכת היחסים החפוזה שלו עם שינייד אוקונר. היא היתה זו שזרקה את הזמר, אחרי שכמעט לא נתנה לו להתקרב אליה בקשר המשונה שהשניים ניהלו. קידיס כתב המילים מיד לאחר האפיזודה. הוא הגיע לביתו של פרושיאנטה הצעיר, והקסם הזה קרה.

     

    Pantera – Floods

    גיטריסט: דיימבג דארל

    אם היינו עורכים כאן משאל על גיטריסט המטאל הטוב ביותר בכל הזמנים, סביר להניח שדיימבג דארל היה זוכה. הוא בדרך כלל זוכה. אמנם לפניו היו גדולים וטובים, אבל החדשנות הגדולה של הקאובוי מטקסס, שנרצח בדם קר בזמן שניגן על הבמה, הפכה את דמותו ליוצאת דופן.

     

     

    היכולות של דיימבג על הגיטרה החשמלית היו באמת גדולות מהחיים. לבד ממש הצליח להביא אל המטאל עוד כל כך הרבה ממדים שהיו חסרים בו. כל כך הרבה גרוב, כל כך הרבה סטייל וכל כך הרבה עוצמה. שוב ושוב עלה בפייסבוק ובטוקבקים הסולו של השיר "Floods". למה דווקא הסולו הזה? " כי זה רגע שבו אני ממש עצוב שלא הפכתי לגיטריסט טוב יותר, שיכול להביע בעזרת משיכות תווים את שעל ליבו"', כתב לנו עודד.

     

    Prince – Purple Rain

    גיטריסט: פרינס

    מדובר באוצר תרבותי שלא יישכח. הסרט, אלבום הפסקול ושיר הנושא, כולם תחת הפנינה שנקראת "Purple Rain". ב-1984 פרינס היה בשיאו. הוא הצליח לחבר בין הרוק, לבלוז, לפ'אנק, לאר אנד בי, למוזיקת הנשמה והכל תחת חזון מרהיב, מלא בסטייל חלקלק, צבעוני ויוצא דופן.

     

     

    מבין כל כישרונותיו הרבים של האיש, נוכחת בבירור גם הגיטרה. ובסולו האדיר של הגשם הסגול, פרינס "שורף את הבית". תוך רגעים הוא נכנס עמוק לגוף, והופך אותו לשלולית.

     

    Frank Zappa – Watermelon In Easter Hay

    גיטריסט: פרנק זאפה

    ברור, פרנק זאפה לא היה הגיטריסט הטוב בעולם. הוא אפילו מאוד התקשה לשיר ולנגן בו זמנית. בדרך כלל הוא הפגין כישרון גדול הרבה יותר בהלחנה הגאונית שלו, בהומור הישיר ובכושר העבודה הבלתי רגיל. אבל גם גיטרה היתה שם, וגם היא שטה לה למקומות רחוקים, אי שם מעבר לקשת. מכל היצירות המטורללות והסופר מתוחכמות של האיש והשפם, בחרנו דווקא באחת מתונה יותר.

     

     

    היצירה הזו, שלקוחה מתוך האלבום "Joe's Garage" מדגימה היטב כמה רגיש זאפה יכול היה להיות עם הגיטרה שלו. כמה נשמה הוא הצליחה להעביר לתוך המיתרים. "זו יצירה כל כך יפה והיא היתה כל כך מיוחדת בעיניו", אמר לנו פעם בנו, דוויזל זאפה. "אני לא יכול להקשיב לה מבלי לבכות. אולי יום אחד אצליח להתגבר על זה. אבל עכשיו זה יותר מדי".

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים